ארגון המורים בבתי הספר העל יסודיים, בסמינרים ובמכללות ואח' נ' עיתון "ישראל היום " ואח'

החלטה

הרשאי בית-משפט להעניק לתובע בתביעה לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק") סעד המחייב את הנתבע לפרסם התנצלות בגין הפרסום נושא התביעה?

שאלה עקרונית זו עומדת להכרעה במסגרת שתי בקשות לסילוק על הסף של תביעת לשון הרע שהוגשה על-ידי התובעים: ארגון המורים בבתי הספר העל יסודיים, בסמינרים ובמכללות (להלן: "ארגון המורים"), ומי שעומד בראשו, מר רן ארז (להלן: "ארז"), נגד עיתון "ישראל היום" (להלן: "ישראל היום" או "העיתון") ועובדיו.

נצרכתי לדון בטענת הסעד כבר בראשית ההליך, שכן זו משליכה במישרין על סוגיית הסמכות. תתקבלנה הבקשות - יימחק סעד ההתנצלות, והתביעה תועבר לבית המשפט השלום. תידחנה הבקשות והסעד יוותר על כנו- יהא עלי להכריע בסוגיה המשנית, קרי: האם הדיון יפוצל באופן שבית המשפט השלום ידון בסעד הכספי ובית המשפט המחוזי ידון בסעד צווי העשה, או שמא תישאר התובענה כולה בד' אמות בית המשפט המחוזי.

הכתבה

עסקינן בכתבה פרי עטו של הנתבע 2 (להלן: "גילת") שהתפרסמה ביום 29.1.10 בעיתון המודפס ובאתר האינטרנט של העיתון.

ברקע לפרסום הכתבה עמדו הליכים משפטיים שהתנהלו בבית-דין החברים של ארגון המורים ובערכאות השיפוטיות, בין מר דוד פרידמן, מי שהתמודד מול ארז בבחירות לארגון המורים שהתקיימו באותה עת (להלן: "פרידמן"), ועמותה שהקים - מצד אחד, לבין התובעים - מצד שני. פרידמן והעמותה עתרו למינוי מפקח חיצוני שיפקח על הבחירות בארגון בשל טענה לאי-סדרים בניהולן. לאחר כשנה של התדיינויות, הגיעו הצדדים להסכמה בדבר מינוי מפקח חיצוני על הליכי הבחירות בארגון המורים, וביום 14.1.10 מינה בית המשפט המחוזי מרכז (כב' הנשיאה השופטת ה. גרסטל) את השופט בדימוס דן ארבל לתפקיד זה.

הכתבה שכותרתה: "שלום אדוני היועץ", עסקה, בין היתר, בבחירות לראשות ארגון המורים. בכותרת המשנה נכתב: "ההחלטות הראשונות שהיועץ המשפטי החדש יצטרך לקבל; למה עו"ד יהושע רזניק מזכיר לנו את עו"ד יהודה וינשטיין; למה השר ליברמן ימשיך להזיע; וגם: בדיחה ששמה בחירות דמוקרטיות בארגון המורים". בחלקה האחרון של הכתבה, הוא החלק העיקרי הרלוונטי לתביעה, נכתב כדלקמן:

"דמוקרטיה בארגון המורים

לרגע נשמנו באחרונה אוויר פסגות והאמנו שהדמוקרטיה חזרה לארגון המורים. האמנו שהמתמודד הנקי דודי פרידמן יצליח להכות בסיאוב. האמנו שמתקיימות שם בחירות אמיתיות ושמינו שופט בדימוס כמפקח-על אמיתי עם אמצעים וסמכויות. האמנו שהבחירות יתנהלו בתנאים שווים והוגנים. אז לא: אני ועמיתיי עוזי דיין ומיכל שבת טעינו. זה לא המצב. הסיפורים הזורמים מהשטח, בהיעדר פיקוח אמיתי, מלמדים שהריקבון עלול שוב לנצח."

כן נכתב באותיות מודגשות בתחתית העמוד : "פרשת ארז. למה חשבנו בטעות שהדמוקרטיה חזרה לארגון המורים בבחירות הפנימיות". בכתבה אף שובצו תמונותיהם של המתמודדים בבחירות, כאשר מתחת תמונתו של ארז נכתב: "מה שהיה הוא שיהיה?", ותחת תמונתו של פרידמן: "מנסה להילחם בריקבון".

התביעה

לאחר פרסום הכתבה פנו התובעים, באמצעות בא-כוחם, אל הנתבעים במכתב בו נדרשו לפרסם הודעת התנצלות ולחזור בהם מן האמור בכתבה ככל שהוא מתייחס לתובעים, ומשסורבו, הגישו את התביעה נשוא ענייננו בעילת לשון הרע.

לטענת התובעים, עולה מן הכתבה כי פרשת הבחירות בארגון המורים היא עניין לטיפולו של היועץ המשפטי לממשלה, כפרשיות ציבוריות חמורות הנזכרות בכתבה שעניינן, בין היתר, עבירות פליליות של שוחד והלבנת הון, וכי הליך הבחירות בארגון המורים אינו דמוקרטי, אינו מפוקח, אינו שוויוני ואינו הוגן- דבר הנוגד את הקביעה בהחלטות הערכאות השיפוטיות ובדו"ח המפקח, לפיה מדובר בהליך תקין.

נטען כי הכתבה מהווה לשון הרע במובנה בסעיף 1 לחוק, מאחר שיש באמור בה כדי לפגוע במוניטין של התובעים, במעמדם ובשמם הטוב, וכדי להשמיצם ולהשניאם בקרב הציבור, ובכללו התלמידים והמורים החברים בארגון המורים.

הסעדים

התובעים עותרים לסעד כספי הכולל פיצויים בגין הנזקים שנגרמו ושיגרמו להם כתוצאה מפרסום הכתבה המוערכים לצרכי אגרה בסך של 1.5 מיליון ₪, ולצדם פיצויים ללא הוכחת נזק וכן "פיצויים עונשיים, פיצויים מוגברים ופיצויים לדוגמא".

בנוסף לכך, עותרים התובעים לצווי עשה, אשר יחייבו את הנתבעים לפרסם, על חשבונם, התנצלות, תיקון והכחשה ב- 5 עיתונים יומיים וב- 5 אתרי חדשות מרכזיים בשפה העברית באינטרנט, וכן לפרסם את פסק הדין, כולו או מקצתו, באמצעי התקשורת, במקום בולט, במידה באופן ובדרך שיקבע בית המשפט.

בהחלטה זו נתמקד בסעד ההתנצלות.

טענות הנתבעים במסגרת הבקשות לסילוק על הסף