נהיגה ללא מלווה - נהיגה ללא רשיון נהיגה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים

מבוא

חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה – 1975 (להלן: "החוק") הנו, כידוע, חוק סוציאלי, אשר מטרתו מתן פיצוי סביר ולאוו דווקא מירבי, לנפגעי תאונות הדרכים.

המדובר בחוק, אשר מתעלם, במרביתו, מאשמה כלשהי של הגורם לתאונת הדרכים, ומקנה פיצוי בהתרחש אירוע הנכלל בגדר תאונת הדרכים, על פי תנאי החוק, בסעיף 1.

סעיף 7 לחוק הפיצויים הנו חריג לגישת המחוקק, והנו בעיקרו סעיף עונשי, אשר מטרתו להרתיע מעורבים בתאונות דרכים, כאשר לשיטת המחוקק היה מעורב בסיטואציה המלווה פסול כלשהו, אשר יש בו לשלול פיצוי על פי החוק.

כפי שיפורט בהמשך המאמר, בין יתר הוראות סעיף 7 קיימת הוראת סעיף 7(3) השוללת פיצוי מנהג רכב אשר נפגע, כאשר נהג ללא רשיון נהיגה.

הוראות חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים

סעיף 7 (3) לחוק קובע "הגבלת זכאותם של נפגעים" לפיצוי על פי החוק במקרה בו:

"מי שנהג ברכב כשאין לו רשיון לנהוג בו, למעט  רשיון שפקע מחמת אי תשלום אגרה".

הוראות פקודת התעבורה

פקודת התעבורה קובעת בסעיף 12א1 (חובת ליווי) כדלקמן:

בסעיף זה "מלווה" – מי שבידו רשיון נהיגה בר תוקף לאותו סוג רכב 5 שנים לפחות ומלאו לו 24 שנים, ו – 3 שנים לפחות – אם מלאו לו 30 שנים.

לא ינהג נוהג חדש ברכב מנועי, למעט אופנוע, טרקטור וטרקטורון, בחודשיים הראשונים מיום שניתן לו רשיון נהיגה, אלא אם כן יושב, במושב שלצדו, מלווה.

מצב הפסיקה כיום

טרם נדונה הסוגיה נשוא מאמר זה בבית המשפט העליון, אך פסק דין שניתן לאחרונה בעניין רע"א 9030/99 גרינברג נ. מגדל רלוונטי לענייננו.

בפסק דין זה נהג המערער ברכב שאין בו הגה כוח, אף שברישיון נהיגה שלו הוגבל לנהיגה ברכב שיש בו הגה כוח. במסגרת פסק דין זה קובע בית המשפט (כב' הנשיא השופט אהרון ברק) כדלקמן:

"לשונו של סעיף 7(3) לחוק אינה נותנת מענה לשאלה הפרשנית שבפנינו... התשובה לשאלה... שואבת את כוחה לא מלשון החוק... אלא מתכלית החקירה והמטרות המונחות ביסודה.

בהמשך לכך מנתח בית המשפט את תחלית החקיקה, ומגיעה לכדי מסקנה כי לא בכל מקרה בו נפגע נהג ללא רשיון, תישלל זכאותו. הכוונה היא למקרים בהם היעדר הרשיון הוא פועל יוצא של עניין מהותי, להבדיל מפגם טכני או פרוצדוראלי. כך, סעיף 7(3) עצמו לחוק קובע כי לראות בהיעדר רשיון בשל פקיעתו בגין אי תשלום אגרה, משום נהיגה ללא רשיון...".

כב' הנשיא מדגיש כי המבחן אם הנהיגה תוך הפרת המגבלה עולה כדי פגיעה בתקנת הציבור על פי חוק הפלת"ד ומצדיקה בעקבותיה שלילת הזכאות לפיצוי, הוא מבחן מהותי, והשאלה היא אם אי קיום ההגבלה או ההתנאה ברשיון הנהיגה יש בו, מהותית לפגום בכושר נהיגה של הנהג ואם יש בו משום הגדלה משמעותית של הסיכון התחברותי, משום הפגיעה בשליטתו ברכב:

"אין המדובר בהתקן שולי או זניח... אלא במערכת חיונית של הרכב שיש בה כדי להשפיע באופן ניכר וממשי על הנוהג ברכב ועל משתמשים אחרים בכביש. אין זה, על כן, פגם טכני פורמלי באופיו אלא פגם מהותי אשר משליך על כושרו וכשירותו של הנהג – המערער, לנהוג ואשר מקים עילה מידית לשלילת הפיצויים מן המערער".

