פסק דין
1.עניינה היחיד של החלטה זו, הוא בהכרעה מהי סיבתן של פגיעות גוף שנגרמו לקטין – בעיקר שבר ברגלו הימנית – האם הוא נפגע בתאונת דרכים כטענת הוריו, או אולי נפגע בנסיבות אחרות, שאין להן דבר עם מעורבות של "רכב מנועי" – כטענתה של חברת הביטוח.
2.על פי הנטען בתביעה, ביום 16.10.09, בסמוך לשעה 10:50, נפגע התובע יליד אוקטובר 2001, דהיינו, כבן 8 ביום הארוע, בתאונת דרכים, בהיותו "הולך רגל" בישוב חורה, עת שאביו פגע בו באמצעות רכבו. נסיבות התאונה לא פורטו בתביעה והתאונה עצמה נטענה באופן כללי וסתמי.
התביעה כוונה כלפי חברת הביטוח "כלל" שביטחה את חבותו של האב בביטוח "חובה".
3.חברת הביטוח (להלן: "הנתבעת") טענה, כי התובע נפגע בנסיבות אחרות ושונות מאלו הנטענות על ידו בכתב התביעה.
4.מטעם הקטין העידו אביו ואמו ומטעם הנתבעת העידו אנשי צוות רפואי של בית חולים סורוקה, שהיו מעורבים בטיפול בקטין.
5.קביעת ממצאי עובדה מבוססת על שתי מערכות של עדויות:
האחת – על מסמכים שיש בהם תיעוד רפואי בקשר לפגיעה הנטענת, והשניה – על עדויות ההורים לגבי נסיבות התאונה.
6.גדר הספקות לגבי הסיבה שגרמה לשבר ברגלו הימנית של הקטין מצוי בין השאר בתצהיר עדותו הראשית של האב. שם, בסעיף 9, נאמר כי:
בזמן השחרור אני שאלתי את הרופא, האם אני צריך להציג אישור משטרה בגלל שאני דרסתי את הילד, הרופא ענה לי כי דיווחנו בקבלה שהילד נפל. הסברתי שנסעתי ברוורס בטעות, לא הבחנתי בילד, ואשתי כנראה נלחצה ופחדה שיקחו אותי לבית סוהר ולכן אמרה שהילד נפל"
7.בתצהירה של האם נאמר כך:
"בקבלה שאלו אותי מה קרה לילד. מאחר ובעלי דרס את הילד, התחמקתי מתשובה ורק אמרתי, נפל, נפל"
(סעיף 10)
8.הנה כי כן, הורי הקטין היו מודעים לכך, שעל פי הדיווח הראשוני שהם עצמם מסרו בדבר מקור השבר ברגלו של הקטין – הדבר נגרם מנפילה. על פי הסברים שמסרו בעדותם – הדיווח הראשוני לא היה נכון ויש להעדיף על פניו הסבר אחר שמסרו.
9.אין חולק על כך, שמיד אחרי שהקטין נפגע, הוא נלקח למרפאת קופת חולים במקום מגוריו בעיירה "חורה". גרסתו של האב היתה: "אני כן אמרתי (לרופא במרפאת חורה – י.ט) שדרסתי את הילד..." (ראו: עמ' 6 שורה 14 וגם בשורה 22).
הרישום הראשוני במרפאה בחורה לא הוצג, אבל ממסמך אחר – נ/6, עולה, שכשבוע אחרי התאונה הנטענת, "האבא הביא אישור ממשטרה שקיבל היום. לפי דברי האב – הוא פגע בבנו ברכב שנסע אחורה וילד ישב במדרכה ופגע ברגלו".
אם כטענת אבי הקטין, כבר בפניה הראשונה לקופת החולים, זמן קצר אחרי שהקטין נפגע – הוא סיפר לרופא שהקטין נדרס – קשה להבין על שום מה הוא טרח לחזור לקופ"ח ולייצר רישום ולפיו, השבר נגרם בתוצאה מ"רכב שנסע אחורה". מהמסמך נ/6 עולה, לפחות לכאורה, שהדיווח הראשוני שהאב דיווח היה שונה. אם לא תאמר כן, מה טעם ראה האב לחזור ולדווח מה שדיווח בנ/6? תמיהה זו הוצגה לאב, ותגובתו היחידה היתה "לא נכון". ראו עמ' 10 שורות 19-28. נמצא לנו שהתמיהה – תמיהה, והסבר – אין.
10.ה"תחנה" הבאה שאליה הובא הקטין היתה בית החולים "סורוקה". במכתב השחרור מחדר המיון נ/3 נאמר, שהקטין "נפל מקומה שניה". האב נשאל אם זה מה שמסר לרופא שחתום על תעודת השחרור, ותשובתו: "אני לא אמרתי זאת. לא יודע מאיפה הרופא לקח את זה". (עמ' 8 שורה 1).
הרופא עצמו העיד, שהוא בסך הכל רושם את מה שאומרים לו (עמ' 13 שורות 13-14).
גם אלמלא הרופא העיד מה שהעיד, נסיון החיים, ההגיון, והשכל הישר, מובילים להנחה שאם נאמר לרופא שהילד נדרס, אין זה סביר שהוא יכתוב על דעתו, שהילד נפל מקומה שניה.