העליון דחה בקשתו של יגאל עמיר להפסיק את החזקתו בהפרדה

השופטת מ' נאור:

1.        המבקש הורשע ברצח ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל, בפציעת מאבטחו ובעבירות נוספות. הוא נדון למאסר עולם לתקופה שאינה קצובה ול-14 שנים נוספות במצטבר, והוא מרצה את עונשו מאז מועד הרצח - 4.11.1995. העונש מרוצה עד כה בהפרדת יחיד שהוארכה מעת לעת בהחלטות שיפוטיות של בתי המשפט המחוזיים, החלטות שניתנו מכח סעיף 19ה(א)(1) לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1971 (להלן: פקודת בתי הסוהר). שלושת ההליכים שבכותרת עניינם בקשות רשות ערעור על החלטות שונות שבהן נעתרו בתי המשפט לבקשת המדינה והורו על המשך החזקתו של המבקש בהפרדת יחיד לששה חודשים. למעשה היום בתוקף ההארכה האחרונה - שניתנה על ידי סגן הנשיא טל ביום 5.10.2010. בהחלטה זו אישר סגן הנשיא את הבקשה להאריך את תקופת ההפרדה, החל  מיום 7.7.2010. הארכה אחרונה זו עודנה בתוקף. נגד החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור ב-רע"ב 8027/10. ההארכות הקודמות, נשוא רע"ב 8426/09 ונשוא רע"ב 2676/10, הסתיימו. מבחינה מהותית - הסוגיות המתעוררות בשלושת ההליכים זהות.

החלטת בית המשפט המחוזי נשוא ההארכה האחרונה

2.        בית המשפט המחוזי בהחלטתו נשוא ההארכה האחרונה קבע כי הפרדת המבקש נשענת על שני טעמים - הבטחת שלום הציבור וביטחון המדינה ושמירה על ביטחון המבקש. ביחס לטעם הראשון, ציין בית המשפט כי מידע מודיעיני מצביע על כך שהמבקש מהווה מודל לחיקוי לקהלים קיצוניים, פועל להפצת משנתו ברבים ואף הפר במהלך מאסרו את המגבלות שהוטלו עליו. המבקש אינו מתחרט על מעשיו והוא עדיין דבק באידיאולוגיה ששימשה מניע למעשיו. על כן, כך קבע בית המשפט המחוזי, החזקתו בהפרדה תמנע ממנו את הפצת משנתו הקיצונית, שעשויה להשפיע על אסירים אחרים ולגרום להם לבצע מעשים בלתי חוקיים. ביחס לטעם השני, קבע בית המשפט כי בשים לב לעבירות שביצע המבקש, קיימת סכנה ממשית למעשי נקם נגדו מצד אסירים אחרים. לפיכך, קבע בית המשפט המחוזי כי המשך החזקתו של המבקש בהפרדה הינו סביר והורה על הארכת תקופת ההפרדה ב-6 חודשים נוספים.

טענות הצדדים

3.        המבקש משיג על החלטת בית המשפט המחוזי להאריך פעם נוספת את תקופת ההפרדה. הוא טען כי תקופת ההפרדה הארוכה בה הוא נמצא פוגעת בזכותו לקיום אנושי בסיסי. כן טען כי היותו מודל לחיקוי לקהלים קיצוניים אינה מצדיקה את המשך החזקתו בהפרדה וממילא כיום כבר אין לו כל השפעה מסוג זה. בנוסף טען כי הנימוק של שמירה על ביטחונו שלו אינו מצדיק את המשך ההפרדה כיוון שנימוק זה נשען על הערכות וספקולציות.

4.        סעיף 19ב לפקודת בתי הסוהר קובע:

"19ב. ניתן להחזיק אסיר בהפרדה אם ההפרדה נדרשת לאחד מאלה, והכל כשלא ניתן להשיג את מטרת ההפרדה בדרך אחרת -

(1) ביטחון המדינה;

(2) ביטחון בית הסוהר;

(3) שמירה על שלומם או על בריאותם של האסיר או של אסירים אחרים;

(4) מניעת פגיעה ממשית במשמעת ובאורח החיים התקין של בית הסוהר;

(5) מניעת עבירת אלימות, עבירה לפי סימן ב' לחוק מאבק בארגוני פשיעה, התשס"ג-2003, או עבירה של עסקת סמים לפי פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973;"

5.        המדינה טענה בתגובתה כי מתקיימות עילות להמשך ההפרדה בהתאם להוראות סעיפים 19ב(1) (3) ו-(4) לפקודת בתי הסוהר. עם זאת בדיון על פה לא שמה המדינה את הדגש על הטענה לפיה ההפרדה נדרשת כדי לשמור על שלומו ובריאותו של המבקש. הובהר בדיון כי לעת הזו - להבדיל מאשר בעבר - מדובר בהערכה שאסירים אחרים עלולים לפגוע במבקש, ולא במידע קונקרטי. בנסיבות אלה נניח אף אנו לטענה זו, ולא עליה נשתית החלטתנו.

דיון

6.        אין חולק כי החזקה בהפרדה איננה בגדר עונש נוסף. מקובל עלינו גם, כפי שקבע בית המשפט המחוזי, שהחזקת האסיר בהפרדה צריכה להצטמצם למשך הזמן ההכרחי לכך. על הרשות לבחון באופן רצוף את קיומה של הצדקה בהמשך ההפרדה במטרה למזער ככל שניתן את הפגיעה באסיר. עיון בהוראות פקודת בתי הסוהר בעניין החזקה בהפרדה מצביע על מדרג בין משך ההפרדה לבין הרשות המחליטה. כאשר מדובר בהפרדה העולה על ששה חודשים - הרשות המחליטה היא בית המשפט המחוזי, ועל החלטתו ניתן לבקש רשות ערעור לבית משפט זה. ודוק: בצדק טען בא כח המבקש כי סמכות בית המשפט המחוזי הנה סמכות ראשונית של בית המשפט עצמו ולא סמכות ביקורת על החלטות מנהליות של רשויות בתי הסוהר [ראו: רע"ב 3713/04 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 13.9.2004) (להלן: עניין פלוני)]. בית המשפט המחוזי עמד בצדק בהחלטתו על כך כי ככל שתקופת ההפרדה מתארכת גובר הנטל על המבקש את המשכה, להצביע על קיומו של צורך חיוני בהמשך ההחזקה בתנאי ההפרדה, זאת נוכח הפגיעה הטמונה בהפרדה בזכויותיו של האסיר [ראו: רע"ב 10/06 אטיאס נ' שירות בתי הסוהר, סעיף 7 לפסק דינה של השופטת פרוקצ'יה (לא פורסם, 9.5.2006); רע"ב 1552/05 חג'אזי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 9.3.2005)] כפי שנקבע בפסיקה - ההפרדה צריכה להיות מוצא אחרון, רק כאשר לא ניתן להשיג את מטרת ההפרדה בדרך אחרת [ראו: עניין פלוני לעיל].

7.        בית המשפט המחוזי בהחלטתו עמד בצדק גם על כך שיש הכרח לבחון מעת לעת הקלה בתנאי ההפרדה, כגון החזקה בהפרדה זוגית או הקלה אחרת [(השוו: רע"ב 5674/10 איפרגן נ' שירות בתי הסוהר (טרם פורסם, 21.9.2010)]. לענייננו נצביע כאן על כך כי האפשרות של הקלה על דרך של הפרדה זוגית עלתה עוד בפני בית המשפט המחוזי, אך המבקש סרב להיות מוחזק יחד עם אדם נוסף אחד תקופה ארוכה. גם בפנינו הבהיר בא כוח המדינה כי על אף עמדת גורמי המקצוע השוללים גם אפשרות זו, הרי על יסוד יעוץ משפטי של הפרקליטות עמדת המדינה בפנינו היא הסכמה עקרונית להפרדה זוגית, ככל שהדבר יתאפשר. אולם, המבקש עמד גם לפנינו בסירובו להפרדה זוגית כך שאפשרות להקלה מסוימת זו בתנאי ההפרדה אינה עומדת על הפרק כרגע. לעניין זה - נחזור בהמשך הדברים. 

8.        עיינו במעמד צד אחד בחומר שהוצג לנו. שמענו גם טעונים על פה. אכן, גם לעת הזו, 15 שנים לאחר המעשה הנורא בו הורשע המבקש מצביע החומר בכללותו על סכנה לביטחון המדינה מכך שהמבקש יפיץ את משנתו הקלוקלת בבואו במגע עם אסירים אחרים. אין להקל ראש בתנאי ההפרדה ואולם, יש להדגיש כי המבקש איננו מבודד כליל מהעולם החיצוני. הוא מקיים פגישות התייחדות עם רעייתו פעם בחודש  ומקיים מדי יום ביומו שיחות עם קרובי משפחתו. כן הוא זכאי לראות טלוויזיה, אף שמבחירה אינו עושה כן, וזכאי לעשות מנוי לעיתון. זוהי אכן הפרדה, אך אין המדובר במי שמבודד באופן מוחלט מן העולם החיצון. על כן, ההשלכות הנפשיות הקשות של בידוד קבוע המתוארות בחוות הדעת שהוגשו לנו על ידי המבקש אינן ממין העניין. לפני שנים אחדות אמר בית משפט זה דברו לגבי המבקש, כשנדונה השאלה האם לאפשר לו להתייחד עם מי שהיא היום אשתו. וכך נאמר:

"30. אם ביקש (עמיר) להוכיח כי בחלוף השנים פחת הסיכון הנשקף ממנו, וכי כיום אין הוא עוד אותו אדם שהיה בעבר - כשל עמיר בניסיונו זה. ראשית לכל ייאמר, כי עמיר לא הביע כל חרטה על מעשה הרצח של ראש הממשלה, והלכה למעשה ממשיך הוא להחזיק באותה אידאולוגיה רצחנית ואלימה שהחזיק בה בעבר. אכן, דעותיו הקיצוניות של עמיר לא חל בהן כל שינוי שהוא, וגם כיום מחזיק הוא באותן תוכניות טרור שהחזיק בהן בעבר. כך נוכחנו לדעת מן החומר החסוי שהוצג לפנינו במעמד צד אחד לבקשת בא-כוחו של עמיר, ועוד למדנו כי גם כיום, בהיותו בבית הכלא, מבקש עמיר להוסיף ולעשות נפשות לתורתו האלימה. וכסיכום (חלקי) הבא בתשובת הפרקליטות לבית המשפט: