ב . ע . מ . ואח' נ' מדינת ישראל/משרד הבריאות ואח'

פסק דין

תביעת נזיקין בגין הולדה בעוולה.

1.         התובע מס' 1, קטין יליד 1996, סובל מתסמונת דאון (להלן – "הקטין"), הגיש נגד הנתבעים תביעה לפיצויים, באמצעות הוריו ואפוטרופסיו הטבעיים, התובעת מס' 2 (להלן – "התובעת") והתובע מס' 3 (להלן – "האב"), בגין הולדתו בעוולה. בתביעה נטען כי הנתבעים התרשלו במעקב אחר הריונה של התובעת, וכן כי על אף שהייתה התוויה להפנות את האם לבדיקת דיקור מי שפיר נוכח גילה, נמנעו הנתבעים מלהפנותה לביצוע הבדיקה וכן לא הסבירו לה את חשיבות הבדיקה.

2.         נראה להלן, כי בניגוד לאמור בכתב התביעה ובתצהיר עדות ראשית של התובעת, הוכח כי הנתבעים הפנו את התובעת לבדיקת מי שפיר, לאחר שניתן לה הסבר מלא אודות הבדיקה וחשיבותה, ואולם התובעת סירבה מדעת לבצע את הבדיקה מטעמיה היא, ולפיכך נשמט הבסיס מהתביעה.

העובדות הרלוונטיות

3.         התובעת הייתה כבת 37 בעת ההיריון נשוא התביעה (להלן – "ההיריון"). ביום 12.10.95, בהיות התובעת בשבוע ה-14 להריונה, פנתה לראשונה לתחנת טיפת חלב של הנתבעת מס' 1 (להלן "הנתבעת" ו/או "התחנה").

לתובעת נפתח כרטיס מעקב היריון (להלן – "כרטיס המעקב"), והיא הופנתה על ידי אחות התחנה לביצוע בדיקות שגרתיות.

4.         על פי תצהירה של אחות התחנה הגב' לטיפה ותד, בביקור זה היא שוחחה עם התובעת על חשיבות ביצוע דיקור מי שפיר בשל גילה של התובעת, והתובעת אמרה שתבצע את הבדיקה, כפי שאף עולה מכרטיס המעקב. כמו כן הזמינה האחות את התובעת לבדיקת רופא התחנה ליום 22.10.95. נציין כי התובעת לא התייצבה ביום 22.10.95 לבדיקה זו.

5.         ביום 17.10.95 ביקרה התובעת בקופת חולים לאומית (להלן – "קופת חולים") ונבדקה על ידי ד"ר אלתרמן, אשר הפנה את התובעת לבדיקת US  (ראו כרטיס המעקב הרפואי של קופ"ח, להלן – "כרטיס קופת חולים"). התובעת נתבקשה לשוב לרופא עם תוצאות הבדיקה (סעיף 5 לתצהירו של ד"ר אלתרמן).

6.         ביום 24.10.95, בהיות התובעת בשבוע ה-16 להריונה, ביקרה פעם נוספת בקופ"ח והופנתה על ידי ד"ר אלתרמן לבדיקת דיקור מי שפיר (ראו כרטיס קופת חולים).

7.         ביום 30.10.95, בהיות התובעת בשבוע ה-17 להריונה, נבדקה על ידי ד"ר לאון פריש, רופא התחנה. בביקור זה, נתן ד"ר פריש לתובעת הפניה למרפאת HRP (High Risk Pregnancy  - היריון בסיכון גבוה) לצורך ביצוע דיקור מי שפיר, וכן הפניה נוספת למעבדה לקופת חולים לביצוע בדיקות דם שונות (ראו סעיף 4 לתצהירו של ד"ר פריש וכן הרישום בכרטיס המעקב).

8.         אקדים ואציין כי בכרטיס המעקב נרשם במועד ביקור זה על ידי ד"ר פריש כי התובעת מסרבת לעבור בדיקת דיקור מי שפיר.

ד"ר פריש הצהיר כי הוא הסביר לתובעת על חשיבות בדיקת מי שפיר (בפרט לאור גילה), מטרתה של הבדיקה, המומים הניתנים לאבחון באמצעותה, לרבות תסמונת דאון, האופן והסיכונים בביצועה, והמליץ לתובעת לשוחח עם בעלה. לדבריו, לאחר מתן הסבר זה, סירבה התובעת לבצע את הבדיקה, כפי שכאמור נרשם על ידי ד"ר פריש בזמן אמת בכרטיס המעקב. על אף הסירוב, נתן ד"ר פריש לתובעת הפניה לביצוע דיקור מי שפיר למקרה ותחליט בכל זאת לבצע את הבדיקה.

9.         התובעת שבה לתחנה ביום 26.11.95 בהיותה בשבוע ה-20 להריונה, ובמועד זה מסרה לאחות התחנה כי היא לא ביצעה דיקור מי שפיר והדברים תועדו בכרטיס המעקב.

10.        בתאריך 27.11.95 נבדקה התובעת על ידי רופא התחנה אשר הפנה אותה לביצוע סקירת מערכות מורחבת.

11.        בתאריך 5.12.95 פנתה התובעת לקופת חולים ונבדקה שוב על ידי ד"ר אלתרמן אשר ציין בכרטיס קופ"ח שלא בוצעה בדיקת מי שפיר.  בתצהירו, ציין ד"ר אלתרמן כי הוא רשם דברים אלה לאחר ששאל את התובעת אם ביצעה את הבדיקה והיא השיבה שסירבה לבצעה (סעיף 8 לתצהירו).

12.        בתאריך 15.1.96 בוצעה סקירת מערכות ראשונה שם נרשם כי יש חשד לתסמונת דאון.

לאחר מכן הייתה התובעת במעקב של רופא התחנה, קופת חולים ובית החולים, עד למועד לידתה את הקטין ביום 31.3.96 בניתוח קיסרי. הקטין נולד עם חשד לתסמונת דאון שאומת בהמשך.

טענות התובעים

13.        התובעים טוענים כי הנתבעים התרשלו במעקב אחר הריונה של התובעת, כדלקמן: הריונה לא סווג כהיריון בסיכון גבוה; התובעת לא קיבלה כל הסבר בנוגע לבדיקות, לרבות דיקור מי שפיר; לא בוצע דיקור מי שפיר, וכן לא בוצעה בדיקת חלבון עוברי.