א.
רקע עובדתי ותיאור ההליך
1. התובעת הינה חברה שעיסוקה במתן ייעוץ ותכנון בתחום הנדסת קונסטרוקציות בנין. היא הגישה תביעה נגד הנתבע, שהוא מהנדס בנין, על מנת למנוע ממנו להפר את זכויותיה בתוכניות הקונסטרוקציה שהכינה עבור חברת אפייאה חב' לבנין והשקעות בע"מ (להלן: "
המזמין"), לצורך חיזוק תקרות "פל-קל" במבנה מסחרי קיים באשדוד (להלן: "
התוכניות" ו-"
המבנה"). התובעת טוענת כי הנתבע העתיק את התוכניות שהכינה עבור המזמין והציגן כתוכניות שהוכנו על ידו, לאחר שהתובעת הפסיקה את העבודה בשל סכסוך עם המזמין והנתבע מונה להיות המהנדס שיחליף אותה. הנתבע טוען כי לא העתיק את התוכניות של התובעת. לטענתו, הדמיון בין התוכניות שהכינה התובעת לבין התוכניות שהוא הגיש נובעת מכך ששתיהן התבססו על התוכניות המקוריות של המבנה שהכין המהנדס אלי רון (ממציא שיטת ה"פל-קל") עשר שנים קודם לכן, ומכך שהנתבע נדרש להגיש תוכניות שיתאימו למציאות שכבר נבנתה בשטח על סמך התוכניות של התובעת.
2. בשלהי שנת 2002, פנה המזמין לתובעת, וביקש ייעוץ הנדסי באשר לחיזוק תקרות שנבנו בשיטת "פל-קל" של המהנדס אלי רון בחמש קומות של המבנה, לרבות הכנת תכניות קונסטרוקציה (ראה הסכם ההתקשרות - נספח א' לתצהיר ניר אנגל, מטעם התובעת, להלן: "
אנגל"). התובעת סיפקה למזמין ייעוץ הנדסי, הכינה עבורו את התכניות (נספח ד'1 לתצהיר אנגל), וכן הגישה עבורו בקשה להיתר בניה, תוך שהיא חותמת על תצהיר לצורך מינויה כמהנדס שלד המבנה. בפעולות אלו השקיעה התובעת מאות שעות עבודה (סעיף 8 לתצהיר אנגל). בשלב מסוים, התגלע סכסוך בין התובעת לבין המזמין. התובעת הפסיקה את הטיפול בעניינו, התפטרה מתפקידה כמהנדס השלד, והגישה כנגד המזמין תביעה לתשלום יתרת שכרה בסך
94,570 ש"ח, כשהיא מציינת שהמזמין שילם על חשבון עבודתה סך של
62,367 ש"ח (נספח ג' לתצהיר אנגל). התובעת אסרה על המזמין לעשות שימוש כלשהו בתוכניותיה, שרטוטיה וחישוביה (סעיף 9 לתצהיר אנגל).
בית המשפט קיבל את התביעה, ופסק כי על המזמין לשלם לתובעת, בגין ביצוע העבודות לפי ההסכם, סך של
94,570 ש"ח (ת/1). ברם המזמין, המצוי במצב של חדלות פירעון, לא פרע את יתרת חובו לתובעת. במסגרת הליך משפטי שהתנהל כנגד המזמין ואחרים (ב"ש 1079/02), מונתה התובעת מטעם בית המשפט לפקח על העומסים המותרים במבנה (ראה ת/2). בית המשפט שדן בתביעה שהגישה התובעת נגד המזמין פסק כי אין לערבב בין השכר שהגיעה לתובעת כמפקחת מטעם בית המשפט, לבין השכר המגיע לה בגין העבודות לפי ההסכם עם המזמין. הסכום שנפסק לטובת התובעת, כאמור לעיל, הינו אך ורק בגין העבודות לפי ההסכם.
3. לאחר שהתובעת הפסיקה את קשריה עם המזמין, התקשר המזמין עם הנתבע, על מנת שישמש כמהנדס השלד במבנה במקום התובעת, וייצג את המזמין בועדת התכנון והבניה באשדוד. לצורך כך, הגיש הנתבע תכניות קונסטרוקציה לחיזוק התקרות במבנה (נספח ד'2 לתצהיר אנגל). לפני שהנתבע קיבל עליו את העבודה, התקשר המזמין עם קבלן מבצע, אשר החל בביצוע העבודות בהסתמך על התכניות שהכינה התובעת, ויצק ארבעה עמודי בטון לכל גובה הבנין, מן המרתף ועד הקומה העליונה (אנגל בסעיף 23(ד) לתצהירו והנתבע בסעיף 16 לתצהירו).
