אבו אלהווא נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

התובעת, גב' אלהאם אבו אלהווא, הגישה תביעה זו בה היא עותרת כי בית הדין יורה על ביטול חוב דמי ביטוח שנרשם לתובעת אצל הנתבע.

הרקע העובדתי

התובעת, ילידת 12/1980, גרה עם הוריה בעיר העתיקה בירושלים.

הורי התובעת קיבלו בגין התובעת קצבת ילדים עד לחודש 12/1998.

בחודש 12/1998 הודיע הנתבע להורי התובעת כי עם הגיעה של התובעת לגיל 18 יופסק תשלום קצבת הילדים בגינה. לתובעת הודיע הנתבע כי עם הגיעה לגיל 18, בהיותה תושבת ישראל, היא מבוטחת על פי חוק הביטוח הלאומי וכי עליה להירשם בסניף המוסד במקום מגוריה כדי לברר את זכויותיה וחובותיה לעניין תשלום דמי ביטוח.

התובעת לא נרשמה במוסד כפי שהונחתה. אין חולקים כי הואיל והתובעת לא עבדה ולא הייתה עובדת עצמאית לאחר הגיעה לגיל 18, היא הייתה חייבת לשלם דמי ביטוח בעד עצמה, אך לא עשתה כן.

ביום 29.10.06 פנה הנתבע לתובעת והודיע לה כי לא שולמו בעדה דמי ביטוח החל מיום 1.1.09.

ביום 28.1.07 נשלחה לתובעת הודעה נוספת מטעם המוסד בה פורט חוב דמי הביטוח שלה אשר עמד על 11,952 ₪ (קרן) וכן 5,406 ₪ (קנס והצמדה), ובסך הכל 17,358 ₪.

ביום 28.2.07 נשלחה לתובעת הודעה מטעם המוסד בה נאמר כי חוב דמי הביטוח בסך 17,878 ₪ בוטל. הנתבע טוען כי הודעה זו נשלחה בשגגה וטענה זו מקובלת עליי.

ביום 28.1.08 הגישה התובעת תביעה לקצבת נכות כללית. התביעה אושרה ושולמה לתובעת קצבת נכות כללית מחודש 1/08 עד 3/10.

ביום 28.1.08, בעקבות הגשת תביעת התובעת לקצבת נכות, החליט הנתבע לפתוח מחדש את החוב של התובעת. לפיכך ניתנה לתובעת ביום 28.1.08 הודעה לפיה חוב דמי הביטוח שלה עומד על 19,330 ₪. התובעת מכחישה קבלת הודעה זו אך הכחשה זו אינה מקובלת עלינו, שכן ביום 29.1.08 נערך עם התובעת הסדר תשלום לפירעון החוב בסך 12,211 ₪ בעד התקופה מ-1/99 עד ל-12/07 (למעט תקופה בין 3/07 עד 9/07 בה עבדה ושולמו בעדה דמי ביטוח על ידי מעבידה). הסכום נקבע לאחר ביטול הקנס והפרשי הצמדה, והתובעת התחייבה לשלם 36 תשלומים בסך 357 ₪.

בפועל התובעת שלמה 28 מתוך 36 התשלומים, וכן בוצע ניכוי בסך 417 ₪ מקצבת הנכות ששולמה לה (לא בוצעו ניכויים מקצבת הנכות מעבר לניכוי בסך 417 ₪ האמור).

חוב דמי הביטוח של התובעת נושא ההסדר מיום 29.1.08 הינו 5,865 ₪.

טענות התובע

התובעת טוענת כי דין חובה להתבטל על יסוד הודעת הנתבע מיום 28.2.07 בה בוטל החוב. לטענת התובעת, הנתבע לא נימק ביטולה של החלטה זו. לטענתה, היא הסתמכה על החלטה זו באופן ש"ביטול הביטול" הינו בלתי סביר.

עוד טוענת התובעת כי משלא נקט הנתבע פעולות כלשהן לגביית חוב דמי הביטוח משך למעלה משבע שנים מאז החל להיווצר, חלה התיישנות על זכותו לגבות את החוב.

טענות הנתבע

הנתבע טוען כי דין התביעה להידחות על הסף בשל התיישנות, בשל כך שהתובעת לא הגישה תובענה נגד הודעת הנתבע בדבר קיום חוב מיום 28.1.08 בתוך המועד שנקבע לכך בתקנות הביטוח הלאומי (מועדים להגשת תובענות), התש"ל-1970.

כן טוען הנתבע כי אין תחולה לדיני ההתיישנות על חובות דמי ביטוח כלפי מוסד, זאת בהתאם להלכה הפסוקה של בית הדין הארצי לעבודה.