גולן ואח' נ' בינדר ואח'

פסק דין

1.בפני תביעה לביטול חוזה שנכרת בין הצדדים לצורך מתן שירותי הכרות. בחודש פברואר 2007 פנה התובע אל הנתבע ובין השניים נכרת הסכם במסגרתו התחייב הנתבע להכיר לתובע נשים, לצורך מציאת בת זוג. התובע, אשר סבר כי הנשים שניסה הנתבע להכיר לו "לא היו מתאימות", פנה אל הנתבע בדרישה לביטול החוזה ולהשבת כספו, אולם הלה סירב. מכאן התביעה.

2.בדיון, העיד התובע כי הנתבע התחייב להכיר לו 6 נשים בתקופה של חצי שנה, או על פי ניסוח הצדדים "שש הפניות". לדברי התובע, על פי הבנתו, אין די ביצירת מפגש טלפוני, אלא נדרשת פגישה ממש ואם אין פגישה, אין הדבר נחשב כ"הפניה". מדברי התובע ניתן להבין כי נמסרו לו פרטיהן של יותר משש נשים, על פני תקופה של 9 חודשים ומחצה, אולם בפועל, לא היו מפגשים עם יותר משתי נשים.

לדברי התובע, הנתבע לא עמד בהסכם מאחר שלדבריו "לא נוצר קשר רציני בסופו של דבר. זה מה שהיה רשום בקבלה, התחייבות לקשר רציני" (פרוטוקול, עמ' 2, ש' 26). בהמשך, הודה כי לא נרשם כי יש התחייבות לקשר רציני, אולם זו היתה המטרה, לתפישתו, ומשלא נוצר קשר רציני בינו לבין אף אחת מן הנשים שהכירו לו, הפר הנתבע את ההסכם.

עוד הלין התובע על כך שהנתבע לא ענה לשיחותיו והתנהג באופן מתעלם ופוגע.

3.הנתבע טען כי במהלך ששת חודשי ההסכם, מסר לתובע פרטיהן של שש נשים איכותיות אשר על פי פרטיהן ועל פי דרישות התובע, נראו כמתאימות לו. הנתבע טען כי הוא אינו יכול לשאת באחריות לכך שהתובע לא הצליח למצוא בת זוג במסגרת ההיכרויות מטעמו וטען כי לאחר תום ששת חודשי ההסכם, נתן לתובע עוד שלושה חודשים ומחצה בהם הכיר לו שתי נשים נוספות.

הנתבע אף הגיש תביעה שכנגד בה עתר לחייב את התובע לפצותו בגין "הכפשת שמו הטוב ושם משרדו". כאשר נשאל הנתבע, במהלך הדיון, כיצד הכפיש התובע את שם הנתבע, השיב כי הבין זאת משיחה עם חברו של התובע וכן באמור בכתב התביעה.

הנתבע הסביר כי בכל פעם שבה נמסרו לתובע פרטיה של אישה, הדבר תואם עם התובע ועם אותה אישה ורק לאחר שאלו נתנו את הסכמתם להכרות, על פי הפרטים שנמסרו לכל אחד אודות רעהו, נמסרו הפרטים להתקשרות. הנתבע עמד על כך שמסר לתובע פרטיהן של שמונה נשים ואף הציג בפני בית המשפט את פרטי אותן נשים. לדבריו, בששת חודשי ההסכם מסר לתובע שש הפניות, ושתיים נוספות נמסרו בתקופת הארכת ההסכם.

4.דין התביעה להדחות.

המדובר בחוזה למתן שירות. על אף גישתו של התובע, אין בחוזה מסוג זה הנדון, התחייבות לתוצאה מסוימת, אלא עסקינן בחוזה של השתדלות להשגת תוצאה.

חלקו של הנתבע קויים בכך שהציע לתובע פרטיהן של נשים, אשר לפי מיטב שיקול דעתו, נראו כמתאימות לדרישות התובע. הוא אינו מחוייב, ואף איני רואה כיצד יכול להתחייב, למצוא לתובע בת זוג. בתחום רגיש עוסקים אנו, של יחסים בין גבר לאישה, ובלתי אפשרי לקבוע ממצאים בנוגע לשאלה האם התאימו אותן נשים לרצונותיו של התובע, אם לאו, בפרט כאשר התובע לא מסר הסבר מדוע לא התאימו אותן נשים ואף לא זכר את כולן, זולת אחת, בת 36, שלגביה טען כי נהגה כנערה ולא כפי גילה. יתרה מזאת, כאמור, הנתבע האריך את החוזה בינו לבין התובע ומסר לו פרטיהן של שתי נשים נוספות, במטרה ללכת לקראת התובע.

בנסיבות אלה, לא מצאתי כי הובאו בפני ראיות כלשהן שיש בהן כדי להוכיח כי הנשים שהוצעו על ידי הנתבע לתובע, לא התאימו לו וכי בכך הפר הנתבע את ההסכם.

עוד אציין כי כלל לא ברור מה נחשב בגדר אותה "הפניה", האם די במסירת פרטי התקשרות או שנדרשת פגישה. התובע והנתבע אינם מסכימים באשר לפרשנות המונח והתובע לא עמד בנטל להוכיח כי אין די במסירת פרטי ההתקשרות כפי שטען הנתבע.

5.אין ספק כי בחוזה מסוג זה משליך הלקוח את יהבו על כשרונו ושיקול דעתו של הנתבע, ואם בסופו של דבר הוא מתאכזב, אין בכך בהכרח כדי להצמיח לו עילת תביעה נגד הנתבע.

6.לאור האמור, לא מצאתי כי הוכח שהנתבע הפר את ההסכם בינו לבין התובע. התוצאה, לכן, היא כי התביעה נדחית.

כמו כן, נדחית גם התביעה שכנגד שהוגשה על ידי הנתבע, שכן זו, בבסיסה, אינה נשענת על ראיות כלשהן ואף לא הוכחה, כלל ועיקר, במהלך הדיון.

בנסיבות תיק זה, ולאור קיומו של דיון קודם בתיק, איני רואה לנכון לפסוק הוצאות.

המזכירות תעביר את פסק הדין לצדדים בדואר רשום + אישור מסירה.

ניתן היום, י"א תמוז תש"ע, 23 יוני 2010, בהעדר הצדדים.