פסק דין
בפני תביעה להחזר סכום בו חויב חשבון התובע אצל הנתבע בגין משיכה ממכשיר כספומט.
התובע הינו לקוח של הבנק הנתבע ומנהל אצל הנתבע חשבון אשר מספרו 05-100348 (להלן: "החשבון"). ביום 9.12.09 חויב החשבון בשני חיובים בסך של 1,500 ₪ כל אחד, שניהם ביטוי למשיכות כספים אשר בוצעו באמצעות מכשיר כספומט על ידי התובע. מאחר ולטענת התובע בוצעה על ידו בסך הכל משיכת כספים מוצלחת אחת בסך של 1,500 ₪, הוגשה תביעה זו.
לטענת התובע, ביום 9.12.09 הוא בקש לבצע משיכת כספים מחשבונו באמצעות שימוש במכשיר כספומט הסמוך לסניף של בנק אחר, בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: "בל"ל"). פעולה ראשונה בניסיון למשוך 1,5000 ₪ נכשלה ולא נתקבלו כל כספים. התובע ניסה בשנית אך גם פעולה זו כשלה. לנוכח שני כישלונות אלו, פנה התובע למכשיר כספומט אחר אשר היה בצמוד לזה הראשון וזו הפעם השלישית – צלח הדבר בידו והוא משך 1,500 ₪. בו בערב, בבדיקת החשבון, התברר לתובע כי חשבונו חויב בגין שלוש משיכות כספים בסך 1,500 ₪, בסך כולל של 4,500 ₪. התובע פנה איפה לנתבע בכתב מייד למחרת היום ובקש לזכות את חשבונו בסך של 3,000 ₪. בתגובה, זוכה חשבון התובע בסך של 1,500 ₪ אולם הנתבע סירב לזכותו בסך של 1,500 ₪ נוספים. התובע עותר איפה לחיוב הנתבע בתשלום אותם 1,500 ₪ שלטענתו חויב בהם החשבון שלא כדין.
לטענת הנתבע, הרישום בחשבון מראה על שלוש משיכות כספים בסך של 1,500 ₪ כל אחת. בעקבות פניית התובע, טוען הנתבע, הועברה פנייה לבל"ל בכדי שיבצע בדיקה מעמיקה של הטענות. בעקבות פנייה זו אכן זוכה החשבון בסך של 1,500 ₪. מוסיף הנתבע וטוען כי בבירור שנערך התברר חד משמעית שפעולת מכשיר הכספומט הייתה תקינה ולא נתגלה כל סימן לתקלה או לעודף כספים במכשיר. בנוסף, טוען הנתבע שבכל מקרה, תביעות בגין תקלות במכשיר כספומט השייך לבל"ל, שומה על התובע להפנות לבל"ל ולא לנתבע. הנתבע מבקש לפיכך לדחות את התביעה.
בדיון אשר התקיים בפני העיד התובע וחזר על גרסתו. התובע שב וטען כי לאחר שני ניסיונות משיכה כושלים הצליח למשוך כספים פעם אחת ויחידה ובסך של 1,500 ₪ בלבד. את הנתבע ייצגה גב' אפרת בננו, מנהלת הסניף בו מתנהל חשבון התובע. גב' בננו טענה כי בבדיקה אשר נערכה התברר שנעשו שלושה ניסיונות למשיכת כספים. הניסיון הראשון, לטענתה, צלח ונמשכו כספים. הניסיון השני לא צלח עקב תקלה כלשהי במכשיר הכספומט, שלכן זוכה התובע בסך של 1,500 ₪. הניסיון השלישי צלח אף הוא ונמשכו כספים. גב' בננו חזרה על הטענה כי בסך הכל בוצעו שתי משיכות בסך 1,500 ₪ כל אחת.
עדותו של התובע בפני באשר להשתלשלות האירועים הייתה ברורה, סדורה ועקבית. התובע תיאר את ההתרחשות ללא כחל וסרק, התובע פנה בתלונה לנתבע מייד לאחר האירוע והתובע אף לא עתר בתביעתו לדבר זולת ההשבה. אף לפיצוי בגין עגמת נפש לא עתר התובע. אינני מוצא כל סיבה שלא לקבל את עדות התובע ומקבל במלואה את טענתו כי אכן כשל בניסיונו למשוך כספים ממכשיר הכספומט. יחד עם זאת, אין באמון זה לבדו כדי להביא לקבלת התביעה. בהחלט יתכן מצב בו טעה התובע בתום לב ולא הבחין בכספים אשר יצאו, אולי שניות ספורות לאחר שעזב את המקום, אולי נלקחו בידי זר ואלו, כמובן, אך דוגמאות. מאידך, כאשר עדותו של התובע אמינה ומהימנה, עובר הנטל לנתבע להוכחת טענתו לפעולה תקינה של מכשיר הכספומט. ודוק, לתובע הרי אין כל מידע וכל יכולת לדעת את שאירע בקרביו של מכשיר הכספומט. הנה דוגמא לאופן בו מתמודד בנק עם נטל שכזה:
"בסופו של דבר גם אם הועבר הנטל לכתפי הבנק, האחרון עמד במשימה. סעיף 41 דורש כי אם הדבר מעיד על עצמו "על הנתבע הראיה". הבנק הביא ראיה באמצעות המומחה. כפי שתתכן תקלה של המחשב כך יתכן שאדם טועה. למשל, יתכן כי המבקש עזב את המקום מוקדם מדי ותוך שניות ספורות הכסף אכן יצא. אפשרות נוספת, שהמבקש טעה בקריאת ההודעה שהופיעה על צג הכספומט. כן יתכן כי לחץ על כפתור לא נכון. אין בכוונתי להצביע על אפשרות מסוימת כסבירה יותר מכל אפשרות אחרת. אלא, להצביע על כך שלא די שבית משפט קמא - ובעקבותיו גם אני - מייחס תום לב למבקש. ברם, תום לב לחוד, רשלנות לחוד וטעות אנוש לחוד. הרי כפי שאין מקום להטיל דופי ביושרו של המבקש כך גם אין מקום להטיל דופי ביושרו של המומחה מטעם הבנק. היתרון בעדותו של האחרון, הוא שהמומחה מסוגל להוכיח את גרסתו על סמך בדיקות שנערכות לאחר מעשה. במילים אחרות, קשה להתמודד עם עדות המומחה. הוא מתייחס בצורה מפורטת לפעילות המכשיר לרבות פירוט השטרות ופעולה נוספת שביצע לקוח אחר בפער זמן של שלוש דקות. כן נטען על ידי המומחה "לאורך כל היום היה רצף של תנועות תקינות, לא היו כל דווחים בגין תקלות". (בבר"ע 738/02 (מחוזי ב"ש) יהודה ליכטנפלד נ' בנק הפועלים ואח' , [פורסם בנבו])
יכול איפה הבנק הנתבע להעביר את טענות התובע לבדיקתו של מומחה. אותו מומחה יכול לערוך בדיקות מפורטות של מכשיר הכספומט, לבחון את הפעולות שבוצעו, למנות את השטרות כדי למצוא באם ישנה התאמה בין הרישום לשטרות ועוד. דא עקא, שבעניין נשוא תביעה זו לא הוצגה חוות דעת שכזו ולא נטען כלל שנערכה בדיקה שכזו. כל שטען הנתבע הוא כי נעשה בירור על ידי מאן דהו, זהותו עלומה, בבל"ל. זו איננה עמידה בנטל המוטל על הנתבע בנסיבות העניין.
זאת ועוד, הנה מתברר שאכן הייתה והייתה תקלה במכשיר הכספומט ממנו בוצעה המשיכה. כך בדיוק העידה גב' בננו:
"בניסיון הראשון אכן הייתה תקלה כלשהי במכשיר, כמו למשל קצר, הפסקת חשמל או שמחסנית השטרות נתקעה. אבל הדברים נרשמים ורואים שהוא לא קבל את הכסף. לכן הוא זוכה"
כאשר מתברר שתקלה הייתה גם הייתה הרי שהנטל המוטל על הנתבע בנסיבות אלו גדול שבעים ושבעה. אם אכן הייתה תקלה אחת בגדרה נרשמה משיכת כספים אשר לא הייתה, אך הגיונית טענת התובע לכך שאותה תקלה בדיוק הביאה לרישום שגוי נוסף. הנתבע חייב היה איפה לערוך ולהציג ראיות לבדיקה מדוקדקת שנעשתה וכאלו – איין.
טענה נוספת אשר טען הנתבע הינה להיעדר יריבות עם התובע. לטענת הנתבע, שומה היה על התובע להפנות את התביעה לבל"ל, באשר מכשיר הכספומט נשוא התביעה היה מכשיר של בל"ל. למעשה, בהתאם לטענה זו הרי בכל מקרה של משיכת כספים במכשיר כלשהו בעולם, נותר קשר ישיר בין בעליו של המכשיר למושך, בעוד הבנק בו מתנהל החשבון איננו צד למחלוקת זו. קשה להבין את הבסיס לטענה שכזו והנתבע לא טרח להסיר ולו במעט את הערפל סביבה. יחסי התובע עם הנתבע, כבכל מקרה של יחסי בנק ולקוח, מבוססים על הסכמי ההתקשרות שנכרתו ביניהם וכפופים לדיני הבנקאות. כך גם כרטיסי החיוב המונפקים ללקוח ומאפשרים משיכת כספים. הנתבע לא הצביע על כל תניה בהסכמים עם התובע ואשר פוטרת את הנתבע מאחריות במקרה שמשיכת הכספים מבוצעת במכשיר כספומט שאיננו של הנתבע. תניה שכזו אף לא סביר שתימצא. האפשרות למשיכת כספים במכשירים שאינם בסניפי הבנק של המושך מתבססת, מן הסתם, על מערכת הסכמים שבין הבנקים. לא יעלה על הדעת שבכל מקרה בו מבצע אדם פעולה פשוטה של משיכה תיווצר לו מערכת חוזית מול הבנק בו מצוי המכשיר. לפי שיטה זו למשל, אם יגלה אדם אחר שובו מטיול בטימבוקטו טעות בחיוב במשיכת כספים שבצע בטימבוקטו, יהא עליו לטוס לטימבוקטו ולהגיש שם את תביעתו. מצב אבסורדי שכזה לא ניתן לקבל. ההסכם שבין התובע לנתבע מתיר לנתבע לחייב את חשבון הלקוח אך ורק אם בוצעה משיכה מהחשבון על ידי הלקוח. באם סבור הנתבע שהכשל רובץ לפתחו של בל"ל או כל אדם אחר, יתכבד ויבוא חשבון עימם. בעל דינו של התובע על כל פנים, ודאי וודאי שהנתבע הוא.
משנדחתה טענת הנתבע לחוסר יריבות, משנתקבלה טענת התובע בדבר אי קבלת הכספים הנמשכים ומשלא הציג הנתבע כל ראיה לסתירת טענת התובע, מסתבר שלא היה כל בסיס לחיוב נשוא התביעה.
אשר על כן אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 1,500 ₪. כמו כן יישא הנתבע בהוצאות התובע בגין הליך זה בסך של 500 ₪ ובאגרת בית המשפט.
ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.
ניתן היום, ט"ז אלול תש"ע, 26 אוגוסט 2010, בהעדר הצדדים.