העליון: אין לכפות על מי שאינו צד להסכם בו נקבעה תנית בוררות להתדיין בפני בורר.

השופט  י' דנציגר:

לפנינו בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (סגן הנשיאה י' זפט) בבש"א 15240/09 מיום 21.9.2009.

רקע עובדתי

1.        בין חברת מוניות ישיר סוכנות לביטוח 2001 בע"מ (להלן: המשיבה) לבין עמי זהר (להלן: המשיב הפורמאלי) נכרתו שני הסכמים לשיתוף פעולה בביטוח מוניות, האחד בשנת 2003 והשני בשנת 2005. לאור מחלוקת שהתעוררה בין הצדדים בקשר לביטול ההסכם משנת 2005, כרתו הצדדים הסכם נוסף ביום 20.6.2007 (להלן: ההסכם) שקיבל תוקף של פסק דין. במסגרת ההסכם הסכימו הצדדים להעביר כל טענה הקשורה להפרת ההסכם לבירור בפני המגשר עו"ד ג' גבע, ובאם לא יסתיים הליך הגישור בתוך 45 ימים ממועד הישיבה הראשונה, תועבר המחלוקת להכרעתו של הבורר עו"ד ד' גל.

2.        לימים, משנתגלעה בין הצדדים מחלוקת בקשר לקיום ההסכם הם פנו להליכי גישור בפני עו"ד ג' גבע, אך הליכים אלו נכשלו. כתוצאה מכך פנתה המשיבה לעו"ד ד' גל לצורך קיום הליך בוררות. ביום 24.2.2009 הסכימה המשיבה להחליף את הבורר, אולם בורר אחר לא התמנה. לפיכך, פנתה המשיבה לבית המשפט המחוזי בבקשה למינוי בורר. בקשה זו הוגשה נגד המשיב הפורמאלי ונגד חברת אלייד סוכנות לביטוח (1975) בע"מ (להלן: המבקשת), שהינה בעלת 50% מהזכויות בתיק ביטוח המוניות של המשיב הפורמאלי.

החלטת בית המשפט המחוזי

3.        בפני בית המשפט המחוזי התנגדו המבקשת והמשיב הפורמאלי לבקשה למנות בורר, והעלו את הטענות הבאות: ההסכם הינו הסכם כובל אשר הבורר אינו מוסמך לדון בו; המבקשת אינה צד להסכם הבוררות ולא ניתן לחייבה להתדיין עם המשיבה בבוררות; לפיכך, הסמכות העניינית לביטול ההסכם מוקנית לבית המשפט שנתן להסכם תוקף של פסק דין. כמו כן, בהסכם נקבע כי הבורר אינו מוסמך ליתן סעד של ביטול ההסכם; בעקבות כך המבקשת והמשיב הפורמאלי מעוניינים לפנות לבית המשפט המוסמך בתובענה לביטול ההסכם ובנסיבות אלה אין מקום לקיים בוררות.

4.        בית המשפט המחוזי דן בשאלת תוקפה של תניית בוררות בהסכם שלכאורה כולל תנאים המהווים הסדר כובל. בהתבסס על ההלכה שנקבעה בעניין אקסטל [רע"א 6233/02 אקסטל בעמ"מ נ' קאלמא ווי תעשיה, שיווק אלומיניום זכוכית ופרזול בע"מ (לא פורסם, 4.2.2004)], לפיה פקיעת חוזה אינה מפקיעה מאליה גם את תניית הבוררות שבו, קבע בית המשפט המחוזי כי אין מקום לאיין את הסכמת הצדדים לברר את תביעתה הכספית של המשיבה בבוררות.

5.        כמו כן, קבע בית המשפט המחוזי כי תניית הבוררות חלה על המבקשת. בית המשפט המחוזי ציין את סעיף 19 להסכם בו נקבע כי ידוע למשיבה שהמבקשת הינה שותפה של המשיב הפורמאלי בנוגע להסכם, ועל כן במידה והמבקשת תבקש לערוך בנוסחו שינויים, להבדיל מתנאיו היסודיים, אזי הצדדים יפעלו להגיע לנוסח מוסכם. כן נקבע בהסכם כי בהעדר הסכמה לנוסח השינוי יפנו הצדדים למגשר. בית המשפט המחוזי ציין כי במכתב ששלחה המבקשת למשיב הפורמאלי, מיד ובסמוך לאחר כריתת ההסכם, הביעה הסתייגות מנוסח ההסכם ומכך שאינו עולה בקנה אחד עם חוק ההגבלים העסקיים, אולם לא העלתה כל השגה לעניין תניית הבוררות. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי במכתב ביום 29.6.2008 הודיעו המבקשת והמשיב הפורמאלי למשיבה על ביטול ההסכם מאחר שהמבקשת אינה מסכימה עם תוכן ההסכם, ומשום שלכאורה אינו מתיישב עם הוראות הדין. למרות זאת, בסעיף 6 לאותו מכתב הודיעו המבקשת והמשיב הפורמאלי כי: "ככל שיש לכם השגות באשר לביטול הסדר הגישור, הרי שניתנת הסכמתנו כי המחלוקות בינינו, בנושא זה, יתבררו בהליך גישור או בוררות". לאור כל זאת קבע בית המשפט המחוזי כי ניתן ללמוד שהמבקשת ידעה שתניית הבוררות שבהסכם חלה עליה ואף הסכימה לכך.

