אבו אלהיג'א נ' תעבורה

החלטה

המבקש עתר להארכת מועד להישפט בגין דוח תנועה מיום 28.1.06.

המבקש טען כי בסמוך לאחר קבלת הדוח שלח בקשה להישפט, אשר לא טופלה.

המשיבה התנגדה לבקשה בעיקר מהטעם כי המבקש לא הציג ראיה כלשהי בדבר משלוח הבקשה במועד, בקשה אותה יש לשלוח בדואר רשום.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר שהתקבל ממשרד הרישוי ומהמרכז לגביית קנסות, מצאתי לנכון לקבוע כי המדובר בבקשת סרק, אשר דינה להידחות תוך חיוב המבקש בהוצאות.

מהחומר שהתקבל עולה כי לא רק שהמבקש לא הגיש בקשה להישפט במועד, אלא שהוא אף שילם את הדוח כבר בחודש אוקטובר 2009, וזאת לאחר שהגיש בקשה להפחתת תוספת הפיגורים בחודש אוקטובר 2008.

יתרה מכך, מהודעת משרד הרישוי עולה כי המבקש הוזמן לקורס נהיגה נכונה כבר בחודש אוקטובר 2006 בעקבות צבירת ניקוד, כאשר הדוח דנן כלול בהודעת פירוט הניקוד שנשלחה אליו, ובהמשך הוזמן המבקש לקורס נוסף בעקבות צבירת ניקוד נוסף בחודש אוגוסט 2009, ושוב נכלל הדוח דנן בפירוט הניקוד שנשלח אליו.

עוד עולה כי הבקשה דנן לא באה אלא בעקבות הודעת פסילת רשיון שנשלחה למבקש בחודש מאי 2010. או אז "התעורר" המבקש וחיפש איזה דוח יוכל לנסות ולגרוע מרשימת ניקוד שהצטברו נגדו.

מכל האמור לעיל עולה כי המדובר בבקשה שהוגשה שלא בתום לב, אחר תשלום הדוח וקבלת מספר הודעות על צבירת ניקוד בגינו, וכי טענתו של המבקש בדבר משלוח בקשה להישפט במועד אינה יכולה להתקבל, וזאת אף מבלי להתייחס לשיהוי הניכר מאז הגשת הבקשה כנטען, ועד הגשת הבקשה לבית המשפט, שיהוי שדי בו כדי להצדיק דחיית הבקשה (ע"פ (חי) 3340/08 זאב צובוטרו נ' מדינת ישראל.

אשר על כן הבקשה נדחית.

המבקש ישא בהוצאות הבקשה בסך 500 ₪, אשר ישולמו בתוך 60 יום.

ניתנה היום, ח' אדר ב תשע"א, 14 מרץ 2011.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: