יצחקי נ' חברת תומר ייבוא ושיווק מזון בע"מ

פסק דין

ביום 24.11.08, בזמן שהתובעת אכלה כוסמת, המשווקת על ידי הנתבעת, ואשר בושלה על ידי אימה, נגסה התובעת בעצם קשה וכתוצאה מכך נשברה אחת משיניה הקדמיות (שן מס' 42). התובעת לא מצאה את העצם הקשה בו נגסה, אולם משניגשה למראה לראות באם היא מדממת היא מצאה מחצית מהשן השבורה בפיה.

למחרת היום פנתה התובעת לקבלת טיפול רפואי במרפאת השיניים בה היא מטופלת באופן סדיר, במסגרת קופ"ח "מכבי", שם קיבלה טיפול שעלותו הסתכמה ב-2,400 ₪ הכולל טיפול שורש, כתר אקריל זמני וכתר חרסינה קבוע.

התובעת מבקשת לחייב את הנתבעת, כמי שמשווקת את הכוסמת, בפיצויה על מלוא נזקיה שהוערכו על ידה לסך של 10,400 ₪, שכן לטענתה הנתבעת לא רשמה על אריזת המוצר כי יש לברור אותו בקפידה קודם לשימוש בו, והיא שאחראית לקיומו של העצם הקשה שגרם לשבירת השן.

הנתבעת טוענת כי לא הוכח שעצם זר שהיה בכוסמת גרם לשבירת השן ויכול להיות שהדבר נגרם כתוצאה ממזון אחר שאכלה התובעת. מעבר לכך טוענת הנתבעת כי אין להטיל עליה כל אחריות שכן היה על אימה של התובעת, שהיתה מודעת לצורך בבירור הכוסמת, לברור אותה בקפידה, גם בהעדר הוראה על האריזה, ומשלא עשתה כן אין להטיל אחריות לכך על הנתבעת. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי על אף שהיא עושה ככל שביכולתה לשווק מוצרים תקינים, אין באפשרותה למנוע באופן מוחלט הימצאם של עצמים זרים בכוסמת או במוצרים דומים כגון: עדשים, חיטה וכו'. לפיכך המדובר באירוע חריג ויוצא דופן שאין באפשרות הנתבעת למנוע את התרחשותו, ככל שהתרחש.

לאחר שמיעת עדות התובעת בפני שוכנעתי כי גירסתה באשר להשתלשלות הארועים מהימנה ולא מצאתי כל סיבה לפקפק בגירסתה כי השן נשברה כתוצאה מעצם קשה שהיה בתוך הכוסמת. התובעת בעדותה אישרה כי באותה הארוחה לא אכלה דבר מה נוסף אלא כוסמת בלבד, וכי קודם לבישול הכוסמת בררה אימה את הכוסמת, כפי שהיא נוהגת לעשות, אולם למרות זאת, לא נמצא העצם הזר שהיה בין גרגיריה.

אני סבורה כי מדובר במצב שבו חל הכלל של "הדבר מדבר בעד עצמו" שכן ברור כי המצאות עצם זר בתוך מזון המיועד לאכילת בני אדם, מעביר את הנטל על הנתבע להוכיח כי לא התרשלה במיון הכוסמת קודם לאריזתו ושווקו. הנתבעת לא הביאה בפני כל ראיה באשר לאמצעים הננקטים על ידה לאיתור גופים זרים בתוך הכוסמת קודם לאריזתה ושיווקה, והעובדה כי מדובר באירוע חריג ויוצא דופן אין בו כדי ללמד שאין הנתבעת אחראית להתרחשותו. אילו היה מוכח בפני, להבדיל מנטען באופן כללי, כי הנתבעת אכן נוקטת בכל האמצעים הסבירים על מנת לוודא שלא יהיו עצמים זרים בכוסמת, יתכן והיה מקום לפטור אותה מאחריות, אולם בהעדר הוכחה כזו, אני קובעת שהנתבעת לא עמדה בנטל להוכיח טענתה זו.

