המחוזי החמיר בעונשו של רופא שלקח שוחד מחולי סרטן - ירצה שנת מאסר בפועל

 הנשיאה ד. ברלינר -  אב"ד

            ערעורים על פסק-דינו של בית-משפט השלום בתל-אביב - יפו (כב' השופטת ר' גרינברג), בת"פ 2024/07, בו הורשע ד"ר אריה פיגר (להלן: "פיגר" או "המערער"), לאחר שמיעת ראיות, בשישה אישומים שייחסו לו את העבירות כדלקמן: לקיחת שוחד - לפי סעיף 290(א) לחוק העונשין (להלן: "החוק"); הפרת אמונים - לפי סעיף 284 לחוק; ועושק - לפי סעיף 431(1) לחוק. בעבירת השוחד הורשע המערער באישומים 1 - 5; בעבירת העושק באישומים 2 - 5; ובעבירת הפרת אמונים באישום השישי. המערער זוכה מהעבירה של הפרת אמונים באישומים 2 - 5 ומעבירת העושק באישום השישי.

            גזר הדין בעניינו של המערער ניתן ביום 28.2.10 ועמד על 20 חודשי מאסר, מהם 6 בפועל, והיתרה על תנאי. כמו-כן, הוטל על המערער קנס כספי בסך 75,000 ש"ח. בית-משפט קמא קבע, כי המאסר בפועל ירוצה בדרך של עבודות שירות. בנוסף נקבע, כי המערער יפצה את המתלונן באישום הראשון בסך 3,000 ש"ח; את המתלוננת באישום השני בסך 15,000 ש"ח; את כל אחד מהמתלוננים באישום השלישי בסך 2,000 ש"ח; ואת המתלונן באישום הרביעי בסך 4,000 ש"ח. בהשלמה לגזר הדין, שניתנה ביום 28.2.10, קבע בית-משפט קמא, כי עבירות השוחד, העושק והפרת האמונים בהן הורשע המערער, הן עבירות שיש עימן קלון.

            על פסק הדין מונחים בפנינו שני ערעורים: ע"פ 9894-04-10 - ערעורו של המערער על הכרעת הדין, וע"פ 7512-04-12 - ערעורה של המדינה על גזר הדין.

א.        רקע כללי

(1)        פיגר, יליד 1948, הוא אונקולוג מומחה, שכיהן בתקופה הרלוונטית בתפקיד מנהל השירות לטיפול באונקולוגיה של מערכת העיכול בבית החולים איכילוב - המרכז הרפואי ע"ש סוראסקי (להלן: "איכילוב"), ושימש כסגנו של מנהל המחלקה האונקולוגית, פרופ' ענבר (להלן: "ענבר"). עם הגשת כתב האישום, בפברואר 2007, הפסיק פיגר את עבודתו באיכילוב ויצא לחופשה ללא תשלום.

(2)        המערער התמחה באונקולוגיה בבית החולים הדסה, בו עבד עד שנת 1983, משם עבר לבית החולים בילינסון ושימש כרופא בכיר במחלקה האונקולוגית עד שנת 2000. בהמשך, כאמור, עבר לבית החולים איכילוב, כדי להקים ולנהל את היחידה לגידולים של מערכת העיכול, בה עבד עד ליציאתו לחופשה. העבירה באישום הראשון בוצעה, על-פי הנטען, בשנת 1998, תקופה בה עבד בבית החולים בילינסון.

(3)        לפיגר יצא מוניטין כרופא מוביל בתחומו וחולים רבים שחרו לפיתחו. חלק מהעדים ציינו, כי הגיעו לטיפולו לפי המלצות של הרב פירר ורופאים בעלי-שם. עבודתו בבית החולים כללה ניהול מחקרים שמקיים בית החולים בשיתוף חברות תרופות. ככלל, בשל הפונים הרבים, נקבעו תאריכים רחוקים למי שרצה להגיע אל המערער במסגרת עבודתו במחלקה, ועובדה זו יצרה מצוקה בין החולים והביאה, בין היתר, לכך שחולים פנו למרפאתו הפרטית (להלן: "המרפאה") של המערער כדי להתקבל מיידית על ידו.

(4)        לצד עבודתו בבית החולים, היו לפיגר מספר עיסוקים נוספים: המרפאה, אותה ניהל בתל-אביב; משרה חלקית בקופת-חולים כללית, סניף זמנהוף בתל-אביב, כרופא לבדיקת שד; יועץ בשכר לחברות התרופות "רוש" פרמצבטיקה בע"מ, פייזר, טבע ואבנטיס, המשווקות תרופות הניתנות לחולים במחלות סרטן ודרכי העיכול, ובכלל זה לחולים שטופלו על-ידי פיגר עצמו; וכן מרצה באוניברסיטה. נוסף על עיסוקים אלה, התנדב פיגר בתפקידים הבאים: יו"ר ועדת הרופאים המרכזת את תחום הגידולים במערכת העיכול ובוחנת פרוצדורות וכיווני טיפול חדשים; יו"ר קבוצת המעקב של גידולי המעי הגס; חבר ועדת הנסיעות באגודה למלחמת בסרטן; חבר בוועדת סל התרופות; וכן מבקר-יועץ (reviewer) של מספר כתבי-עת רפואיים בינלאומיים.

(5)        בית החולים בילינסון שייך לקופת-חולים כללית, שהינה תאגיד המספק שירות לציבור. איכילוב הינו בית-חולים ממשלתי-עירוני, המוחזק בבעלות הממשלה ועיריית תל-אביב. לפיכך, מתוקף כהונתו בשני בתי החולים, היה פיגר עובד ציבור. כעובד ציבור לא היה פיגר רשאי לנהל, במסגרת בית החולים, שירות רפואי פרטי מכל סוג שהוא. חולים המבוטחים בקופת-חולים (למשל, החולה באישום הראשון) היו זכאים לקבלת טיפול רפואי על-ידי המערער וצוות המחלקה, מכוח חברותם בקופת החולים, ללא תשלום נוסף.

