גזר דין
בתאריך 29/4/10, בסמוך לשעה 22.40, במהלך חתונתו של מר מוחמד אסדי (להלן: "המתלונן",) שהתקיימה באולמי "שביט" בכרמיאל (להלן: "האולם"), גנב הנאשם סך של 11,450 ₪ מכספי המתנות שקיבלו המתלונן ובת זוגו לחתונתם, שהיו נתונים בתוך כספת עץ אשר ניצבה באולם.
בשל התנהגותו האמורה הוגש נגד הנאשם כתב האישום שבפניי, בו יוחס לו ביצוע עבירה לפי סעיף 384 לחוק העונשין.
בישיבת יום 16/6/10 הודה הנאשם בעובדות שפורטו בכתב האישום ובעקבות הודאתו הורשע בביצוע העבירה שיוחסה לו בכתב האישום.
בטיעוניה לעונש ביקשה ב"כ המאשימה להטיל על הנאשם עונש שיכלול מאסר בפועל לתקופה ממושכת, מאסר על תנאי וקנס. זאת לאור מהות העבירה ונסיבות ביצועה, עברו העשיר בעבירות רכוש והעובדה שעונשי מאסר שהוטלו עליו בעבר בגין ביצוע עבירות רכוש לא היה בהם כדי להרתיעו מלשוב ולבצע עבירות רכוש.
הסניגור, לעומתה, ביקש שלא להחמיר עם הנאשם ולהסתפק בתקופת מעצרו עד כה (נתון במעצר מיום 29/4/10). לחילופין, ביקש הסניגור כי יוטל על הנאשם עונש מתון ביותר. זאת לאור העובדה שבסופו של יום לא נגרם כל נזק, שכן כל הכספים הוחזרו למתלונן וכן לאור כך שהנאשם היה שיכור כלוט וביצע את אשר ביצע בהיותו תחת השפעת אלכוהול, אותו שתה במהלך החתונה. הסניגור ביקש גם להתחשב בנסיבות האישיות הקשות של הנאשם, אותן לא טרח לפרט וכן בכך שכתוצאה מהאירוע נפגע הנאשם ברגלו ונזקק לטיפול בבית חולים.
לאחר ששקלתי בעניין, תוך שנתתי את דעתי למהות העבירה ונסיבות ביצועה, לעברו המכביד של הנאשם ולטיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה שאין מנוס מלהטיל על הנאשם עונש שיכלול מאסר בפועל לתקופה ממושכת. מדובר בנאשם בן 31 שהחל את דרכו העבריינית בשנת 1996, בהיותו בן כ- 17 שנה. מאז צבר לחובתו 9 הרשעות רובן (למעט 2) בגין עבירות רכוש. עונשי מאסר שהוטלו עליו בעבר - 16 חודשים בת.פ. 7013/99 של בימ"ש שלום עכו 37 חודשים (כולל הפעלת מאסרים על תנאי שהיו תלויים ועומדים נגדו) בת.פ. 1144/01 של בימ"ש שלום עכו ו- 10 חודשים בת.פ. 14673-12-08 של בימ"ש שלום קריות - לא היה בהם כדי להרתיעו מלשוב ולפגוע ברכוש הזולת. הגדיל לעשות הפעם, כאשר גנב את כספי המתנות שקיבלו המתלונן ובת זוגו לחתונתם, חתונה בה נטל חלק כמזומן ע"י בעלי השמחה. לא נעלמה ממני טענת הסנגור כי הנאשם ביצע את הגניבה בהיותו שיכור כלוט אולם אין לקבל טענה זו, שכן התנהגותו בעת ביצוע הגניבה, כפי שהיא מתוארת בכתב האישום, מלמדת שהוא היה מודע היטב למעשיו. הנאשם שבפנינו איננו אלא פגע רע, הפוגע פעם אחר פעם ברכוש הזולת. במצב דברים זה אין מנוס מהטלת עונש מאסר לתקופה משמעותית על הנאשם כדי להרחיקו מהציבור, שכן זו הדרך היחידה להבטיח מפני הישנות מקרים דומים בעתיד ולהגן על רכוש הציבור ולו לתקופה בה יהיה הנאשם נתון מאחורי סוגר ובריח.
תקופת המאסר המירבית אותה ניתן להטיל על מי שעובר עבירה לפי סעיף 384 לחוק העונשין הינה 3 שנים. סבורני שהמקרה שבפניי הינו מקרה בו יש הצדקה למצות את הדין עם הנאשם ולגזור עליו את העונש המירבי, מרביתו לריצוי בפועל ומקצתו לריצוי על תנאי.
סיכומו של דבר, מוטל על הנאשם עונש כדלקמן:
*מאסר לתקופה של 28 חודש מיום מעצרו, 29/4/10.
*מאסר על תנאי לתקופה של 8 חודשים למשך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר שהוטל עליו בתיק זה והתנאי הוא כי הנאשם לא יעבור בתקופה זו כל עבירה מהעבירות המנויות בסימנים א', ג', ד' ו- ה' 1 לפרק יא' לחוק העונשין ויורשע עליה.
בנסיבות המקרה, לאור מצבו הכלכלי של הנאשם ותקופת המאסר הממושכת שגזרתי עליו, אינני מוצא מקום להטיל עליו קנס.
הודע כי לצדדים זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.
ניתנה והודעה היום י"ז תמוז תש"ע, 29/06/2010 במעמד הנוכחים.
משה אלטר, סגן נשיא
הוקלד על ידי: רונית דיגורקר