לפיכך קבע בית המשפט כי נהיגה ברכב ללא הגה כוח, כאשר תנאי זה נקבע ברישיון הנהיגה כתנאי לקיום הרשיון, שוללת את קיום הרישיון והזכאות לפיצוי.

מפסק דין זה מצאנו למדים כי יש לבחון האם הופר תנאי, האם ההפרה פגעה בכושרו של הנהג לנהוג ברכב, ויש בה משום הגדלה משמעותית של הסיכון התחברותי, ככזו המחייבת שלילת הפיצוי מן הנפגע.

בבית המשפט המחוזי בחיפה (ת"א 278/00 (בש"א )5732/00 סוויטאת נ. פקר יקותיאל ואח') (להלן: "פסק דין סוויטאת"). נדון מקרה כדלקמן:

התובע הגיש כנגד נתבעים תביעה בגין אירוע בו נפגע כאשר ירד מרכבו, והנתבע אשר נהג במכונית פגע בו בהיותו הולך רגל" .

הנתבעות (המבקשות בבש"א לעיל) טענו כי התובע היה ""נהג צעיר" אשר על פי סעיף 12א(1) לפקודת התעבורה (להלן: "הפקודה"), נדרש לנהוג עם "מלווה" – דבר המהווה תנאי לתוקפו של רשיון הנהיגה שלו".

לטענתם (שלא הייתה במחלוקת) ליד המשיב ישב צעיר בן 20 שנה, שאינו עונה על דרישות "מלווה" בפקודה.

לגישתם "משנהג ללא מלווה, ממילא הוא נעדר רשיון נהיגה במועד התאונה ואין לו זכאות לפיצויים מאת הנתבעת מס' 3 (הן לאור הוראות החוק והן על פי פוליסת הביטוח).

המשיב טען בין היתר כי היה לו במועד האירוע רשיון נהיגה בר תוקף, ולידו ישב חברו שהנו בעל רשיון נהיגה בר תוקף מזה כשנתיים (דהיינו לא מספיק לצורך הגדרת מלווה בפקודת התעבורה – י.ש.).

לטענתו סעיף 7(3) לחוק שולל פיצוי על פי החוק ממי שנהג ברכב ולא ממי שמשתמש בו, כאשר לדבריו היה במועד האירוע מחוץ לרכב, ולא היה בגדר נהג אלא משתמש.

ביהמ"ש המחוזי ערך דיון מקיף ומאלף בתכלית ההוראות הן בפקודה והן בחוק, כאשר לבסוף מסקנתו הייתה כי המשיב לא נהג עם רשיון בר תוקף במועד התאונה, שכן כפי שפורט לעיל, הוראות הפקודה קובעות תנאי מתלה לקיום הרשיון (נהיגה עם מלווה) וכאשר תנאי זה אינו מתקיים, אין רשיון נהיגה, ויש לשלול זכאות מן הנהג הנפגע.

כאמור לעיל, המדובר בפסק דין מנחה (מחוזי) ולא פסק דין מחייב, כאשר יש לזכור כי על פסק הדין הוגש ערעור לבית המשפט העליון. ערעור זה נסתיים בפשרה מחוץ לכותלי בית המשפט.

ואולם, הסוגיה האמורה עומדת כרגע לדיון בפני בית המשפט העליון בתיק אחר^[1]

במסגרת התביעה דנן, נפגעה תובעת, כאשר לידה ישב נפגע אשר אינו בעל רשיון נהיגה בתוקף.

בית המשפט המחוזי בבאר שבע, כבוד השופטת שרה דברת, קבעה חד משמעית, כאשר הנה חוזרת בין היתר על הנימוקים האמורים לעיל, כי התובעת נהגה ללא רשיון נהיגה, ואינה זכאית לפיצויים על פי החוק, לאור תחולת סעיף 7(3) לחוק.

על פסיקה זו, הוגש כאמור לעיל, ערעור לבית המשפט העליון, שטרם נדון.

מן האמור לעיל, עולה כי דעת בתי המשפט המחוזיים בארץ, עד עתה, הנה כי נהיגה ללא מלווה – נהיגה ללא רשיון נהיגה היא.