4. הנתבע איננו מכחיש כי קיים דמיון ממשי בין התכניות שהכין הנתבע לבין תכניות התובעת (ראה חוות דעתו של המומחה מטעם הנתבע, המהנדס דן פריידלין, בסעיף ד'). אך הנתבע מכחיש כי העתיק את תוכניות התובעת. בנוסף, המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלה אם תכניות התובעת ראויות להגנה, והאם הדמיון בין תכניות התובעת לתוכניות הנתבע הנו תולדה של העתקת תוכניות התובעת על ידי הנתבע, כטענת התובעת. הנתבע טוען כי הדימיון נובע מכך שהן התובעת והן הנתבע נעזרו בתכניות הקונסטרוקציה המקוריות של המבנה, שהוכנו על ידי המהנדס אלי רון, כמו גם מן העובדה שכאשר התובעת התפטרה, נוצקו כבר ארבעה עמודי בטון במבנה, אשר הגבילו את אפשרויות התכנון על ידי הנתבע.
5. התובעת טוענת בכתב התביעה, כי לצורך ביצוע עבודות חיזוק התקרה, העתיק הנתבע את התכניות שהוכנו על ידה, מבלי לבקש את אישורה. הנתבע הציג את התכניות המועתקות בפני גופים שונים כתכניות שהוכנו על ידו. בכך הפר הנתבע את זכויות היוצרים של התובעת בתכניות; הפר את תקנות המהנדסים והאדריכלים (כללים בדבר התנהגות שאינה הולמת את כבוד המקצוע), תשנ"ה-1994; את הוראות חוק התכנון והבניה תשכ"ה-1965 ותקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר ותנאיו ואגרות) תש"ל-1970; ביצע עוולות של תיאור כוזב והתערבות לא הוגנת, לפי חוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999; התעשר שלא כדין על חשבון התובעת; התרשל כלפי התובעת וכלפי כולי עלמא; פגע במוניטין התובעת ובזכות הקניין שלה; ואף עבר עבירה של גניבה לפי חוק העונשין, תשל"ז-1977.
לאור המתואר לעיל, עתרה התובעת לצו שיאסור על הנתבע לעשות כל פעולה שיש בה משום הפרת זכויותיה בתכניות, וכן צו לתפיסת התוכניות המפרות והשמדתן (בסיכומיה זנחה התובעת את העתירה למתן צווים אלו, שהפכו לבלתי רלבנטיים לאחר שלא ניתן צו מניעה זמני). כמו כן, עתרה התובעת לצו מתן חשבונות בנוגע לרווחים שהפיק הנתבע מהתוכניות (עתירה נוספת שנזנחה בסיכומים); פיצוי סטטוטורי בסך של 100,000 ש"ח בגין הפרת זכויות היוצרים בחמש התכניות (20,000 ש"ח לכל תכנית); פיצוי סטטוטורי בסך של 100,000 ש"ח בגין כל אחת מן העוולות לפי חוק עוולות מסחריות (שתיים בסה"כ); ופיצוי בסך של 800,000 ש"ח בגין עשיית עושר ולא במשפט ופגיעה במוניטין (בסיכומים נתבקשה השבת רוחי הנתבע על דרך האומדנה). התובעת עתרה תחילה גם לפיצוי בסך של 150,576 ש"ח בגין שכר הטרחה שלא שולם לה על ידי המזמין, אך בדיון המוקדם ביום 4.11.07 הודיעה באת כוחה כי התובעת מוותרת על סעד זה. התובעת טענה בכתב התביעה לנזק כולל בסך של 1,250,576 ש"ח, אך "מטעמי אגרה" העמידה את סכום התביעה על סך של
500,000 ש"ח בלבד.
6. הנתבע הכחיש בכתב ההגנה כי העתיק את תכניות התובעת, אך, כאמור, לא הכחיש את הדמיון בין התכניות. על מנת להסביר את הדמיון בין התכניות טען הנתבע כי לצורך הכנת התכניות הוא פנה למהנדס המבנה, מר אלי רון, וקיבל ממנו קבצים של תוכניות הקונסטרוקציה המקוריות. כך עשתה, לדבריו, גם התובעת, ומכאן הדמיון בין התוכניות. כמו כן, טען הנתבע כי עובר למועד בו התפטרה התובעת נוצקו כבר ארבעה עמודי בטון במבנה, ואף נחתם חוזה עם קבלן מבצע, באופן שלא איפשר לשנות את הסכימה ההנדסית, את הפרופילים הנושאים ואת פרטי החיבור וברגי העיגון. עם זאת, הנתבע הבהיר כי ערך חישובים חדשים לבדיקת העומסים ולהתאמה לסכימה שנקבעה למבנה, וכי התכניות בהן השתמש שורטטו מחדש על ידי שרטטת ממשרדו.
