הפדרציה הישראלי לתקליטים וקלטות בע"מ נ' איגל הפקות ונופ ש בע"מ וינון פוגל

פסק דין

רקע

1.התובעת, הפדרציה הישראלית לתקליטים וקלטות בע"מ (להלן: "הפדרציה") הינה תאגיד לניהול משותף של זכויות יוצרים. בין יתר סמכויותיה ותפקידיה: מתן הרשאות להשמעה פומבית ושידור של מוסיקה מוקלטת בישראל; גביית תמלוגים בגין השמעה פומבית ושידור כאמור והעברתם אל בעלי זכויות היוצרים במוסיקה המוקלטת. הפדרציה מנהלת את זכויות היוצרים במוסיקה המוקלטת, שהופקה על ידי חברות תקליטים ישראליות וזרות (להלן: "חברות התקליטים" - רשימת שמות חברות התקליטים מצויות בנספחים 1-2 לכתב התביעה).

לכל חברה בחברות התקליטים זכויות יוצרים בהקלטות של המוסיקה המופקת והמוקלטת על ידה. זכויות היוצרים של חברות התקליטים כוללות, בין היתר, את הזכות להשמיע בפומבי ולשדר, וכן להרשות לאחרים להשמיע בפומבי ולשדר מוסיקה מוקלטת, כהגדרתה לעיל (להלן: "זכות ההשמעה הפומבית והשידור").

2.חברות התקליטים העבירו את זכות ההשמעה הפומבית והשידור לפדרציה (נספח 3 לכתב התביעה). מכאן שהפדרציה היא בעלת זכות ההשמעה הפומבית והשידור במדינת ישראל לגבי אותן יצירות. הפדרציה ביחד עם חברות התקליטים החברות בה, פנו לבית הדין להגבלים עסקיים בבקשה לאישורן כהסדר כובל בתחום הרישיונות להשמעה פומבית של מוסיקה מוקלטת בתיק ה"ע (י-ם) 3574/00 הפדרציה הישראלית לתקליטים וקלטות בע"מ נ' הממונה על ההגבלים עסקיים, פסקה 274, (לא פורסם), 29 באפריל 2004; (להלן: פסק דין בעניין אישור ההסדר הכובל). במסגרת דיון זה נתן בית הדין להגבלים עסקיים היתר זמני לפעילות התובעת ביום 18.07.00, שהוארך בהיתר ארעי ביום 14.01.01 וביום 29.4.04 אושר ההסדר הכובל בתנאים המצורפים כנספח 4 לכתב התביעה (להלן: "תנאי הפעילות").

3.נתבעת 1, חברת "איגל הפקות ונופש בע"מ" (להלן "החברה"), הינה חברה בע"מ הרשומה בישראל (נספח 5 לכתב התביעה) והיא הבעלים ו/או בעלת השליטה המפעילה והמנהלת של מועדון "סטייג'" מרחוב יונה הנביא 2, טיילת תל אביב (להלן: "המועדון"). נתבע 2, מר ינון פוגל (להלן:"פוגל"), הוא בעל המניות היחיד והמנהל של החברה והוא מנהל בפועל את המועדון.

4.הפדרציה פנתה מספר פעמים לנתבעים בהצעות לקבלת הרשאה כדין להשמעה פומבית של מוסיקה מוקלטת במועדון כנגד תשלום תמלוגים. הפניות לוו בהסבר בדבר התובעת וזכויותיה (נספח 6 לכתב התביעה). פניותיה של התובעת לא נשאו פרי והנתבעים לא הסדירו הרשאה כדין להשמעה פומבית עבור השנים 2003-2005.

5.הפדרציה נקטה בעבר בהליכים משפטיים נגד פוגל וחברה אחרת שבשליטתו ובבעלותו, עת הפעילו את מועדון "התכלת" בתל אביב. הפדרציה תבעה את פוגל ואת החברה האחרת בתביעה כספית שהסתיימה בהסכם גישור אשר קיבל תוקף של פסק דין בבית משפט השלום בת"א (ת.א 35206/03 הפדרציה הישראלית לתקליטים והקלטות בע"מ נ' ליפשיץ הפקות - נספח 7 לכתב התביעה), במסגרתו סוכם כי בתמורה לתשלום סך של 23,000 ₪ בצירוף מע"מ לפדרציה, תוסר התביעה. פוגל הצהיר כי שילם לפדרציה את הסכום שנקבע בהסכם הגישור (ר' סע' 15 לתצהיר העדות הראשית של הנתבעים). בחקירתו חזר בו פוגל מהצהרתו זו והעיד כי "רק" סכום של 4,000 ₪ מתוך הסכום הכולל שנקבע בהסכם הגישור האמור לא שולם לפדרציה (ר' פרטיכל הדיון מיום 1.12.09 עמ' 9 שורות 4-11). הפדרציה הגישה במסגרת הדיון האמור את תצלום ההמחאות שהועברו לידה על ידי פוגל לשם פירעון התשלומים הקבועים בהסכם הגישור הנ"ל, אשר לא כובדו חלק מסיבת 'אין כיסוי מספיק' וחלק מסיבת 'נתקבלה הוראת ביטול' (מוצג ת/2 ).

6.הפדרציה ביצעה ע"י נציג מטעמה הקלטות מדגמיות במועדון ביום 19.7.05 וביום 1.2.08, אשר לטענתה מעידות כי הנתבעים משמעים בפומבי במועדון מוסיקה מוקלטת שלתובעת זכויות בה, ללא הרשאה כדין – מצורף בזה צילום עטיפות התקליטורים הרלבנטיים, על גביהם מופיעות היצירות שהוקלטו והושמעו במועדון כמפורט לעיל (נספח 8 ו - 10 לכתב התביעה). חשבוניות/ קבלה מיום ההקלטה שנושאת את פרטי נתבעת 1, מצורפים כנספח 9 ו - 11 לכתב התביעה.

7.הנתבעים טוענים כי היצירות המוסיקליות שמושמעות במועדון והושמעו במועד ההקלטה הן גרסאות כיסוי ("קאוורים") המושמעות במסגרת ערבי קריוקי המתקיימים במועדון, וזאת בהתאם לרישיון השמעה פומבית מחברת שרים קריוקי בע"מ.

8.יצויין כי בעניינו חל חוק זכות יוצרים 1911 (להלן: "החוק"), זאת מכיוון שבהוראות מעבר של חוק זכות יוצרים, התשס"ח- 2007 (להלן: "החוק החדש") תחת ס' 78(ג) נקבע כי בפעולות שבוצעו ביצירה לפני יום תחולת הדין החדש ימשיך לחול הדין הישן.

טענות התובעת

9.לטענת הפדרציה, הנתבעים משמיעים ו/או מתירים השמעה פומבית של מוסיקה מוקלטת, אשר לתובעת זכויות בה, במועדון שבבעלותם ו/או בשליטתם. המוסיקה המוקלטת מושמעת, בין היתר, במסגרת פעילותו השוטפת של המועדון להנעמת זמנם של המבלים במקום ולתועלת הנתבעים, ממערכת הגברה המותקנת במקום. ההשמעה ו/או ההרשאה להשמעה פומבית של המוסיקה המוקלטת נעשית ללא קבלת הרשאה כדין מאת הפדרציה או מאת מי מבעלי זכויות היוצרים בהקלטות ועל כן מפרים הנתבעים את זכויות היוצרים (להלן: "השמעה המפרה").

התובעת נסמכת על ההוראה שבסעיף 2(3) לחוק, לפיו: " כמו כן רואים זכות יוצרים ביצירה כאילו הופרה, אם הרשה אדם לתועלתו הפרטית לתיאטרון, או למקום שעשוע אחר להשתמש ביצירה לשם הצגתה בציבור, בלא הסכמת בעל זכות היוצרים, חוץ אם לא ידע אותו אדם ולא היה לו יסוד נאמן לחשוד, שיהא בהצגה משום הפרת זכות היוצרים".

10.הנתבעים פעלו בניגוד לדין ולמרות פניות רבות מאת הפדרציה, שתחילתן בשנת 2003, סירבו לשלם את דמי הרישיון כמפורט במחירון התובעת שחל על כל מועדון בישראל, בהתאם לתנאי הפעילות של התובעת שאושרו ע"י בית הדין להגבלים עסקיים האוסרים על אפליה בין משתמשים דומים. בהתנהלותם הנזכרת, מפרים הנתבעים את זכויות היוצרים של בעלי זכויות היוצרים, בעשותם מעשים שהזכות היחידה לעשותם נתונה על פי החוק לבעלי זכויות היוצרים ביצירה ו/או למורשים מטעמם.

11.עוד נטען כי, השמעת מוסיקה מוקלטת במועדון שבבעלותם ו/או בשליטתם של הנתבעים מסייעת לעשיית רווחי הנתבעים ובהשתמשם בקניינם של בעלי זכויות היוצרים, ללא הרשאתם, מתעשרים הם שלא כדין על חשבון היוצרים. לפיכך דורשת הפדרציה לחייב את הנתבעים לשלם את סכום הפיצוי הסטאטוטורי המרבי, שקבוע בסעיף 3א לפקוד זכויות יוצרים 1924 בסך 20,000 ₪ לכל הפרה של זכויות התובעת שביצעו הנתבעים, ובסך הכל לחייב את הנתבעים, בסך של 60,000 ₪ בגין 3 הפרות שונות. כמו כן, ליתן צו מניעה קבוע נגד הנתבעים האוסר עליהם להשמיע בפומבי, ו/או להרשות להשמיע, מוסיקה מוקלטת שלתובעת זכויות בה, וכן לחייב את הנתבעים בהוצאות משפט.

12.הפדרציה מציינת כי סכום הפיצוי הסטאטוטורי שהתבקש לעיל הינו בהתייחס להקלטה שהתבצעה במועדון ביום 1.2.08 בלבד, שכן בעקבות אי התייצבותו לדיון של מר רחמני מפענח ההקלטה מיום 19.7.05 שהתבצעה במועדון הוצא מתיק בית המשפט תצהירו (ראה פרטיכל הדיון מיום 26.10.09 עמוד 32 שורות 5-6).

טענות הנתבעים

13.בפתח דבריהם העירו הנתבעים כי ביום 25.2.04 ארע פיגוע על בסיס לאומני במועדון הסטייג' אשר בבעלות החברה. בעקבות הפיגוע נגרמו לנתבעים נזקים כבדים שבעטיים נאלצו הנתבעים לשפץ את המועדון. עוד ציינו הנתבעים כי לאחר שיפוצו פעל המועדון פעל בצורה מצומצמת בעקבות חשש קהל הלקוחות להגיע למקום בו אירע פיגוע .

14.הנתבעים טוענים כי הם לא משמיעים ו/או מתירים השמעה פומבית של מוסיקה מוקלטת אשר לפדרציה זכויות בה, במועדון שבבעלותם ו/או בשליטתם. היצירות המושמעות אצל הנתבעים הינן גרסאות כיסוי ("קאוורים"), המושמעות במסגרת ערבי קריוקי המתנהלים במועדון שהינו מועדון קריוקי וזאת בהתאם לרישיון השמעה פומבי שיש לנתבעים מאת חברת שרים קריוקי בע"מ (נספח א' לכתב ההגנה).