בבתי משפט השלום בארץ נחלקו הדעות כאשר הדעה הנוגדת לדעת המחוזי באה לידי ביטוי בין היתר במסגרת פסק דינו של כבוד השופט גלדשטיין ^[2] אשר הנו היחיד הגורס כי נהיגה ללא מלווה כאשר ישנה חובת נהיגה עם מלווה, אינה נהיגה ללא רשיון נהיגה לצורכי החוק.

כבוד השופט גלדשטיין גורס כי התנאי של נהיגה בליווי מלווה, אינו בסיס לכניסת רשיון הנהיגה לתוקף.

עוד מציין הוא כי במידה וחולפת תקופת הליווי הנדרשת, הרי שלאחר מכן, יכול הנהג לנהוג בגפו, וזאת אף אם במהלך הזמן בו נדרש לנהוג עם מלווה נהג ללא ליווי כאמור (דהיינו הקניית הניסיון לנהג החדש אינו תנאי מהותי לכניסת רשיון נהיגה לתוקף, שכן יכול נהג חדש לא לנהוג חודשיים, ואז לנהוג ללא מלווה – י.ש.).

בספרו של המלומד צלטנר מיכאל ^[3], מעיר הוא לעניין פסק הדין כי פסק דין זה עומד בסתירה ל – 3 פסקי דין אחרים המגיעים למסקנה הפוכה.

דעתו של מר צלטנר הנה כי "האפשרות החוקית שנהג כזה יהיה רשאי לנהוג חודשיים לאחר קבלת הרשיון המקורי ללא מלווה, גם אם לא נהג יום אחד בתקופה זו, היא הנותנת ומחזקת את המסקנה שאין בהפרה זו כדי לאיין את תוקפו של הרשיון מכל וכל".

לחיזוק עמדתו כי היעדר מלווה אין דינו זהה להיעדר רשיון נהיגה, מציין מר צלטנר את התוצאות הקשות של הכרעה כי היעדר מלווה כנדרש שווה ערך להיעדר רשיון נהיגה:

            "משמעותו של איון הרשיון מכל וכל, אינה רק היעדר

            פיצוי לנוהג עצמו, אלא גם חובת פיצוי של כל הנוסעים

            ברכב או צדדים שלישיים שנפגעו בתאונה".

פסק דין נוסף הגורס כי נהיגה ללא מלווה אינה בהכרח פוסלת קיומו של רשיון נהיגה בתוקף במועד התאונה, בשעה שנדרש ליווי מלווה בהתאם לרשיון הנהיגה, הנו פסק דינה של כב' סגן הנשיא, השופטת בית – נר אביטל ^[4].

במקרה זה הנהג הנתבע קיבל את רשיון הנהיגה שלו יומיים לפני התרחשות התאונה. במועד התאונה הנתבע נהג ללא מלווה. הוסכם על הצדדים כי יום קודם לכן נהג התובע עם מלווה.

נפסק כדלקמן:

"סעיף 7 לפוליסת הביטוח קובע כי דך בכך שנהג הרכב היה בעל רישיון נהיגה תקף בתאריך כלשהו במשך 12 חודשים שקדמו לנהיגת כלי הרכב ולא נפסל מלקבל או להחזיק רשיון נהיגה כזה על פי הוראות שבחיקוק, על מנת שהפוליסה תכסה נהיגה אמור.

אין חולק כי הנתבע, ביומיים שהחזיק ברשיון, נסע לפחות פעם אחת עם מלווה, ועל כן הוא עונה לתנאי שבסע' 7 הנ"ל. רשיונו לא נפסל. פק' התעבורה אינה קובעת כי נהיגה בלא מלווה כמוה כנהיגה בלא רשיון. פרשנות המונח "פסילה" היא שלילה של זכות קיימת ולכן מחייבת פירוש מצמצם כמו גם פרשנות פוליסת ביטוח המתפרשת במקרים שלשון החוק מאפשרת שני פירושים, כנגד המבטח, מנסח הפוליסה. לפיכך נקבע שלאירוע היה כיסוי תקף".

