אבו אלהיג'א נ' עיריית טמרה

החלטה

בפני בקשת הנתבעת לדחות את תביעת התובע וזאת בשל הטענה כי התביעה התיישנה.

התובע הגיש תביעתו בגינם של נזקים אשר נגרמו לרכבו, לטענתו, כתוצאה מחדירת מי שלולית למנוע רכבו. מי השלולית חדרו למנוע, כך כאמור לטענת התובע, בשל טרקטור של הנתבעת אשר עבד על גבי הכביש ביום גשום וגרם בעבודתו לחדירת המים לתוך רכבו של התובע.

כתוצאה מחדירת המים , נגרמו לתובע לטענתו, הנזקים הנתבעים בתביעה.

התובע טוען כי הארוע נשוא התובענה אירע ביום 1/12/01, וביום 20/6/07 (בחלוף 5 שנים ושישה חודשים) הוגשה תביעתו כנגד חברת הביטוח הדר אשר ביטחה את רכבו , בבית משפט השלום בעכו.

ביום 21/5/08 נדחתה תביעת התובע בבית משפט השלום בעכו וזאת נוכח טענת התיישנות אשר העלתה הנתבעת שם – חב' הביטוח הדר.

התובע טוען, כי מאחר והתובענה אשר התנהלה בבית המשפט בעכו זהה לזו המתנהלת כעת, הרי שיש להחיל על המקרה את הוראות סעיף 15 לחוק ההתיישנות ולהפחית מתקופת ההתיישנות את פרק הזמן אשר בו התנהל ההליך בבית המשפט בעכו.

התובע טוען, כי מני דחיית התובענה בבית משפט השלום בעכו ועד אשר הוגשה התובענה בבית משפט זה (ביום 14/1/09), חלפו 7 חודשים ולפיכך , טרם חלפה מלוא תקופת ההתיישנות ויש לדחות טענת הנתבעת בעניין זה.

הנתבעת מצידה טוענת כי על מנת להחיל את הוראות סעיף 15 לחוק ההתיישנות יש צורך בזהות, הן בעילת התובענה והן בצדדים לה. במקרה אשר בפנינו, טוענת הנתבעת, הצדדים אינם זהים – בתובענה הראשונה תבע התובע את חברת הביטוח הדר ואילו בתובענה אשר בפני נתבעת עיריית טמרה.

כן, טוענת הנתבעת כי אף זהות העילה אינה קיימת. בתובענה כנגד חב' הביטוח הדר, היתה העילה חוזית – מכח חוזה הביטוח אשר היה בין הצדדים. לעומת זאת, בתובענה אשר בפני, עילת התביעה הינה נזיקית, התובע תובע את עיריית טמרה בגין הנזקים אשר נגרמו לו כתוצאה הארוע נשוא התובענה. משאין זהות בצדדים ואף לא בעילה , טוענת הנתבעת כי אין להחיל על התובענה את סעיף 15 לחוק ההתיישנות ומשום כך, התביעה אשר בפני התיישנה (חלפו כשמונה וחצי שנים מאז קרות הארוע נשוא התובענה) ויש לדחותה.

הוראות סעיף 15 לחוק ההתישנות קובעות :

"15.הוגשה תובענה לפני בית משפט, לרבות בית דין דתי, והתובענה נדחתה באופן שלא נבצר מן התובע להגיש תובענה חדשה בשל אותה עילה, לא יבוא במנין תקופת ההתיישנות הזמן שבין הגשת התובענה ובין דחייתה".

ההגיון העומד בבסיסו של סעיף 15 הינו להקל עם בעל הדין אשר הגיש תובענה שנדחתה בלא שחל עליה עקרון מעשה בי-דין, להגיש תביעה חדשה בגין אותה העילה, בלא שתקופת ההתדיינות הראשונה תיחשב במניין תקופת ההתיישנות.

הפסיקה גיבשה מתוך לשון הסעיף את שלושת התנאים המצטברים , אשר יש לבחון באמצעותם באם ניתן להחיל את סעיף 15 לחוק ההתישנות ואלו המא :

א. האם ההליך הראשון שהתקיים בין הצדדים (ונדרשת זהות בין הצדדים לשתי התובענות) הוא תובענה שנדחתה.

ב. התובענה השניה הוגשה בגין אותה עילה כתובענה אשר לפניה.

ג. התובענה הראשונה נדחתה בדרך שאינה מונעת הגשת תובענה חדשה בגין אותה העילה.

וראה בעניין זה הדברים האמורים בת"א (י-ם) 6428/04 קורפו נ. סורוצקין , התפרסם במאגר המשפטי נבו.

ומן הכלל אל הפרט במקרה אשר בפני , אבחן באם מתקיים התנאי הראשון. ההליך הראשון אשר התקיים, הינו התביעה אשר הוגשה כנגד חב' הביטוח הדר בגין קרות ארוע הביטוח, בביהמ"ש בעכו.

המדובר בתובענה אשר נקבע בידי ביהמ"ש כי התיישנה ולפיכך נדחתה.