1. הנאשם הורשע לאחר ניהול הוכחות בביצוע עבירות של תקיפה הגורמת לחבלה של ממש, היזק בזדון וזילות בית המשפט (עבירות לפי סעיפים 380, 452 ו- 255 לחוק העונשין התשל"ז 1977).
2. בהכרעת הדין, נקבע כי הנאשם ביצע את המעשים המיוחסים לו בכתב האישום כמפורט להלן:
"
העובדות
1. בתאריך 27.1.10 בשעה 11:00, או בסמוך לכך, בבית המשפט העליון בירושלים, הגיע הנאשם לאולם הדיונים בו התקיים, באותה עת, דיון, בראשות כב' נשיאת בית המשפט העליון, השופטת דורית בייניש (להלן "הנשיאה"), וכב' השופטים רובינשטיין ופוגלמן, שעניינו שימוש בקנביס לצרכים רפואיים, והתיישב במרכז האולם.
2. במהלך הדיון האמור, קם לפתע הנאשם ממקומו, והשליך לעבר הנשיאה אחת מנעליו, תוך שהוא צועק לעבר הנשיאה "מושחתת, הרסת לי את החיים".
3. הנעל פגעה בראשה של הנשיאה, בסמוך לעינה השמאלית.
4. מעצמת הפגיעה, נשברו משקפיה של הנשיאה, והיא נפלה ממושבה על הארץ.
5. כתוצאה מהתקיפה, דיממה הנשיאה מאפה, ונגרמו לה חבלות באפה ובמצחה.
6. בעשותו כן, תקף הנאשם את הנשיאה שלא כדין וללא הסכמתה, וגרם לה חבלות של ממש, הרס נכס במזיד ושלא כדין ואמר על הנשיאה דבר, לעניין כהונתה, בכוונה לפגוע במעמדה."
3. בתשובה לכתב האישום, הודה הנאשם במרבית העובדות. עם זאת, כפר הנאשם בקיומו של יסוד נפשי הדרוש להרשעה בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה והיזק בזדון. הוא גם הכחיש מחוסר ידיעה את החבלות הנטענות שנגרמו לנשיאה, וכפר בביצוע עבירה של זילות בית המשפט. הנאשם הוסיף בתשובתו לאישום כי ביצע את המעשה, משום שחש שנעשה לו עוול חמור על ידי שופט בית המשפט לענייני משפחה בירושלים, כב' השופט פיליפ מרכוס (להלן:
שופט המשפחה), שדן בתביעת מזונות של גרושתו של הנאשם כנגדו ובעוד עניינים הקשורים לסכסוך בין בני הזוג.
4. בהחלטה מיום 11.5.10, ולאחר דיון במעמד הצדדים, דחה בית המשפט את בקשתו של הנאשם לחקור את הנשיאה שהופיעה כעדת תביעה בכתב האישום. זאת, בהתבסס על פסק הדין המנחה ביחס לחקירת עדים שהם שופטים, שניתנה ברע"א 3203/03
מדינת ישראל נ. חגי יוסף. כמו כן, הוחלט שאין לאפשר לנאשם לשלוח שאלות הבהרה לנשיאה, משום שהשאלות אותן ביקש לשאול אינן רלוונטיות לאישום.
5. בתחילתה של ישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 20.6.10 התפרץ הנאשם בדברים לעבר בית המשפט ולא נרגע גם לאחר שבית המשפט הזהיר אותו שיוציאו מן האולם. הנאשם המשיך בהתנהגותו ובית המשפט החליט להוציאו מן האולם. אחרי שמיעת חקירתו של עד התביעה היחידי שההגנה ביקשה לחקור בחקירה נגדית (עד התביעה דרור אביטל), הזמין בית המשפט את הנאשם לחזור לאולם על מנת לאפשר לו להעיד, ואולם הנאשם סירב. בתום הדיון, ניתנה הכרעת דין מנומקת שבה הרשיע בית המשפט את הנאשם במיוחס לו.
6. ביום 24.6.10 נשמעו הראיות והטיעונים לעונש. הנאשם העיד ארוכות (כשעתיים וחצי), כאשר דבריו היו בעיקר תיאור של מסכת ההליכים המשפטיים בינו לבין גרושתו בבית המשפט לענייני משפחה, תלאות וקשיים שעברו עליו ועל ילדיו באותן השנים, וכן על הטיפול של הנאשם בדודתו אותה סעד עד לפטירתה השנה. הנאשם גם סיפר על מאבק משפטי עם אחד מילדיו בשאלת הבעלות בנכס מקרקעין, ועל אכזבותיו מעורכי דין שונים שייצגו אותו במשך השנים בהליכי המשפט.
7. באשר להליכים המשפטיים בפני שופט המשפחה, הציג הנאשם בפנינו תסקיר עובדת סוציאלית שנערך לקראת הדיון במשמורת הילדים הקטינים. כפי שהנאשם בעצמו הודה, התסקיר המליץ כי משמורת הילדים תהיה בידי האם. שופט המשפחה אימץ המלצה זו והחליט לחייב את הנאשם בתשלום מזונות עקב הקביעה לעניין המשמורת. כמו-כן, דחה שופט המשפחה את טענת הנאשם כי יש לפטור אותו ממזונות, משום שהילדים נמצאים אצלו הרבה זמן והוא מממן את צורכיהם. הנאשם סיפר כי שופט המשפחה קיים מספר דיונים בנושא, ואף נעתר לבקשת הנאשם לשמוע בלשכתו את ילדי בני הזוג בטרם מתן הכרעתו הסופית בסוגיה.
8. מהתאור המפורט של הנאשם אודות ההליכים בבית המשפט לענייני משפחה, התרשמתי כי הנאשם זכה למשפט הוגן, אך אינו מוכן להשלים עם התוצאה של הליכים אלו.
יש לדחות בשאת נפש את הביקורת האישית, המיותרת וחסרת הבסיס, שהשמיע הסניגור בסיכומיו כלפי שופט המשפחה, המבוססת כל כולה על שמועות שהביא מהאינטרנט.
9. הנאשם המעיט בדברים ביחס לאירוע נשוא כתב האישום. ממה שניתן להבין מדבריו, הוא עשה את המעשה המיוחס לו בכתב האישום, משום שהיה בטוח כי הנשיאה, הדיחה את שופט המשפחה מתפקידו כסגן נשיא האחראי על בית המשפט לענייני משפחה, בתגובה לתלונות הנאשם שהפנה אליה, ולא מצאה לנכון לתקן את העוול שנעשה לנאשם, לטענתו, על ידי אותו שופט המשפחה בהליכים בהם שפט את הנאשם.
לשאלת בית המשפט, מהו המקור ידיעתו לכך ששופט המשפחה הודח כביכול בשל ענייניו של הנאשם, השיב הנאשם כי המקור הוא דברים ששמע מאחרים:
"... עו"ד ומשפטנים אמרו לי שרק נשיאה יכולה לגרום לדבר כזה בבית המשפט. יכולה להעמיד נשיא חדש במקום הנשיא הזה. רק לנשיאה יש את היכולת להעביר נשיא בבית המשפט מתפקידו. אמרתי זאת. לא הגעתי לשם סתם. אין לי איתה כלום. לא מכיר אותה. (עמוד 45 לפרו' ש' 7-9).