ארביב נ' מסעדת אווזי זהב בע"מ

פסק דין

בפני תביעה בסך של 25,000 ₪ שהגישה התובעת כנגד הנתבעת, ושעניינה במחלוקת שתחילתה בויכוח על מנת אוכל וסיומה, כך נטען, בצעקות שגרמו לתובעת ולמשפחתה עגמת נפש ובושה.

טיעוני הצדדים:

טענות התובעת:

בכתב התביעה טענה התובעת כי הזמינה את משפחתה הקרובה וחבריה לסעוד עימה ועם בן זוגה הטרי במסעדת הנתבעת, וזאת לרגל חתונתם. האירוע הוזמן מראש וסוכם על תפריט ומחיר. במהלך הארוחה, כך נטען, ביקש אחד האורחים להזמין כבד אווז ומשהובהר לו שיצטרך להוסיף סכום כסף הסכים. משהוגשה המנה לאורח התברר שמה שהוגש לאותו אורח היתה מנה של כבד עוף ולא כבד אווז. לבקשת האורח מהמלצר להחליף לו את המנה התייצב ליד השולחן מנהל הנתבעת והחל לצעוק על האורח ואף על שאר האורחים, לאחר שאלו ניסו לתקנו בטעות. לטענת התובעת, בכתב התביעה, ביקש מנהל הנתבעת מהאורחים לעזוב את המקום.

לטענת התובעת, המצב גרם לה, לבן זוגה ולאורחים שבאו, למבוכה גדולה והם נאלצו לעזוב בבושת פנים, ולפיכך, עתרה לחייב את הנתבעת בתשלום בגין הארוחה ובגין עגמת נפש ובושה, ובסה"כ - 25,000 ₪.

במהלך הדיון עצמו, העלתה התובעת טענה חדשה, שלא בא זכרה בכתב התביעה והיא שבמהלך הויכוח דחף מנהל הנתבעת כסא על אחת האורחות [אחותה של התובעת, ואחותו של אותו אורח שהתלונן]. לטענת התובעת, במהלך הדיון, מהותה של התביעה היא בשל אותה זריקת כסא על ידי מנהל הנתבעת לעבר אחת האורחות.

כאשר נשאלה התובעת מדוע שילמה על הארוחה השיבה שקיבלה את כל הארוחה. לטענתה, היא סבורה שמגיע לה 25,000 ₪ בשל ההשפלה שעברה והרס של ערב שלא יחזור, וכי מה שמעניין אותה זו התנהגותו של מנהלת הנתבעת ולא מנה זו או אחרת. לטענתה היא תובעת את מחיר הארוחה מכיוון שלא נהנתה.

עיקר טענות הנתבעת

בכתב הגנתה, תיארה הנתבעת את האירועים ביתר פירוט. הנתבעת אישרה קיומו של ויכוח האם מדובר היה בכבד אווז או כבד עוף, אולם לטענתה, הציע מנהל הנתבעת לאורח להתלוות אליו למטבח על מנת לראות שמדובר בכבד אווז אמיתי. עוד נטען כי כאשר הגיע מנהל הנתבעת התברר שמחצית ממנת המריבה כבר נאכלה על ידי אותו אורח וכי למרות זאת הודיע מנהל הנתבעת לאורח כי לא יחייבו בגין המנה. לטענת הנתבעת, בשלב זה הצהיר האורח קבל עם ואורחים כי הוא מכיר את המסעדה וכי מדובר ברמאים. לטענת הנתבעת, מששמע זאת מנהל הנתבעת השיב לאורח שאם זו דעתו – שלא יגיע שוב למסעדה. לטענת הנתבעת, מנהלה לא התעמת עם האורח, מעבר לכך, ועזב את המקום על מנת שלא לקלקל את הארוחה לשאר האורחים. נטען, כי לאחר שמנהל הנתבעת עזב את המקום המשיך האורח ואכל את כל המנה, וכי אף יתר האורחים המשיכו בסעודה ולאחריה עזבו את המקום איש לדרכו. הארוחה שולמה לאחר מכן על ידי מקורב של האורחים שלא נכח בסעודה וממועד הארוחה [17.11.09] ועד להגשת התביעה [בחודש מרץ 2010] לא שמעה הנתבעת מהתובעת.