7. בד בבד עם הגשת התביעה, הגישה התובעת בקשה לצווים זמניים אשר יאסרו על הנתבע לעשות שימוש בתכניות התובעת ויורו על הפסקת ביצוע התכניות לחיזוק תקרת ה"פל-קל" במבנה. כב' השופט י' זפט, אשר דן בבקשה לצו המניעה הזמני, מינה את המהנדס אברהם אורלנסקי כמומחה מטעם בית המשפט, על מנת שיחווה דעתו בשאלה "
האם המשיב עושה שימוש בתכניות שנערכו על ידי המבקשת" (ראה החלטת כב' השופט י' זפט מיום 5.9.04 בבש"א 16260/04). לאחר שקיבל את חוות דעתו של המומחה וקיים דיון במעמד הצדדים, החליט כב' השופט זפט לדחות את הבקשה, אף כי מצא, לכאורה, שהנתבע עשה שימוש נרחב בתכניות המבקשת, וכי יש בעצם הגשת תכניות התובעת הנושאות את שמו של המשיב משום פגיעה ב"זכותה המוסרית" של המבקשת. כב' השופט זפט סבר כי הנזק הצפוי ממתן הצווים הזמניים המבוקשים ועיכוב עבודות החיזוק עולה על הנזק הכספי העלול להיגרם למבקשת מאי מתן הצווים (ראה ההחלטה מיום 19.1.05).
ב.
טענות הצדדים
8. בסיכומיה טוענת
התובעת כי היא היוצרת של 5 תכניות לחיזוק תקרות "פל-קל", המוגנות, כל אחת בנפרד, כ"יצירה ספרותית" מקורית. התובעת מדגישה כי לשם הגנת זכות יוצרים אין צורך להוכיח מקוריות במובן של חדשנות, אלא די בכך שהוכח כי היא הכינה את התכניות בעצמה, והשקיעה ביצירתן מידה מינימאלית של זמן ומחשבה (ע"א 23/81
הרשקו נ' אורבוך
בע"מ, פ"ד מב(3) 749; ע"א 513/89
INTERLEGO נ'
EXIN-LINES BROS. , פ"ד מח(4) 133). עוד טוענת התובעת כי זכות היוצרים בתכניות נתונה לה, בתור מחברת התכניות, שכן ההסכם בינה לבין המזמין לא כלל העברה של זכויות היוצרים בתכניות למזמין. למזמין ניתנה אמנם רשות להשתמש בתכניות, אך לא לנהוג בהן מנהג בעלים ולהעבירן לאדם אחר.
לגישתה, יש לדחות את הגנת הנתבע כבר מן הטעם שהיא מבוססת על שתי גרסאות עובדתיות חלופיות. מחד, טוען הנתבע כי לא העתיק את התכניות מן התובעת, ומאידך הוא טוען כי נוכח המציאות בשטח, לא היתה לו ברירה אלא "לתכנן" תכניות זהות לתכניות התובעת. התובעת טוענת כי הוכח שתכניות הנתבע הועתקו מתכניותיה. עובדה זו עולה הן מחוות דעתו של מומחה התובעת, והן מחוות דעתו של מומחה בית המשפט, אשר קבעו שניהם כי קיים דמיון רב בין התכניות, וכי בניגוד לטענת הנתבע, אין מדובר בדמיון שהוא מחויב המציאות. העתקת התכניות על ידי הנתבע מהווה, בנוסף להפרת זכות יוצרים, פגיעה בזכות הקנין ובמוניטין של התובעת, עשיית עושר שלא כדין, וכן התרשלות.