במסגרת ת.א. (שלום – י-ם) 6952/99 אמגד קנבי נ. "אריה" חברה לביטוח בע"מ, הובאה ביום 21.2.03 דעתה של כב' השופטת בלהה כהנא (צלטנר עמ' 10,672) בהתייחס לסוגיה, אך מאחר והשאלה הרלוונטית למאמר זה, עומדת לדיון בבית המשפט העליון, נמנעה כב' השופטת מלקבוע קביעה פוזיטיבית, והסתפקה בהבאת דעה כדלקמן:

"נראה לי שיש לקבוע שתנאי מתנאי הרשיון הופר ואולם המענה לכך צריך להיות במישור הפלילי ולא בדרך של קביעה שאין כיסוי ביטוחי, איני סבורה שיש לאבחן בין הפרה של התנאי נשוא דיוננו, היינו נהיגה בלא מלווה, להפרה של תנאים רבים אחרים, כמו נהיגה בלא משקפיים, או נהיגה עם מספר נוסעים מעל המותר ועוד הפרות שונות של תנאי רשיון הנהיגה, שלגביהם הדעה היא שאין לשלול כיסוי ביטוחי בשל הפרתם ולגבי חלקם אף נקבע כך... למסקנה זו נראה לי שיש להגיע הן על ידי השואה לוגית בין הדברים, והן על ידי בחינת ההיסטוריה החקיקתית של החוק ומטרותיו... נראה לי שתוצאה שקטין שיכול ונפגע מאוד קשה ימצא עצמו בלא מקור פיצוי איננה מתיישבת עם מטרות החוק, ודוק, אין כוונה בדברים אלו להתעלם מהמטרה שלשמה נחקקה התקנה המחייבת נהיגה עם מלווה ועם חשיבות המסר שעל בית המשפט להעביר בכל הנוגע להקפדה על כללי התעבורה ובמיוחד לגבי נהגים צעירים, אלא ששאלות של ענישה זרים לחוק בו עסקינן והמסר של הרתעה אין מערער על חשיבותו, צריך לקבל ביטוי בדרך של ענישה הולמת מכוח הפקודה ולא בדרך של שלילת פיצוי על כל המשתמע מכך, במיוחד לגבי נהגים צעירים, הפיצוי מכוח החוק וענישה על פי הפקודה אלו שני מישורים מקבילים ולדעתי אין לערבב בין השניים".

מנגד קיים פסק דינה של כב' השופטת פליגלמן פנינה ^[5] אשר דעתה הנה כי נהיגה ללא מלווה כדרישתו בפקודת התעבורה נהיגה ללא רשיון נהיגה היא, כאשר הנה מאזכרת את פסקי הדין המחוזיים כאמור לעיל, ונימוקיהם.

ביום 4.9.03 ניתן פסק דינו של כב' השופט עאטף עיילבוני בבית משפט השלום בנצרת ^[6].

בתביעה זו טען התובע כדלקמן:

  "ביום 8.5.99 עת היה נהג חדש והדין חייבו במלווה בעת נהיגה, נהג ברכב סובארו של קרוב משפחתו אשר – כפי טענתו – נסע איתו כמלווה, ואז אירעה תאונת דרכים בה נפגעו הוא והמלווה".

לטענת הנתבעת אותה ייצג משרד עורכי הדין רון פסקא התובע נהג ללא מלווה בעת שעל פי הדין היה עליו לנהוג עם מלווה כתנאי לקיום רשיון נהיגה בתוקף במועד התאונה, ומאחר וכך, נהג ללא רשיון נהיגה בתוקף כאמור בסעיף 7 (3) לחוק ואין לפצות אותו.

לאחר שנקבע כי הוכח עובדתית כי התובע נהג ללא מלווה בעת התאונה פנה כב' השופט עיילבוני לשאלה המשפטית:

"בהנחה כי נשיב בשלילה לשאלה העובדתית לעיל (האם נהג התובע עם מלווה בעת התאונה – י.ש.) תעלה השאלה שמא יקום כיסוי ביטוחי לנזק גוף של נהג חדש שנהג ברכב ללא מלווה, אף שהדין חייבו במלווה בעת נהיגה".

במסגרת הדיון בפרק המשפטי מצטט בית המשפט הנכבד את דברי כב' הנשיא ברק ברע"א 9030/99 גרינברג נ' מגדל שם נקבע כדלקמן:

"... אין המדובר... בקביעה לפיה הפרת תנאי או מגבלה ברשיון משמעה בהכרח נהיגה ללא רשיון. יש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו תוך הכרעה על פי החוק והתכלית המונחת בבסיסו...".

בית המשפט ממשיך ומסכם את ההלכה הפסוקה ככזו המחייבת לבחון את זכאותו של נהג שהפר תנאי רשיון הנהיגה שלו, הן מבחינת חוק הפלת"ד ואח"כ מבחינת תנאי פוליסת הביטוח, בשלבים כדלקמן:

האם התנאי כתוב ברשיון הנהיגה שלו – כך שהנהג ידע אודותיו.

