אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> אבו אלעפיה נ' מינהל מקרקעי ישראל

אבו אלעפיה נ' מינהל מקרקעי ישראל

תאריך פרסום : 21/11/2013 | גרסת הדפסה
ע"א
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו
24759-10-13
14/11/2013
בפני השופט:
חגי ברנר

- נגד -
התובע:
וליד אבו אלעפיה
הנתבע:
מינהל מקרקעי ישראל

החלטה

לפניי בקשה לעכב את ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופט ישי קורן) שניתן בגדרי ת"א 25124-05-10. בפסק דינו קיבל בית משפט קמא את תביעת המשיב, מינהל מקרקעי ישראל, לסילוק ידו של המבקש מחלקות 8, 34, 40, 11 ו-12 באיזור יפו שבעיר תל אביב-יפו, שנחשבות לפי קביעת בית המשפט קמא למקרקעי ציבור, והן מקיפות את בית המגורים של המבקש (להלן: "החלקות").

הכלל באשר לבקשות לעיכוב ביצוע הוא כי בעל דין שזכה בהליך זכאי לממש את פירות זכייתו, והגשת ערעור לכשעצמה לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים. על המבקש עיכוב ביצוע להוכיח שני תנאים מצטברים: כי סיכויי הערעור שלו טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, במובן זה שביצוע פסק הדין, טרם הכרעה בערעור, יקשה באופן ממשי על השבת המצב לקדמותו אם בסופו של דבר יזכה המבקש בערעורו. עוד נקבע כי בין שני תנאים אלה קיימים יחסי גומלין המכונים "מקבילית הכוחות", כך שככל שמאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש ניתן להקל בדרישה השנייה להוכחת סיכויי הערעור ולהיפך (ע"א 1626/11 ברש נ' שר (מאגר נבו, 2.5.2011); ע"א 856/12 צרפתי שמעון בע"מ נ' פרחי ביקל בע"מ (מאגר נבו, 12.2.2012)).

המבקש טוען כי ביצוע פסק הדין ימנע מהמבקש ומשפחתו גישה לבית מגוריו, וכן יסכן פיזית את שלמות בית המגורים, ושלמות המתגוררים בו. משום כך עותר המבקש לעיכוב ביצוע פסק הדין. ברם, בית המשפט קמא בפסק דינו הורה על סילוק ידו של המבקש מהחלקות המצויות בבעלות המשיב והמהוות מקרקעי ציבור (כפי קביעת בית משפט קמא), תוך מתן הוראות למשיב לאפשר גישה נוחה לבית המגורים, ומתן מענה מבחינת חיבור בית מגורי המבקש לצנרת ביוב (סעיף 26 וסעיף 29 לפסק דינו של בית המשפט קמא). יתר על כן, בית המשפט קמא לא הורה למשיב לפרק איזה מהמחוברים שהתקין המבקש, לרבות המרפסת, שמשפיעה לטענת המבקש על יציבות בית המגורים, אלא הורה על סילוק ידו של המבקש מן החלקות לטובת המשיב, ואפשר למשיב לנהוג מנהג בעלים בחלקות אלה. בפרט באשר למרפסת קבע בית המשפט קמא כי "השאלה העומדת לדיון אינה הרס המרפסת אלא האפשרות של הנתבע לעשות במרפסת זו שימוש ייחודי ובלעדי, כדרך שנעשה כיום. חיוניותה של המרפסת לתמיכה בבניין, אינה מחייבת מיניה וביה את המסקנה שיש להותיר את החזקה במרפסת בידי הנתבע. ואכן, עד הנתבע, המודד דורון כהן, השיב לשאלת בית המשפט כי אם ישמשו המדרגות שבקצה הרחוב (אשר משמשות כיום את הנתבע ובני ביתו) את כלל הציבור, לא תהא כל מניעה לציבור לעשות שימוש גם במרפסת (עמ' 18 ש' 23). בראייתי, ככל שעניין יציבות הבית עומד בפני עצמו, אין כל מניעה להשיב את החזקה בשטח המרפסת לידי התובע, אשר ינהג במקום מנהג בעלים, תוך הקפדה על כך שפעולותיו בשטח לא יפגעו ביציבות הבניין.