עוד טוענת התובעת כי הנתבע, אשר הציג עצמו כמי שערך, תכנן וחיבר את התכניות, ורשם את שמו על גבן, הפר בכך גם את "זכותה המוסרית" של התובעת בתכניות, ואף גרם לפגיעה במוניטין שלה. בבואו לפסוק לתובעת פיצוי בגין הפרת "זכותה המוסרית", על בית המשפט לקחת בחשבון גם את העובדה שהתנהלותו של הנתבע היתה חסרת תום לב. על אף הוראת סעיף 12(ב) לתקנות המהנדסים והאדריכלים (כללים בדבר התנהגות שאינה הולמת את כבוד המקצוע) התשנ"ה-1994, לא ביקש הנתבע מן התובעת הסכמה בכתב להתמנות תחתיה כמהנדס שיבצע את העבודות. בנוסף, הנתבע שלח למומחה בית המשפט תכניות שונות מן התכניות נשוא הליך זה, ובכך ניסה להטעותו.
זאת ועוד, בהציגו את עצמו כמחבר התכניות, הפר הנתבע את הוראת סעיף 2א' לחוק עוולות מסחריות תשנ"ט-1999, שעניינה תיאור כוזב. בכך שעשה שימוש בתכניות התובעת ללא רשות, וסייע למזמין להימנע מתשלום שכר טרחה לתובעת, הפר הנתבע את הוראת סעיף 3 לאותו חוק, שעניינה התערבות לא הוגנת.
התובעת זנחה בסיכומיה את דרישתה לצו מניעה, צו לתפיסת התוכניות המפרות והשמדתן וצו למתן חשבונות; היא מצמצמת את עתירותיה בסיכומים לסעדים כספיים. אשר לפיצויים, התובעת עותרת בסיכומיה לפיצויים סטטוטוריים מירביים בגין הפרת 5 תכניות (20,000 ש"ח לכל הפרה); פיצויים נזיקיים בגין רשלנות והפרת "זכותה המוסרית" בתוכניות; פיצויים סטטוטוריים בגין עוולות מסחריות של תיאור כוזב והתערבות בלתי הוגנת; השבת רווחי הנתבע על דרך האומדנה, לפי חוק עשיית עושר ולא במשפט; פיצוי בגין עוגמת נפש (שכלל לא נתבקש בכתב התביעה) ופיצוי בגין פגיעה במוניטין. התובעת איננה טורחת לפרט בסיכומיה את סכומי הנזק או ההשבה בגין כל אחת מן העילות דלעיל, אך סכום התביעה הוא, כאמור,
500,000 ש"ח.
9. לטענת
הנתבע, התובעת לא הוכיחה כלל קיומה של זכות יוצרים בתכניות. התובעת לא הביאה כל ראיה למהות התכניות, ולהיותן ראויות להגנה, על אף שהנתבע טען בכתב ההגנה כי התכניות אינן מהוות יצירה ראויה להגנה. רק בסיכומיה טענה התובעת, לראשונה, כי התכניות מהוות "יצירה ספרותית" ראויה להגנה. הנתבע גם חולק על טענת התובעת לפיה הוא אחראי לחמש הפרות של זכויותיה - בגין העתקת התכניות של כל אחת מחמש הקומות במבנה. לטענתו, מדובר בתכנית אחת לחיזוק מבנה בן חמש קומות, והפסיקה קבעה כי כל אימת שמדובר במעשים שהם מסכת שמפרה סוג זכויות אחד, הרי שאין לראות בכל מעשה הפרה העומדת בפני עצמה.
עוד טוען הנתבע כי התובעת לא הוכיחה כי היא בעלת זכות היוצרים בתכנית. התובעת לא טענה דבר לענין זה בכתב התביעה, ורק בסיכומיה טענה, לראשונה, כי הזכויות בתכניות הן שלה, שכן בהסכם ההתקשרות עם המזמין לא נקבע אחרת. הנתבע סבור כי בנסיבות המקרה דנן יש ללמוד על קיומו של הסכם מכללא להעברת הזכויות בתכניות מהתובעת למזמין. מכל מקום, גם אם לא הועברה הבעלות בתכניות, הרי שניתנה למזמין זכות שימוש בתכניות עד לסיום העבודות לחיזוק המבנה, וזכות שימוש זו כוללת במקרה דנן גם זכות לבצע בתכניות שינויים.
הנתבע טוען כי התובעת טענה לראשונה להפרת "זכותה המוסרית" בתכניות במסגרת תצהיר העדות הראשית מטעמה. יש בכך משום הפרת חזית אסורה. התובעת גם לא הוכיחה כי הופרה זכותה המוסרית בתכניות. בין משום שלא הוכח כי הנתבע העתיק את התכניות, ובין משום שהנתבע היה חייב לרשום את שמו על התכניות, שכן הוראות ועדת התכנון והבניה קובעות כי יש לרשום על התכניות את שמו של המהנדס האחראי על ביצוע החיזוקים.