עב"ל
בית דין ארצי לעבודה
|
40795-10-10
14/03/2011
|
בפני השופט:
1. יגאל פליטמן
2. ורדה וירט-ליבנה
3. עפרה ורבנר
|
| - נגד - |
התובע:
שלמה סלמון
עו"ד אלון לוריה
|
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
עו"ד ליאת אופיר
|
| פסק-דין |
השופטת עפרה ורבנר
1. בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב (השופטת אהובה עציון ונציגי הציבור גב' ניצה בראל ומר יצחק אלדר, ב"ל 2000/08) אשר דחה את תביעת המערער להכיר בצרידות ובפגיעה במיתרי הקול שלו כ"פגיעה בעבודה" כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשנ"ה-1995.
המערער ביקש לייחס את הצרידות ואת הפגיעה במיתרי הקול לעבודתו כמנהל, שף ובעלים של מסעדה.
2. הרקע העובדתי כעולה מתיק בית הדין האזורי:
א. המערער יליד 1962 ובהתאם לתצהירו, הינו בעל מסעדה ופיצריה משנת
1990.
ב. המערער העיד בתצהירו כי במהלך שבע השנים האחרונות מאז שפתח מסעדה, בשם "אמורה מיו" הוא עובד שבעה ימים בשבוע כ-16 שעות ביום.
ג. המערער העיד בתצהירו כי עבודתו דורשת שיחות טלפון רבות במשך היום, עבודה במטבח הדורשת הרמת קול, דיבור עם מלצרים וכן דיבור עם לקוחות.
עוד הוסיף המערער בתצהירו והעיד כי בעבר שר ביחד עם זמר שהגיע למסעדה פעמיים בשבוע, אולם אין פירוט מינימאלי, במהלך איזו תקופה הצטרף בשירה לזמר, וכמה שעות היה שר ברציפות, באותה תקופה בה הצטרף לזמר .
המערער לא ערך אבחנה בתצהירו מה משך הזמן במהלך יום העבודה בו דיבר באופן רגיל עם לקוחות בטלפון או בעל פה, מה משך הזמן בו שהה במטבח תוך שהוא מדבר בצעקות או בהרמת קול ומה משך הזמן בו שר.
המדובר בפעולות שונות ובמידה שונה של הפעלת מיתרי הקול, ככל שהמדובר בשיחה רגילה, אם בעל פה ואם בטלפון, ככל שהמדובר בדיבור תוך הרמת קול/צעקות וככל שהמדובר בשירה.
ד. גרסת המערער בתצהירו היתה: "הייתי עושה שימוש בקולי שלי שבעה ימים בשבוע 16 שעות ביום בממוצע, במשך שבע שנים".
המערער לא הביא ולו עד אחד על מנת לתמוך בגרסתו, כי שר, מה משך הזמן ביום בו שר, כי הרים קולו במסגרת עבודתו וכדומה.
בחקירתו הנגדית משנשאל בעניין זה השיב כי יש לו עדים רבים אולם הוא לא הביא אותם לבית הדין, מאחר ולא נתבקש.
המערער בחקירתו הנגדית העיד כי אינו יכול לומר כמה שעות ביום הוא היה שר, באותה תקופה שבה הצטרף לזמר, או בלא קשר לכך.
נציין כי למרות שהמערער נשאל בישיבת ההוכחות מ- 13/5/09 על קיומם של עדים התומכים בטענותיו, ולמרות קיומה של ישיבת הוכחות נוספות ב- 10/3/10, לא הביא המערער לישיבת ההוכחות הנוספת עדים התומכים בטענתו כי נאלץ לדבר בקול רם/לצעוק, או עדים אשר יתמכו בטענתו באשר לתדירות בה שר.
ה. המערער המציא מסמך רפואי מד"ר יעקב כהן בנוגע לכך שפציעתו החוזרת במיתרי הקול הינה על רקע דיבור רב במסגרת עבודתו, אולם כאשר נחקר הרופא בבית הדין, הוא הסביר כי הדימום במיתרי הקול שאובחן אצל המערער מקורו בצעקה או שיעול חזק או עיטוש חזק ולרופא כלל לא היה ברור מה משמעות המונח "מיקרוטראומה".
הרופא העיד מפורשות כי כל מה שהמערער/החולה אמר לו, הינו כי השתעל או צעק ואז הופיעה צרידות פתאומית (עמוד 9 שורות 14-15 לפרוטוקול). בהמשך העיד הרופא כי התופעה שנראתה אצל המערער הינה דבר שרואים אצל אנשים המשתמשים הרבה בקולם, ולכך התכוון במונח "מיקרוטראומה" שכתב במסמך מתאריך 18/5/09, מסמך שנכתב לאחר ישיבת ההוכחות הראשונה בתיק.
ו. נציין כי המערער לא נחקר באשר להודעתו לחוקר המשיב, אולם המשיב צירף את ההודעה לחוקר לכתב ההגנה, וככל הנראה סבר כי אין סתירה או אי התאמה בין האמור בהודעה לחוקר לבין עדות המערער בתצהירו ועדותו בפני בית הדין.
3.
פסק הדין של בית הדין האזורי