האם התנאי שהופר מהותי או טכני, אם הנו טכני הזכאות לפיצוי לא נשללת, אך אם הינו מהותי, אזי עוברים לשלב הבא.

האם עצם ההפרה גרמה ליצירת סיכון תחבורתי ממש או בלתי סביר, עד כדי הפרת תקנת הציבור ועד כדי מימוש התכלית ההרתעתית שבחוק הפלת"ד ונסיגת המטרה הסוציאלית, לפעמים עד כדי להצדיק קיום אפשרות שהקרן תחזור בתביעת שיבוב נגדו.

האם בפוליסה נכלל תנאי המסייג את הכללים לעיל ומזכה את הנהג בפיצוי על אף שכל התנאים לעיל, השוללים זכאות לפיצוי על פי החוק מתקיימים.

לפיכך קובע בית המשפט כי בנהיגה כאמור יש משום פגיעה בתקנת הציבור, "ויש בה משום הצדקה לנסיגת המטרה הסוציאלית של חוק הפלת"ד, מול מטרתו ההרתעתית, כך שיש הצדקה לשלילת זכאותו של התובע לקבלת פיצוי לפי סעיף 7(3) לחוק הפלת"ד.

בהתייחס לבחינת הפוליסה, מאחר ולא נטען לגביה דבר והיא לא הוצגה כראיה ולא צורפה לסיכומי הצדדים, נמצא בית המשפט פטור מלדון בה.

לאור האמור לעיל, נטיית בתי המשפט המחוזיים הנה כי נהיגה ללא מלווה נהיגה ללא רשיון נהיגה היא, דעת בתי משפט השלום חלוקה, היא, ויש להמתין לפסיקתו של בית המשפט העליון בעניין מפורשות אף שניתן ללמוד מפסק הדין בעניין גרינברג על עמדת בית המשפט.

פרשנות הוראות החוק והפקודה הרלוונטיים לענייננו

נהיגה ללא מלווה האם נהיגה ללא רשיון לצורכי הפקודה ?

סעיפים 12א1(א), (ב) ו – (ג) אינם מלמדים כי הנהיגה על ידי המלווה הנה תנאי מתלה, ואף לא מוזכר בהם קיומו של תנאי מתלה, ואולם למקרא סעיף קטן (ד) ברי כי המדובר בתנאי מתלה.

סעיף זה נוקט בלשון:

"רשות הרישוי תציין ברשיון הנהיגה שניתן לנוהג חדש, את התנאי שלפיו תוקפו של הרשיון מותנה בליווי בעת הנהיגה ואת התקופה שבה חלה חובת הליווי".

אכן, לא מצוין כי אי קיום התנאי מאיין את קיומו של הרשיון, אך ניתן לומר כי  נוסח לשון הסעיף, ברורה בעניין איון קיומו של הרשיון וכי לא יכולה להיות מחלוקת כי על פי פקודת התעבורה המדובר בנהיגה ללא רשיון נהיגה בתוקף כאשר לא נמצא מלווה בתקופה הרלוונטית.

נהיגה ללא מלווה האם נהיגה ללא רשיון לצורכי החוק ?

בכך עדיין לא בה הפתרון לסיומו, שכן נאמר זה מכבר כי פרשנות מונח על פי חוק אחד אינה תמיד כפרשנות אותו המונח בהתייחס לחוק אחר.

המלומד, כבוד השופט אליעזר ריבלין בספרו^[7] עמ'423, מפרט הרציונל הקיים בסעיף 7 כדלקמן:

"הוראות סעיף 7 לחוק הפיצויים משלבות שיקולים של הרתעה אישית עם יסודות של "תקנת הציבור". על המכנה המשותף לחריגים המנויים בסעיף 7 עמד המחוקק לראשונה בעת שהציע בשנת 1988, תיקון להוראות הסעיף.

