שיאוביץ נ' הבית המשותף ואח'

החלטה

הקובל הגיש קובלנה פלילית כנגד הנאשמים בגין עבירות אשר פורטו בעמ' 6 לקובלנה, והן:

פרסום לשון הרע בכוונה לפגוע, בניגוד לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה – 1965, פגיעה במזיד בפרטיות, בניגוד לחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א – 1981, אחריות פלילית של תאגיד ובעל תפקיד, בניגוד לסעיף 23 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977.

בפתח הדיון, העלה ב"כ הנאשמים טענות מקדמיות, וטען כי הקובלנה נובעת מריב דיירים והפנה לשורה של פסקי דין, בהם הקובל היה צד, ותבע, לטענת הנאשמים באופן סדרתי.

ב"כ הנאשמים ביקש למנות לקובל עו"ד על פי סעיף 73 לחוק סדר הדין הפלילי, (נוסח משולב), תשמ"ב – 1982.

עוד טען ב"כ הנאשמים כי העובדות המפורטות בקובלנה אינן מקימות עבירה, וכן עתר לחיוב בהוצאות.

ב"כ הנאשמים טען כי הקובלנה, כפי שהוגשה, איננה קריאה, ועתר להגשתה באופן מודפס וקריא.

הקובל טען כי היה עו"ד, והוא בעל ניסיון בתחום, ועתר שלא להורות מינוי עו"ד.

עוד טען הקובל כי העובדות שפורטו בקובלנה מקימות את העבירות הנטענות בסעיפי החיקוק, בסיפא לקובלנה.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, ועיינתי במסמכים, אני קובעת כי הוראות החיקוק בסעיף ב' 3 בעמ' 6 לכתב הקובלנה, אינן יכולות להיכלל בקובלנה פלילית, וזאת על פי החוק.

בסעיף 3 ב' לקובלנה, מייחס הקובל עבירה של אחריות פלילית של תאגיד, על פי סעיף 23 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977, אלא שהוראת סעיף זו, איננה כלולה בתוספת השנייה לסעיף 68 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב – 1982.

כל הוראת חוק שאיננה כלולה בתוספת השנייה, איננה יכולה להיות נשוא לקובלנה פלילית על פי סעיף 68 לחוק.

לפיכך, הוראת החיקוק בעניין סעיף 23 לחוק העונשין, נמחקת בזה מכתב הקובלנה.

לעניין חוק הגנת הפרטיות, תשמ"א – 1981, מייחס הקובל לנאשמים פגיעה במזיד בפרטיות, על פי סעיף 2 (5,7,8,9,10,11).

עיון בקובלנה, מלמד כי הקובל מתייחס למכתב שהוא כתב למר ירין שחף, ואשר לטענתו, הנאשמים פרסמו.

עובדות האישום, כפי שנטענו בקובלנה לגבי המכתב שכתב הקובל למר ירין שחף, יכולות להיכלל, אם יוכחו, בגדר סעיף 2 (5) או (9), בלבד, לחוק הגנת הפרטיות.

טענת הקובל בעניין פרסום המכתב על ידי הנאשמים, איננה יכולה להיכלל בגדר סעיפים 2 (7) (8), (10) ו – (11), הואיל ואין בפרסום, גם אם יוכח, משום הפרה של חובת סודיות, שנקבעה בדין או בהסכם, והמכתב גם לא הושג בדרך של פגיעה בפרטיות, ואין טענה כזו בקובלנה.

על כן, מהעובדות שפירט הקובל בקובלנה עצמה, בעניין פרסום המכתב שכתב לירין שחף, ניתן לכלול את הוראות סעיף 2 (5) ו – (9) בלבד, לחוק הגנת הפרטיות, ויתר סעיפי המשנה של סעיף 2 הנ"ל, אינם עולים כלל מהעובדות שפורטו בקובלנה עצמה.

לפיכך, הוראות החיקוק בעניין סעיף 2 (7) (8) (10) (11), לחוק הגנת הפרטיות, נמחקות בזה מכתב הקובלנה, באופן שנותרות הוראות החיקוק 2 (5) ו – (9) בלבד.

לעניין הוראות החיקוק בקובלנה העוסקות בחוק איסור לשון הרע, טען הקובל כי מדובר בפרסומים בעניין חוב של הקובל לוועד הבית, וכן בעניין הגשת תביעת סרק, קנטרנית וחסרת בסיס על ידי הקובל.