מנהל הנתבעת אישר שהיה לו ויכוח עם האורח אך הכחיש בתוקף, בעדותו, שזרק כסא.

נטען על ידי מנהל הנתבעת שהתובעת ומשפחתה "בעייתיים" וכי בעבר היה אירוע שבמסגרתו לא שילמו בני משפחתה של התובעת בגין שירות שקיבלו. למרות זאת, הורה, כך העיד, למלצרים, לתת שירות ללא דופי על מנת "שלא יבואו אליו בטענות".

העדויות

מטעם התובעת העידה, בנוסף לתובעת, גם אחותה, הגב' עינב בן יעקב, שטענה בעדותה שמנהל הנתבע דרש במהלך הויכוח מהאורחים לעזוב את המקום. לטענתה, צד אחד של המשפחה כבר עזב את המקום קודם לכן בשל הבושה והמבוכה אולם היתר המתינו וחיכו לאורח נוסף שהתעכב. לטענתה, מנהל הנתבעת תפס כסא שהיה מאחוריה וזרק אותו עליה. בהמשך נסוגה בה מעדותה וטענה כי "יכול להיות שהכיסא פגע בי לא במכוון. הנתבע לא זרק כסא כדי לפגוע במישהו אלא כדי לפרוק את הזעם". הגב' בן יעקב העידה שכל האורחים סיימו את המנות שלהם ולא העידה על אורח אחד שעזב את המקום מבלי לסיים את הארוחה.

מטעם הנתבעת העידו שתי עדות שהיו באותו מעמד מלצריות. הגב' לירז דהן העידה שלאורחים הוגשו כל המנות, לרבות שתיה חמה ועוגה על חשבון הבית, כפי שנהוג לגבי כל האורחים כמנות אחרונות. היא תיארה את הויכוח שהתנהל סביב אותה מנה ושללה את הטענה שלפיה האורחים גורשו מהמסעדה. הגב' דהן העידה שעמדה ליד מנהל הנתבעת ולא ראתה אותו נוגע או מזיז כסא.

עדה נוספת שהעידה מטעם הנתבעת היתה הגב' כנרת כהן, שאף היא היתה מלצרית באותו אירוע. הגב' כהן העידה שכאשר הוגשו המנות העיקריות והתעורר הויכוח היא קראה למנהל הנתבעת. היא אישרה שהיה ויכוח ושמנהל הנתבעת התעצבן אך שללה הרמת כסאות ואף פגיעה מילולית מצד מנהל הנתבעת. היא העידה כיצד שמעה את אותו לקוח קורא למנהל הנתבעת רמאי.

הנתבעת ביקשה להעיד עד נוסף אולם לא אישרתי עדותו וזאת משהתברר כי לא נכח באירוע וכי כל עדותו נוגעת לאירוע קודם.

הכרעה

כלל הוא כי "המוציא מחברו עליו הראיה". לדעתי התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה, לרבות לא במאזן ההסתברויות.

איני מאמין לתובעת ולעדה מטעמה לעניין הכסא. אירוע זה, שהתובעת תלתה בו את יהבה ועמד במרכז עדויותיה, לא נזכר כלל בכתב התביעה והוא נולד לראשונה במועד הדיון. התובעת אף טענה שהעדיפה להעיד את אחותה שנפגעה מהכסא על פני אחיה שהיה אותו אורח שהתלונן ושעמד במרכז הויכוח עם מנהל הנתבעת. אם כך הדבר, תמוה עוד יותר מדוע נשמט אירוע זה של זריקת הכסא, מכתב התביעה.