            בדברי ההסבר להצעת התיקון נאמר:

"סעיף 7(א) לחוק הקיים קובע מספר מקרים חריגים שבהם אין הנפגעים זכאים לפיצויים לפי שיטת האחריות המוחלטת, ואשר המכנה המשותף שלהם הוא העדר תרופה במקרה הנוגד את "תקנת הציבור", כגון שהנפגע גרם לנזקו במתכוון או כשניזוק בעת ביצוע הפשע... הגיון הדברים מחזיר כי בעל רכב או מחזיק כאמור, המתיר לאחר לנהוג ברכבו כשאין לו ביטוח או כשהביטוח אינו מכסה את החבות הנדונה, והוא עצמו נפגע באותה נהיגה... גם הוא יהיה בגדר הנפגעים שאינם זכאים לפיצויים לפי שיטת האחריות המוחלטת, וזאת מאותו טעם של "תקנת הציבור"".

בהמשך ספרו (עמ' 428) פסקה 482 מציין ריבלין כדלקמן:

"תכליתו של סעיף 7(3) לחוק היא לשלול את זכות הפיצויים, ממי שנפגע בתאונה בהיותו נוהג ברכב ללא רשיון נהיגה מתאים, במטרה להעניש ולהרתיע מי שנוהגים ללא רשיון ומגדילים בכך את הסיכונים שבדרכים... רעיון זה, כך נראה, מוצא לו ביטוי בהבחנה שעשה המחוקק, בסעיף 7(3) לחוק, בין מי שאין לו רשיון נהיגה מתאים כלל לבין מי שרשיונו פקע מחמת אי תשלום אגרה. הגיון זה מחייב הבחנה בין מי שיש להרתיעו מלנהוג מחמת שהוא מגדיל את הסיכון בדרכים לרבות מי שמעולם לא הוכשר לנהיגה ומי שנפסל מנהיגה בשל שנהג בעבירה, לבין מי שרשיונו אינו בר תוקף מטעמים אחרים, "פורמליים" בעיקרם. הבחנה זו משתקפת במקרים השונים שנבחנו בפסיקה אך אין היא תמיד מכרעת".

בהמשך הדברים (עמ' 429) מציין ריבלין כדלקמן:

"הפרת תנאי ברשיון הנהיגה לא תחשב בהכרח כנהיגה בלא רשיון נהיגה. כך מי שמחזיק ברשיון המתאים לסוג הרכב בו נהג, אך הפר את תנאי הרשיון או את תקנות התעבורה בכך שהסיע נוסעים במספר העולה על המותר אינו נוהג בלא רשיון אולם "סוג הרכב אליו מכוונת התניה המגבילה, ייבחן לפי מכלול תיאור בפוליסה לרבות מספר הנוסעים המורשה ומשקלו המורשה".

(יצוין כי בהתייחס לסיפא האמורה, פסה"ד של בית המשפט העליון בעניין חן שלווה^[8] קובע מסקנה הפוכה – בדיקה האם מס' הנוסעים בפועל חרג מן המותר.

עד כאן, לאור כל האמור לעיל המסקנה אמורה להיות כדלקמן:

שאל עצמך האם התנאי הנדרש ברשיון הנהיגה אשר הופר, הנו "פורמאלי" או "מהותי" במידה והמדובר בתנאי מן הסוג הראשון, רשיון הנהיגה יהיה בתוקף לצורכי החוק אף אם הופר, במידה והמדובר בהפרת התנאי מן הסוג השני, אין לנהג רשיון נהיגה בתוקף במועד התאונה.

ואולם, בטרם המסקנה תוסק, מן הראוי להפנות מבט נוסף להוראות הפקודה המתייחסות למי שיש לו רשיון נהיגה שהוצא בחוץ – לארץ.

לאור הוראות סעיף 10 לפקודה והוראות התקנות 171, 216 ו 217 לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961 (להלן: "התקנות") גם מי שיש לו רשיון נהיגה שהוצא בחוץ – לארץ חייב ברשיון נהיגה על פי הפקודה, בכפוף לאפשרות על פי אותן התקנות, למתן פטור מקבלת רשיון או להקלה בקבלתו לאלו שבידם רשיון נהיגה בינלאומי או רשיון נהיגה שהוצא בחוץ – לארץ.

תקנה 567 לתקנות מציבה שתי חלופות המאפשרות לבעל רשיון נהיגה זר או בינלאומי לנהוג בארץ ללא רשיון נהיגה ישראלי.

מתן היתר למי שמקום מגוריו הקבוע בחוץ לארץ לנהוג בארץ תוך שימוש ברשיון נהיגה זר או בינלאומי, כאשר היתר כזה ניתן רק למי שנעדר מן הארץ במשך שנה רצופה לפחות והוא נמצא בארץ באופן זמני, כאמור בתקנה 567(א);

עולה חדש רשאי לנהוג בארץ בשלושת חודשי שהותו הראשונים בארץ, תוך שימוש ברשיון נהיגה זר או בינלאומי המצוי ברשותו, כאמור בתקנה 567(ג);

ע"א 5631/94 דן בסוגיה בה תובעת נהגה ברכב שהיה רשום על שם בעלה, כאשר ברשותה לא היה רשיון נהיגה ישראלי אלא רשיון נהיגה צרפתי ורשיון נהיגה בינלאומי בתוקף. במקרה זה נשללה ממנה זכאות לפיצוי כנגד מבטחת באשר לדעת בית המשפט לא עמדה באחד מן התנאים האמורים לעיל.

בית המשפט העליון ציין בפסק הדין כי אמנם תכלית הסעיף הרלוונטי בחוק הנה לשלול זכאות לפיצוי ממי שנפגע בתאונה בהיותו נוהג ברכב ללא רשיון נהיגה מתאים, כדי להעניש ולהרתיע אלו הנוהגים ללא רשיון נהיגה וכך מגדילים הסיכונים שבדרכים, אך מנגד ציין בית המשפט את החשיבות לנסות לקיים הרמוניה חקיקתית בין החוק והפקודה. על כן נקבע כי יש לפרש הדיבור "רשיון נהיגה" שבסעיף 7(3) לחוק כמתכוון לרשיון נהיגה שהוצא על פי הפקודה והתקנות על פיה.

מן האמור בפסק הדין בעניין מוריאל לביא, ניתן להסיק הנתונים כדלקמן

קיים צורך לנסות לקיים הרמוניה חקיקתית בין החוק והפקודה.

רשיון נהיגה כאמור בחוק בסעיף 7(3) הנו רשיון נהיגה על פי הפקודה.

נהיגה ללא מלווה, הנה נהיגה ללא רשיון על פי הפקודה וכך אף על פי החוק.

לסיום הנתונים הרלוונטיים לבחינת התשובה לשאלה היסודית במאמר זה, מופנים אנו, לדברי ההסבר לסעיף 12א לפקודה כפי שנתקבל בראשיתו (בהתייחס דאז לנהיגה עם מלווה לתקופה של חצי שנה כאשר מדובר ב"נהג חדש"):

"מטרתה העיקרית של ההוראה המוצעת להדריך את הנוהג החדש ולשפר את דרכי נהיגתו".

לסיכום

קיימות תכליות שונות המתנגשות בסוגיה נשוא מאמר זה, כדלקמן:

תכלית החוק – פיצוי למירב, תוך זניחת עקרון האשמה;

תכלית סעיף 7 לחוק – שלילת פיצוי מטעמי הרתעה ותקנת הציבור, והימנעות משלילת פיצוי מטעמים פיסקליים פורמליים.

תכלית זו מודגמת בכל הוראה מהוראות סעיף 7(1) – (6) כולל.

תכלית סעיף 7(3) לחוק – שלילת פיצוי מנהגים  אשר מסכנים את הדרכים;

תכלית ההוראות הרלוונטיות בפקודה ובתקנות התעבורה – נהיגה עם מלווה הנה כדי שהוא ידריך את הנוהג החדש וזאת לשיפור דרכי נהיגתו;

תכלית הוראות פקודת ותקנות התעבורה המתייחסות לנהג בעל רשיון מחוץ לארץ – נהיגה בתקופה קצרה, אף ללא רשיון נהיגה ארץ ישראלי – ככל הנראה להקנות תקופת התאקלמות. תכלית זו אינה תומכת בתרומת ניסיון לעניין הכשרה, כאמור בפסיקה לעיל.

בעניין זה ניתן אף לראות החלטת כבוד השופטת ב. גילאור בהמר'  20601/97 במסגרת ת.א. 581/95^[9] (מחוזי חיפה).

בפרשה זו המדובר היה בעולה חדש כאשר במועד אירוע התאונה לא היה בידיו רשיון נהיגה ישראלי, אלא רשיון נהיגה זר.

במסגרת פוליסת הביטוח, לצורך זכאות לפיצוי נקבעה תקופה של 12 חודשים עובר לאירוע התאונה, אשר במסגרתה על הנוהג ברכב להיות בעל רשיון נהיגה בתוקף בחלקה.

בית המשפט הסתפק בכך שלנהג אכן היה רשיון נהיגה במשך תקופה כלשהי במהלך 12 החודשים ועל אף הוראות סעיף 7(3) הורה כי קיימת חבות בהתאם לפוליסת הביטוח.

בהחלטה זו יש אף להוכיח כי עניין תקופת ההכשרה אינה מהותית. שכן בית המשפט לא דרש מנהג הרכב רשיון נהיגה ישראלי בתוקף למועד האירוע, אלא הסתפק ברשיון הזר והתנאים בפקודת ובתקנות, אשר בהצטרף לתנאי הפוליסה הקימו חבות.

בנוסף, ולא פחות חשוב, יש להתייחס להוראות המחריגות כאמור בסעיף 7, בדווקנות, וזאת לאור מטרתן לשלול זכאות מפיצוי במסגרת חוק סוציאלי. כך, כאשר ניתן לומר כי לנהג רשיון נהיגה מותנה, והחוק מדבר על היעדר רשיון נהיגה אולי מן הראוי להתייחס לאותו נהג, לאור הצורך בפרשנות דווקנית, כנהג עם רשיון נהיגה, כדי שלא ימצא עצמו משולל פיצוי וחב פיצוי לאחרים.

לאור כל האמור לעיל, אין לשיטתו של כותב המאמר עמדה חד משמעית למתן תשובה לשאלת המאמר, כאשר כאמור לעיל, הסוגיה הנה מורכבת, ובעלת פנים לצד זה או אחר.

הגישה התומכת בשלילת פיצוי כאשר מדובר בהפרת תנאי מהותי ברשיון נהיגה, והתרת פיצוי כאשר הופר תנאי פורמאלי ברשיון נהיגה אף היא לדעת כותב המאמר אינה יכולה ליתן תשובה לשאלת המאמר.

פעמים מספר לא יהיה ברור מהו תנאי פורמאלי ומהו תנאי מהותי. פעמים מספר כפי שמדובר במקרה של רשיון נהיגה זר, נראה כי תנאי פורמאלי שולל פיצוי על פי החוק כאשר הופר.

יתרה מכך, תתכן הוראה המציינת תוקפו של רשיון בקיום תנאי, ואז השאלה האם אין המדובר בהוראת על, אשר לאחריה אין צורך לדון בשאלה אם המדובר בתנאי פורמאלי או מהותי.וכמובן, כפי שצוין לעיל, אף הוראה הנחזית כהוראת על ברורה, יכולה להעלות שאלות בנוגע לנוסחה (האם כאשר מדובר בתנאי לתוקף הרשיון אי קיום התנאי מאיין הרשיון ?).

בנסיבות אלו, מן הראוי כי המחוקק יתן דעתו לעניין, ואם ברצונו כך, יוסיף בשולי סעיף 7(3) הרחבה פרשנית שתתן דעתה לשאלת קיומו של רשיון נהיגה, כאשר מופר בו תנאי כלשהו לתוקפו.

לעת עתה, נותר להמתין לפסיקה עניינית של בית המשפט העליון, כפי שאולי יקרה בדיון בעקבות פסק דינה של כבוד השופטת שרה דברת בפס"ד חג'אג' סמיר.

פסקי הדין שהוזכרו במאמר:

רע"א 9030/99 גרינברג נ. מגדל

ת"א 278/00 (בש"א )5732/00 מוחמד סוויטאת נ. פקר יקותיאל ואח'

ת.א. (שלום – ת"א ) 97379/99 צוברי אורלי נ. "הדר חברה לביטוח בע"מ

ת.א. (שלום – קריות) 647/01 הינו כרים נביל נ. הפניקס חברה לביטוח בע"מ ואח'

ת.א. (שלום – י-ם) 6952/99 אמגד קנבי נ. "אריה" חברה לביטוח בע"מ

ת.א. 2201/00 (שלום – נצרת) ג'אנם סלמאן נ. הפניקס חברה לביטוח בע"מ

רע"א 9524/00 "הדר" חברה לביטוח בע"מ נ. חן שלווה ו"קרנית" .

*  עוה"ד ישראל שוויצר מתמחה בדיני תעבורה ונזיקין.

** המידע המוצג במאמר הינו כללי בלבד, ואין בו כדי להוות יעוץ ו/או חיווי-דעה משפטי לגבי מקרה קונקרטי כלשהו. המחבר אינו נושא באחריות כלשהי כלפי הקוראים; ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים ו/או הנרמזים במאמר.

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.