בכלל זה ישקול התובע אם יש מקום להסיר את המעקה ואת הריצוף של המרפסת, לאחר שיבדוק באמצעות אנשי מקצוע מטעמו את ההשלכות שעלולות להיות להסרת הריצוף על חדירת מים לכורכר ועל ביסוס הבניין. איני רואה כל מניעה לעשות שימוש בשטח המרפסת לרווחת כלל הציבור. באותו אופן בו הוריתי לעיל למסור את החזקה בחלקות 8, 40 ו-34 לידי התובע תוך מתן הוראות לתובע להתחשב בצרכי הנתבע וביתו. כך אני רואה להורות גם בעניין המרפסת" (סעיף 33 לפסק דינו של בית המשפט קמא).

בסופו של דבר קבע בית המשפט קמא בפסק דינו כי:

"37. הנתבע מחזיק שלא כדין במקרקעי ציבור ועליו לסלק ידו מהם ולהשיב את החזקה בהם לידי התובע.

38. בנוגע לחלקות 8, 40 ו-34 טען הנתבע כי הוא אינו מחזיק בחלקות אלה כלל. על כן רשאי התובע לתפוס חזקה בחלקות אלה לאלתר ולנהוג בהן מנהג בעלים בכפוף להוראות שפירטתי בגוף פסק הדין בכל הנוגע לבור הביוב בחלקה מס' 8, ולמתקנים שנועדו להסדיר גישה לבית הנתבע ולפתור את בעיית הפרשי הגבהים והתאורה בחלקות מס' 34 ו-40.

39. בנוגע למרפסת, הרי שעל הנתבע לסלק ידו מן המרפסת ולמסור את החזקה בה לידי התובע עד ליום 30/9/13. במועד זה רשאי התובע לתפוס חזקה במרפסת ללא צורך בנקיטת הליכי הוצל"פ. הנתבע רשאי לפרק את המעקה ואת הריצוף של המרפסת אך אינו חייב לעשות כן. עם קבלת החזקה במרפסת ינהג בה התובע בהתאם להוראות שבגוף פסק הדין לשם שמירה על יציבות הבית.

40. ככלל, מן הטעמים שפירטתי בגוף פסק הדין איני רואה מקום להורות לנתבע להרוס או לפרק מתקנים שבנה או התקין במקרקעין. זאת, בין היתר, מחמת שלחלק מהעבודות עלולות להיות השלכות על יציבות הבניין ומצב המצוק, ויש להבטיח שעבודות אלה יבוצעו באופן מקצועי ותחת פיקוח מתאים".

הנה כי כן, בית המשפט קמא הורה בפסק דינו רק על סילוק המבקש מן החלקות, ולא על הריסת המחוברים לחלקות אלה. יצוין כי גם המבקש בערעורו טוען כי המשיב לא ביקש בסיכומיו סעד של הריסה אלא סעד של סילוק יד בלבד (סעיף 29 לכתב הערעור). לא זו בלבד אלא שבפסק דינו הורה בית המשפט קמא למשיב לאפשר למבקש דרך גישה לבית מגוריו, וכן להתחשב בפעולותיו ביציבות ושמירת יסודות בית המגורים. לפיכך, אין כל יסוד לטענת המבקש כי ביצוע פסק דינו של בית המשפט קמא יגרום לו לנזק בלתי הפיך. המבקש אפילו לא טרח להסביר על מה ולמה הוא סבור שבלא עיכוב ביצוע, ייגרם לו נזק בלתי הפיך, למעט החשש הסתמי לפיו המשיב "יקבע עובדות בשטח".

מנגד טענת המבקש כי למשיב לא יגרם כל נזק מעיכוב ביצוע פסק הדין אינה מדויקת כלל ועיקר. בית המשפט העליון עמד בהחלטות שונות על האינטרס הציבורי בדבר שמירת מקרקעי ציבור מפני תפיסתן בידי גורמים פרטיים שלא כדין. כך ברע"א 5946/07 אזברגה נ' מינהל מקרקעי ישראל (מאגר נבו, 9.7.2007) קבע כב' השופט רובינשטיין:

"גם באשר לתנאי השני – מאזן הנוחות – נדמה כי הכף נוטה לטובת המשיב. פשיטא שפינוי המבקשים אינו נעשה בלב קל, בשל היותו כרוך אינהרנטית בסבל לבני אנוש, ומטבע הדברים כשהמדובר בפינוי דירות מגורים, יש לבחון כל מקרה במשנה זהירות. ברם, נוחות המבקשים אינה מצויה בחלל הריק. מול הנטייה הטבעית להקל ככל שניתן על מי שפינויים מתבקש, עומד האינטרס הציבורי לשמירת הקרקעות הציבוריות מפני תפיסתן שלא כדין בידי גורמים פרטיים. אזכיר דברים שאמרתי, ושכמותם נאמרו עוד:

"בתי המשפט בכלל ובית משפט זה בפרט מצווים להשמיע גם את קולו של האינטרס הציבורי בדבר הצורך במאבק לזכויות הציבור לקרקעות וכנגד פלישה לקרקעות ציבור והפקרות בתחום זה (ראו לאחרונה: רע"א 11527/05 עיריית תל-אביב-יפו נ' שרון לוי (טרם פורסם); רע"א 1004/05 שרלי חומרי בניין בע"מ ואח' נ' מנהל מקרקעי ישראל ואח' (טרם פורסם); ע"פ 3413/05 פרי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם); רע"א 10164/04 אגבבה נ' מנהל מקרקעי ישראל (טרם פורסם) (השופטת פרוקצ'יה); ע"א 4090/04 סלע נ' מנהל מקרקעי ישראל (טרם פורסם) (השופט עדיאל)). הקלות שבה אנשים מניחים ידם לא אחת ולא שתיים על מקרקעי ציבור, מחייבת מענה שיפוטי ראוי והולם, במקרים שבהן הרשויות מתעשתות לפעול" (רע"א 11700/05 חבה נ' מינהל מקרקעי ישראל (טרם פורסם))".

דברי כב' השופט רובינשטיין, שנאמרו לעניין פינוי 11 נפשות מבית מגורים (ראו טענות המבקשים שם), אשר נבנה ללא היתר על מקרקעי ציבור, יפים ביתר שאת לענייננו, כאשר לא מדובר בפינוי המבקש מבית מגוריו, אלא מחמש חלקות, אליהן, כפי קביעת בית המשפט קמא, פלש המבקש שלא כדין. בית מגורי המבקש אינו נמצא על חלקות אלה, אלא הן סמוכות לו, והוקמו עליהן מחוברים המשמשים את בית המגורים, ובית המשפט קמא נתן מענה הולם בפסק דינו לעניין זה.

ראו גם: החלטת כב' השופט י' שנלר בע"א 47775-06-12 חברת התורן, תרנים ומגדלי תקשורת בע"מ ואח' נ' עיריית תל-אביב (לא פורסם, 15.11.2012), וההפניות המאוזכרות שם.

אם כן, המבקש לא הוכיח כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, ודי בכך כדי לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע, ואין צורך עוד לבחון את סיכויי הערעור. למעלה מן הדרוש אעיר, מבלי לקבוע מסמרות, כי לא התרשמתי שסיכויי ההצלחה בערעור גבוהים. פסק דינו של בית המשפט קמא מנומק ומפורט. עיקר טענות המבקש בערעור הן כי בית המשפט קמא ביסס את פסק דינו על ראיות פסולות, לא קבילות, שלא ראוי היה לקבלן, וכי קביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא היו מוטעות. ככלל ערכאת הערעור לא תתערב בהחלטות בענייני סדרי דין של הערכאה הדיונית. אך לאחרונה עמד כב' השופט עמית על הרציונל לכלל זה בהחלטתו בעניין רע"א 368/13 הרשות הפלסטינית נ' אירנה ליטבק נורז'יק ואח' (טרם פורסם, 23.4.2013):

"לערכאה הדיונית יש יתרון מובנה על פני ערכאת הערעור, כמי שמכירה את הנפשות הפועלות ואת התיק על כל היקפו, לעומת ערכאת הערעור הנדרשת אך ל"פלח" מצומצם של התיק בדמות החלטה ספציפית המובאת בפניה במסגרת בקשת רשות ערעור. לא הרי השופט הדן בתיק ואשר יושב "בשורה הראשונה" של הדיון, כשופט ערכאת הערעור המרוחק יותר מהמגרש הדיוני (כביטויו של השופט הנדל ברע"א 6195/12 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' שימר [פורסם בנבו] (25.10.2012)). לכן, וכעניין שבמדיניות, אני סבור כי יש ליתן לשופט הערכאה הדיונית "מרחב תימרון" במסגרת האוטונומיה הניהולית של התיק, בהיותו הפורום הנאות לקבלת ההחלטות הדיוניות והטכניות בכל הקשור לניהול התיק" (שם, פסקה 12 להחלטה).

כמו כן, ערכאת הערעור תמעט להתערב בקביעות עובדתיות של הערכאה דמטה (ע"א 3601/96 עמית בראשי נ' עיזבון המנוח זלמן בראשי ז"ל, פ"ד נב(2) 582, 594 (1998)). מכאן שסיכויי המבקש להצליח בטענות אלה אינם גבוהים.

לפיכך הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית. המבקש ישלם למשיב הוצאות הבקשה בסך של 1,000 ש"ח.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