אוסיף כי בניגוד לטענת הנתבעת בכתב הגנתה, שוכנעתי כי אימה של התובעת בדקה את הכוסמת לפני הבישול, ובכל מקרה, גם באם לא היה הדבר כך לא היה מקום להטיל רשלנות תורמת על התובעת בגין מחדלי אימה, ככל שהיו כאלה.

טענותיה העיקריות של הנתבעת כוונו למעשה לשאלת הנזק, כאשר בנוסף לעלות הטיפול שכבר בוצע לתובעת (2,400 ₪) היא דרשה פיצוי בגין אובדן השתכרות בגין הימים בהם היתה בטיפול רפואי (1,000 ₪) ופיצוי עבור טיפול עתידי אשר הוערך על ידה בסך של 7,000 ₪. יצויין כי התובעת לא כללה בתביעתה את ראש הנזק של נזק לא ממוני, למרות שציינה כי נגרם לה כאב ותסכול בעקבות אובדן שן שהיא קדמית וחשובה גם מהבחינה האסטתית.

אמנם נכונה טענת הנתבעת כי התובעת לא צרפה חוות דעת רפואית לתביעתה, אולם בהתחשב בכך שמדובר בתביעה קטנה, אינני סבורה כי יש בכך להביא לדחיית תביעתה ככל שזו נוגעת לעלות הטיפול הרפואי לו נזקקה ותזקק שכן, ברי כי כששן קדמית נשברת יש צורך בטיפול רפואי, אשר ידרש בעתיד והדבר מצוי בידיעה שיפוטית. אמנם אין לומר שעלות הטיפול הספציפי לה תידרש התובעת הינה בידיעה שיפוטית, אולם עצם ההזקקות לטיפול הראשוני של טיפול שורש ובניית כתר, והצורך בטיפול חוזר ברבות השנים (כל 10-15 שנה) הינם בידיעה שיפוטית, וזאת על סמך אינספור תיקים שענינם טיפול רפואי בתחום השיניים שבית משפט זה (ואחרים) דן בהם.

על בסיס ידיעה שיפוטית זו, ולאחר בחינת תוכנית הטיפול והצעת המחיר שהגישה התובעת ביחס לטיפול בעבר, והצעת מחיר ביחס לטיפול עתידי שהוצע לה כעת בסך של 3,000 ₪, וההערכה כי לפחות החלק של מבנה וכתר חדשים יש צורך בהחלפתם כל מספר שנים (גם באם לא יעלה הצורך בביצוע שתל כפי שטענה התובעת) אני סבורה כי ניתן להעריך על דרך האומדן הזהיר ביותר, כי מדובר בעלות כוללת, לעבר ולעתיד עד תום תוחלת חייה של התובעת, שלא תפחת מהסך של 7,000 ₪ (כאשר החישוב לעתיד כולל היוון הסכומים העתידיים).

בנוסף לכך, גם באם לא הוכחה טענת התובעת לאובדן השתכרות בגין הצורך בקבלת הטיפול הרפואי (ולאור טענת הנתבעת כי ניתן לקבל את הטיפול בשעות שלאחר העבודה), זכאית התובעת לפיצוי בגין נזק לא ממוני (כאב וסבל) אשר אני מעריכה אותו בסך של 2,500 ₪. בקביעת סכום זה נלקחה בחשבון העובדה כי אכן מדובר בשן יחידה ולא בנזק נרחב, אולם מנגד מדובר בשן קדמית ששבירתה, והטיפול בה, מסבים עוגמת נפש לא מועטה.

לפיכך, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת את הסך של 9,500 ₪ בצירוף הוצאות משפט בסך של 750 ₪ (לרבות עבור הישיבה אליה לא התיצבה הנתבעת על אף שקיבלה הזמנה כדין).

הסכום המופקד בקופת בית המשפט יועבר לתובעת על חשבון פסק הדין. יתרת הסכום תשולם בתוך 30 יום שאם לא כן תישא יתרת הסכום הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

ניתנה היום, י"ד אב תש"ע, 25 יולי 2010, בהעדר הצדדים.