פסק-דין בתיק ת"ק 16588-08-10

1.         התובעים ביקשו לחגוג את יום הנישואין ה-30 שלהם ולצורך כך הזמינו אצל הנתבעת כרטיסי טיסה מנמל התעופה בן גוריון לנמל התעופה של רומא - עד כאן בטיסת הנתבעת -  ומשם בטיסת המשך לנמל התעופה של אולביו שבסרדיניה בטיסה של חברה אחרת - טיסת IG 1112 ובמקביל לכך הזמינו בית מלון באי סרדיניה.

בטרם ההמראה, מסרו התובעים בנמל התעופה בן גוריון שתי מזוודות המכילות את תכולת התובעים (להלן: "הכבודה").

לאור אי קבלת הכבודה במשך 3 ימים (כל החופשה הייתה בת 4 ימים) ולאור האירועים שאירעו לתובעים כתוצאה מאי הגעת הכבודה לא יכלו התובעים לחגוג את יום הנישואין לפי התוכנית שהתוו לעצמם.

התובעים סבורים שאירועים אלה, אשר נגרמו ברשלנותה של הנתבעת, גרמו להם עוגמת נפש, סבל, בזבוז שעות לצורך חיפוש אחר הכבודה והוצאות מיותרות ובשל כך, מבקשים הם, בתביעה זו, לחייב את הנתבעת לשלם להם פיצוי בסך של 30,000 ש"ח.

בסכום זה כללו התובעים את ההפסדים הבאים: בהיעדר הכבודה, נאלצו התובעים לרכוש מוצרים אישיים בעלות של 2,021.85 יורו וכן היו להם עלויות שיחות טלפון בסך של 450 יורו והוצאות נסיעה במונית לנמל התעופה לבדיקת הגעת הכבודה בסך של 70 יורו ועוד הוציאו התובעים סך של 269.16 יורו עבור שכירת רכב ואף תבעו את החזרת עלות שני כרטיסי הטיסה בסך של  2,400 דולר .

2.         להצדקת הסעד המבוקש, מבססים התובעים את תביעתם, בין היתר, על העובדות הבאות:

א.      בעת הפקדת המזוודות (הכבודה), ציינו התובעים בפני הדיילת - נציגת הנתבעת - את מטרת טיסתם וזו הבטיחה להם שהכבודה תגיע והדיילת אף הדביקה על הכבודה תוויות המבטיחות עדיפות הגעה.

התובעים הגיעו, בשעה טובה לרומא ועוד בטרם עלו לטיסת ההמשך ביקשו מדיילת הקרקע לוודא ותבטיח, שהכבודה אכן נשלחה ולאחר בירור טלפוני היא בישרה בשמחה שהכבודה הוטענה.

ב.         לאחר הנחיתה בנמל התעופה של סרדיניה נדהמו התובעים, כאשר הוברר להם שהכבודה לא הגיעה.

נציגת חברת התעופה המטפלת במטענים, הבטיחה לעשות כל מאמץ להגעת הכבודה בטיסה הבאה ואף הציעה לתובעים לסור באופן אישי לנמל התעופה ולאסוף הכבודה.

התובעים שכרו רכב, נסעו לנמל התעופה, ברם גם בטיסה שלאחר מכן לא הגיעה הכבודה.

ג.          לאחר מאמצי התובעים לברר מה עלה בגורל הכבודה, אותרה הכבודה והגיעה לידי התובעים רק ביום השלישי וכאשר כבר הגיעה הכבודה, היא הגיעה רטובה ומספר פריטים הגיעו ללא יכולת ללבוש או לנעול ונראה היה שהיא נפתחה ונחבלה ואף חסרו מספר פרטים.

ד.         לאור הרשלנות המיוחסת לנתבעת, מבקשים התובעים לחייב הנתבעת בתשלום הפיצוי הנתבע - בהתבסס על חוק התובלה האווירית, התש"ם- 1980 (להלן: "החוק הנ"ל") הקובע את היקף תחולתה של אמנת ורשה ומטיל את מלוא האחריות על המוביל בגין העיכוב בהגעת הכבודה.

3.         הנתבעת מבקשת לדחות את תביעת התובעים לאור הטענות העיקריות הבאות:

א.         כרטיסי הטיסה שהיו בידי התובעים התייחסו לטיסות נפרדות, רוצה לומר, שכרטיסי הטיסה מרומא לאולביו ומאולביו חזרה לרומא לא נרכשו מהנתבעת אלא מחברה אחרת ועצמאית בשם "מרידיאנה", אשר הטיסה את התובעים מרומא לסרדיניה ולכן אם היה עיכוב, הרי שהעיכוב במסירת הכבודה אירע בהיות הכבודה באחריות ו/או בהשגחת ו/או בשליטת ו/או בפיקוח מרידיאנה.

לכן, בנסיבות אלה, לא הייתה לנתבעת אפשרות הפיקוח ו/או השליטה על הכבודה בהיותה תחת פיקוח של חברה אחרת.

ב.         הנתבעת אף מכחישה את גובה הנזק הנטען על ידי התובעים וטוענת שהיא נקטה בכל האמצעים על מנת למנוע את הנזק - המוכחש - ובמהלך העניינים היא פעלה ללא רבב ולא הייתה כל התרשלות מצידה.

גם הנתבעת סומכת את היעדר אחריותה על הוראות החוק הנ"ל שנזכר על ידי התובעים.

4.         א.         מעיון בכתבי הטענות ובטענות הצדדים עולה, שאין מחלוקת בין הצדדים על יעד