6.        בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי מההסכם עולה שהצדדים הסכימו להתקשר בהסכם עד ליום 10.1.2012 תוך ויתור על הזכות לביטול ההסכם אפילו במקרה של הפרתו, והסכימו כי במקרה של הפרה הבורר יהיה מוסמך לחייב את הצד המפר בפיצוי מוסכם. בית המשפט המחוזי קבע כי הסכמה זו אינה מתיישבת עם טענת המבקשת והמשיב הפורמאלי לפיה הם מעוניינים לנקוט בהליך המתאים לביטול ההסכם בבית המשפט המוסמך. בנוסף, בית המשפט המחוזי קבע כי מהמכתב האמור עולה כי למרות טענות המבקשת והמשיב הפורמאלי ביחס לביטול ההסכם עקב בעייתיות בחוקיותו, שהם הסכימו לברר את המחלוקת ביניהם לבין המשיבה בפני בורר. יתרה מכך, בית המשפט המחוזי קבע כי גם לאחר ביטול ההסכם פעלו המבקשת והמשיב הפורמאלי בהתאם לתניית הבוררות הקבועה בהסכם וקיימו הליכי גישור מקדימים, כפי שעולה מתצהירו של המשיב הפורמאלי. לפיכך, קבע בית המשפט המחוזי כי בנסיבות אלה מנועים המבקשת והמשיב הפורמאלי מלהתנגד לקיום הבוררות.

7.        נוכח האמור לעיל קיבל בית המשפט המחוזי את הבקשה וקבע כי ימונה בורר שידון בביטול ההסכם.

נימוקי הבקשה

8.        לטענת המבקשת הבקשה שלפנינו עוסקת בשאלות משפטיות עקרוניות כגון האם ניתן לכפות על מי שאינו צד להסכם בוררות ומי שהתנגד לעצם תוקפו של הסכם בו מופיעה תניית בוררות ליטול חלק בהליך בוררות.

9.        כן טוענת המבקשת כי ההסכם נשוא הבקשה נחתם בין המשיבה למשיב הפורמאלי. זאת, לאחר שנתגלעה בין השניים מחלוקת שהובילה את המשיבה להגיש כנגד המשיב הפורמאלי תובענה בדרך של המרצת פתיחה לבית המשפט המחוזי וכן תביעה כספית לבית משפט השלום. לטענת המבקשת, המרצת הפתיחה והתביעה הכספית הוסדרו בהסכם גישור הכולל תניית בוררות, וזהו ההסכם נשוא הבקשה שלפנינו. המבקשת מוסיפה וטוענת כי הסכם זה, שנחתם כאמור ביום 20.6.2007, אושר על ידי בית המשפט המחוזי במסגרת ה"פ 958/06 ביום 28.6.2007. המבקשת טוענת כי הצדדים להליך זה ולהליך הגישור היו המשיבה והמשיב הפורמאלי בלבד, וכי נודע לה לראשונה על קיומו של ההסכם לאחר שנחתם ולאחר שאושר על ידי בית המשפט המחוזי.

10.      המבקשת טוענת כי שגה בית המשפט המחוזי בקובעו שהסכמת המשיב הפורמאלי לבוררות כמוה כהסכמת המבקשת לבוררות, שכן מדובר בשתי ישויות משפטיות נפרדות. לטענתה, היא לא הייתה צד להסכם שנחתם בין המשיבה למשיב הפורמאלי, התנגדה לתוכנו ומקל וחומר שהתנגדה גם לתניית הבוררות. יתרה מכך, טוענת המבקשת כי הסכמה לבוררות צריכה להיות ברורה וחד משמעית ולא משתמעת, ובמקרה זה לא ניתן למצוא אפילו בדל של ראיה לפיו התכוונה להתקשר בהסכם בוררות. על כן לטענתה לא ניתן לכפות עליה את הליך הבוררות ולפגוע בזכותה המהותית לגישה לערכאות. בנוסף, המבקשת טוענת כי המשיבה והמשיב הפורמאלי הקנו לה סמכות לבצע שינויים בהסכם, על אף שאינה צד לו, מכיוון שההסכם עשוי להשפיע באופן ישיר על הפעילות המשותפת שלה ושל המשיב הפורמאלי בתחום ביטוח המוניות.

11.      כן טוענת המבקשת כי ההודעה על ביטול ההסכם נשלחה למשיבה על ידי המשיב הפורמאלי בלבד, נחתמה רק על ידו ותוכנה משקף את עמדתו בלבד. המבקשת אינה מתעלמת מכך שהודעת הביטול נכתבה בלשון רבים. לטענתה, ייתכן שבשל כך נפל בית המשפט המחוזי לכדי שגגה כאשר ראה בהסכמת המשיב הפורמאלי לבוררות כהסכמתה לבוררות. המבקשת מוסיפה וטוענת כי גם אם יראו בה כמי שנתנה את הסכמתה לבוררות הרי שממילא בינה לבין המשיבה לא קיים כל הסכם בוררות העונה על דרישת הכתב.

12.      זאת ועוד, לטענת המבקשת בית המשפט המחוזי נמנע מלקבוע כי ההסכם חל על המבקשת אך קבע כי תניית הבוררות חלה עליה. ביחס לכך טוענת המבקשת כי מדובר בקביעה בלתי אפשרית שכן תניית הבוררות אינה עצמאית אלא היא מהווה חלק מן ההסכם.

13.      המבקשת מוסיפה וטוענת כי איננה חליף של המשיב הפורמאלי לצורך ההסכם. כמו כן לטענת המבקשת, גם אם היא שותפה של המשיב הפורמאלי בתיק ביטוח המוניות, הרי שאין בכך כדי להפוך אותה לצד להסכם שבין המשיב הפורמאלי למשיבה. כן טוענת המבקשת כי השתתפות במיזם המשותף אינה מחייבת את השותפים ליותר ממה שנטלו על עצמם.