ר' נ' ישראייר תעופה ותיירות

 תביעה בגין נזקי גוף אגב תעופה.  המחלוקת על החבות ועל הנזק.

ייאמר כבר עתה  - ב"כ הצדדים עשו כל מאמץ לנהל את הדיון ביעילות ובהגינות:

ראשית, הסכימו כיעל התביעה האמנה לאיחוד כללים מסוימים בדבר תובלה אווירית בינלאומית מ - 1929 [להלן - "אמנת ורשה" או "האמנה"] ועל כן אין עוד צורך לדון בשאלת ייחוד העילה וקליטת האמנה במשפט ארצנו.

שנית, הסכימו כי ככל שתיקבע חבות ישראייר, נכותה הרפואית של התובעת עומדת על 33%.

שלישית, בתוך שני ימי דיונים נשמעו 4 עדי תביעה ו - 8 עדי הגנה, ב"כ הצדדים סיכמו בעל פה באופן בהיר, הפנו לפירוט בתחשיבי הנזק שהוגשו בעבר ובכך אפשרו הכרעה מהירה.

על כל אלה יש לשבחם.

אדון תחילה בשאלת החבות

רקע ועובדות שאינן עוד במחלוקת

1. ביום 22.5.07, טסו התובעת, בעלה, בן דודה ואשתו בטיסת ישראייר לברלין [להלן -  "ר", "ב", "ז" ו - "ד" ו - "הטיסה"].

2. הטיסה יצאה  מנתב"ג במטוס חכור מחברת תעופה לטבית, כשעל סיפונו צוות של 6 דיילות, קברניט משקיף ד' [להלן - "ד'"] וקצין ראשון ששימש גם כטייס משנה ["להלן "ר'"]. כל אלו ישראלים ודוברי עברית. לעומתם, הקברניט, הטייס הראשי, היה מר ג', נתין אמריקאי, דובר אנגלית ואינו דובר עברית [להלן - "הקברניט"].

3. הטיסה אמנם נחתה בברלין בשעה המיועדת, 24.00 בקירוב, אלא שלוותה במכה חזקה כהגדרת עדת ההגנה הדיילת ל'. אין חולק כי מיד לאחר הנחיתה ובעת שהמטוס פנה ממסלולו לכיוון מסלול ההסעה, הבחינו חלק מהדיילות בתא הנוסעים בריח של עשן ובסמוך לאחר מכן - בעשן [להלן - "התקלה"].

4. הדיילות עדכנו את מנהלת השירות בטיסה [להלן - "ד'"]. ד' עצמה ידעה לתאר את הריח כ"ריח של אויר ממוזג וחם". ד' עדכנה מיד את הקברניט בתא הטייס. אף ד' הקברניט המשקיף, שישב כל העת בתא הטייס, חש בעשן ובריח עשן ונאלץ לחבוש מסיכת חמצן. הקברניט דומם מיד את מנועי המטוס. לאחר מכן הורה ל-ד' לנסות לאתר את מקור העשן.  ד' לא איתרה את המקור אך הודיעה לקברניט כי לנוסעים "אין אוויר". באותה עת הבחינה בנורית חיווי המעידה על עשן באחד מתאי השירותים במטוס, נורית אשר כבתה כעבור מספר שניות.

5. לבקשת הקברניט, עזב ד' את תא הטייס ויצא אל תא הנוסעים על מנת לבדוק את המצב. הוא  התרשם מעשן, אם כי לדעתו, סמיך יותר בחלק הקדמי של המטוס. ד' לא הצליח לדווח לקברניט על המצב עקב עומס יתר במערכת התקשורת הפנימית של המטוס. 

6. הקברניט ביקש ממגדל הפיקוח בשדה לבצע בדיקה חיצונית של סימני עשן. בסמוך או במקביל כרז והודיע לנוסעים ולצוות על פינוי המטוס ועל נוהל הפינוי. כמו כן ולאור הודעתו, החלו להגיע לכיוון המטוס צוותי אמבולנסים, כיבוי אש ומשטרה. יצוין כי שתיים מהדיילות העידו כי הכורז היה ר', הקצין הראשון, אך דומני כי לאור מעמדם, תפקידם ואחריותם המובנית של ד' ושל ד', ובהיעדר טענה אחרת בסיכומי ישראייר,  מוסכם [וככל שלא - נמצא כבר עתה] , כי הכורז היה הקברניט וכי הוא כרז בשפה האנגלית.

7. בשלב הזה, נחלקו הדיילות, להוראת הקברניט, או בהתאם לנוהל קיים,  ל - 3 קבוצות: שתיים מהן עמדו לצד דלתות היציאה הקדמיות של המטוס, שתיים מהן - לצד חלונות החירום באמצע המטוס והשתיים הנותרות - ליד דלתות היציאה האחוריות של המטוס. הדיילות כיוונו את הנוסעים אל דלתות היציאה כשד' פיקח עליהן אך לא התערב. בפתח כל אחת מהדלתות נפתחה מגלשת חירום של המטוס כאשר המטרה הייתה ל"הגליש" את הנוסעים במגלשות אל מחוץ למטוס. הנוסעים, לרבות התובעת, שאותה עת הייתה בריאה ושלמה, כוונו במעברי המטוס, נטלו עימם את ציודם, פנו אל עבר דלתות היציאה וגלשו במגלשות החירום אל הקרקע. כל הנוסעים ואנשי הצוות, למעט התובעת [לטענתה]  "נחתו" בשלום על הקרקע. לטענת התובעת מעדה, נחבטה,  נחבלה ונפגעה במהלך הגלישה ונגרמו לה נזקי גוף.

8. בדיעבד ולאחר בדיקות טכניות, התברר כי הגורם לתקלה הינו התפוררות אטם באחד מצינורות האוויר של המטוס.

המחלוקות וטענות הצדדים

האם אירע אירוע תאונתי המקים חבות  לישראייר - "המוביל" על פי האמנה?

9. התובעת טוענת כי נדחפה על ידי "דייל" של ישראייר, על מנת לזרזה לגלוש במגלשת החירום. ישראייר חולקת על כך: לטענתה לא היו על הטיסה דיילים, התובעת לא נדחפה על ידי איש מאנשי הצוות ואף אין ראיה לכך שנחבלה במהלך הפינוי או בכלל.