(6)        נציין מיד, כי על-כך שהמערער מכוח תפקידו היה עובד ציבור, וכן על זכותם של המבוטחים לקבל טיפול רפואי על ידו והצוות הרפואי שבניהולו, ללא תשלום, לא היתה מחלוקת.

            נושא נוסף, שלא היה שנוי במחלוקת הינה העובדה, כי למערער היה היתר לעסוק בפרקטיקה פרטית וכן טיבו ומהותו של היתר זה. ההיתר כלל תנאים מפורשים, דווקניים וחד-משמעיים, היוצרים הפרדה מוחלטת בין תפקידו של בעל ההיתר כעובד ציבור לבין עבודתו הפרטית. ההיתר אסר על רופא לקבל כל תשלום מחולה בבית החולים או חולה האמור להתקבל למחלקה, בין אם הוא רשום בתור למחלקה ובין אם לאו. גם בחולה שעזב את המחלקה אסור לטפל בפרקטיקה פרטית. עד כדי כך דווקניים התנאים, שהם אוסרים אפילו על המשך טיפול בחינם לחולה שעזב את המחלקה. הרופא, החותם על ההיתר, מתבקש "להקפיד הקפדת-יתר על התנאים שפורטו בטופס לפרקטיקה פרטית".

(7)        מהראיות שנשמעו עולה, כי בפועל אין כל קשר בין ההתחייבות דלעיל לבין המציאות בשטח. כפי שציין בית-משפט קמא, נראה כי קיימת התעלמות גורפת מהכללים. רופאים בכירים מטפלים בפרקטיקה הפרטית שלהם בחולים המטופלים על ידם בבית החולים, מתוקף תפקידם כעובדי ציבור. בית-משפט קמא הגדיר זאת כמצב בלתי-ראוי ובלתי-רצוי, כשמדובר באתיקה המקצועית. השאלה המתבקשת כמובן היא, האם אכן מדובר רק בכללי-אתיקה מקצועית, או, שמא, נחצו הקווים וקבלת התשלום, בנסיבות אלה, מהווה שוחד. על-פני הדברים, הטיפול שמעניק רופא למטופל פרטי, קשור לטיפול אותו הוא מעניק לו בכובעו האחר - כעובד ציבור. לפיכך, התמורה שהוא מקבל עבור הטיפול הפרטי היא בעד פעולה הקשורה במילוי תפקידו, והרי לך הגדרת השוחד.

(8)        כתב האישום, ובעקבותיו הצדדים ובית-משפט קמא, לא התייחסו ישירות לסוגייה עקרונית זאת, שעל משמעותה והשלכותיה הרוחביות על כלל מערכת הבריאות - אין צורך להכביר מילים. כיוון שכך, משלא נשמעו טעונים והסוגייה כאמור לא נדונה ולא הוכרעה בערכאה הדיונית, לא יהא זה מן הראוי כי נאמר את דברנו לראשונה כערכאת ערעור. הדיון בערעור זה יעשה, איפוא, על-פי קווי המתאר שהותוו בערכאה הראשונה. כל אישום ידון לגופו, כאשר עצם העובדה שהמערער טיפל באותו חולה בשני הכובעים (כעובד ציבור וכבעל פרקטיקה פרטית), לא תביא בפני עצמה למסקנה כי קיבל שוחד או כי העבירות הנוספות שיוחסו לו באישום זה או אחר - בוצעו. יחד-עם-זאת,  אין ספק שהמסכת העובדתית שנפרסה בתיק זה, צריכה להוות קריאה למחוקק להסדיר את הנושא בצורה ברורה, בשקיפות מירבית, למען ציבור החולים והרופאים גם יחד.

ב.         פתיחת החקירה

(1)        לדרך בה נפתחה החקירה ולגורמים שהביאו לפתיחתה, יש חשיבות מסויימת, במיוחד על רקע טענותיו של המערער בהמשך, ולפיהן מדובר בחקירה מגמתית ובלתי-הוגנת שהביאה להשחרתו ועודדה תלונות שווא של מטופלים. את גלגלי החקירה הניע פרופ' ג' ברבש (להלן: "ברבש"), מנהל בית החולים איכילוב. לברבש הגיעה, באמצעות כלתו, רופאה בבית החולים תל השומר, תלונתו של המתלונן באישום החמישי, ולפיה דרש ממנו המערער כסף עבור הכנסתו לקבוצת מחקר באיכילוב. הכנסתו לאותה קבוצת מחקר היתה מאפשרת לו לקבל תרופה יקרה ללא תשלום, וכאמור, הטענה שנחשפה בפני כלתו של ברבש בנסיבות חברתיות, היתה כי המערער דרש כסף עבור מהלך זה.

(2)        תלונות נוספות, דומות באופיין, הגם שלא בפרטים הקונקרטיים, מצאו דרכן אף הן לברבש, כמו התלונה בדבר הפנייה לרכישת תרופות באופן ישיר מחב' פייזר (לה נתן, כזכור, המערער ייעוץ בשכר), וכך גם טענה בדבר הפניית מטופלים למרפאה הפרטית, שם ישלמו עבור הייעוץ והטיפול הפרטי. בסופו של דבר, חלק מהתלונות התגבשו לכלל אישומים בכתב האישום.

            מכל מקום, ברבש מצא לנכון לפנות ליועצת המשפטית של בית החולים, ומכאן קצרה הדרך עד להגעת הנושא לחקירת המשטרה.