טולדנו ואח' נ' אשל השומרון-מועדון הנופש הישראלי

פסק דין

1.בפני תביעה לפיצוי בגין הפרת הסכם ובגין עוגמת נפש.

רקע עובדתי:

2.התובעים הם בני זוג שביקשו לחגוג את חגיגות בר המצוה של בנם.

3.הנתבעת היא חברה בע"מ המנהלת מלון בעיר אריאל, ובמלון היא מנהלת גם חדר אוכל ואולמות אירועים.

4.הנתבעת מחזיקה באתר אינטרנט שבו היא מפרסמת את השירותים שהיא מציעה, לרבות ארוחות הבראנץ' שלה. בפרסום מצויין שארוחה כזו עולה 80 ₪ למבוגר, ו45 ₪ לילד עד גיל 15. באתר גם נכתב כי כאשר מדובר בקבוצות שגודלן עולה על 20 איש, ניתנת הנחה והמחיר לאדם הוא 70 ₪. בהמשך הפרסום מציגה הנתבעת את התפריט של ארוחת הבראנץ'.

5.התובעים בחנו את האפשרות לחגוג את בר המצווה של בנם בהפקת הנתבעת, וזאת בעקבות המלצות של חברים, ולאחר שעיינו בפרסום באתר. התובעים הגיעו פעמיים לבית המלון וראו את ארוחת הבראנץ' בשתי הזדמנויות שונות: האחת כארוחה לאורחי המלון והשנייה כאירוע פרטי. שני הצדדים מסכימים כי קיים פער בין ארוחה סטנדרטית במלון לבין האירוע הפרטי בו נכחו התובעים, והאירוע הפרטי כלל תוספות שונות שלא נכללו בארוחה הסטנדרטית. כך למשל, באירוע היו מפות ומפיות מבד וקנקני שתייה על השולחנות ואילו בארוחת המלון הרגילה לא היו מפות, המפיות היו מפיות נייר והשתייה הוגשה בצד במיכלים גדולים.

6.ביום 17.7.09 נחתם בין הצדדים הסכם בכתב לעריכת בר המצוה על ידי הנתבעת (להלן: ההסכם). בהסכם מוסדר מועד בר המצווה וכתוב כי המחיר למנה יהיה 70 ₪ ויהיו כ-250 אורחים. תחת הכותרת "חריגים" נרשם: " מעוניינים בבידורית, מפות אפרסק, הגשה מדורגת". בעמוד השני להסכם התייחסו הצדדים לתפריט וציינו אילו סלטים מועדפים עליהם והוסיפו ופירטו:

"שלושה סוגים של פשטידות (עוגת גבינה אינה חובה)....

עוגות טובות,

מיצים,

מאושר להביא יין,

בקשר לקולה יבדק אם מאשרים להביא.."

7.במועד החתימה על ההסכם שילמו התובעים כמקדמה 20% מעלות האירוע, על פי חישוב של 250 אורחים. במועד זה השאירו התובעים בידי הנתבעת גם את פרטי כרטיס האשראי שלהם וזאת לשם הבטחת התחייבויותיהם.

8.האירוע עצמו התקיים כמוסכם ביום שישי ה- 16.10.09 ואף שמספר האורחים שנוי במחלוקת בין הצדדים, הרי שאין חולק כי בפועל מספר האורחים עלה על 270 איש.

9.תוך כדי האירוע היו לתובעים תלונות שונות, שסבו בעיקר סביב מספר השולחנות שעמדו לרשות האורחים והם פנו והתלוננו בפני רב המלצרים, ומנהלי הנתבעת.

10.לאחר האירוע ניסו התובעים לבטל את החיוב בכרטיס האשראי, אך בסופו של דבר הנתבעת גבתה עבור האירוע סכום כולל של 12,000 ₪ וזאת על פי תחשיב של 270 אורחים.

11.שלושה ימים לאחר בר-המצוה, ביום 19.10.09 נפגשו התובעים עם מנהל האירועים ועם מנהלי הנתבעת והביעו את מורת רוחם על האירוע. התובעים הקליטו את השיחה, שארכה קרוב לחצי שעה, והציגו את ההקלטה כראיה מטעמם, במסגרת ההליך שהתקיים בפני (להלן: ההקלטה).

עיקר טענות התובעים:

12.התובעים טוענים כי ההסכם בכתב אינו ממצה את כלל ההסכמות שהיו בין הצדדים, ולאחר כריתתו היו הסכמות נוספות בעל פה, מבלי שהועלו על הכתב. כך טוענים התובעים כי הופרה ההבטחה שניתנה להם בעל פה, לפיה יהיו קנקני מיץ על כל שולחן ומפיות בד בצבע שתואם למפות שנבחרו על ידם. בפועל המיץ הוגש בצד במיכלים גדולים, כוסות הזכוכית אזלו והאורחים נאלצו לשתות מכוסות פלסטיק. המפיות שהונחו על השולחן היו מפיות נייר מאיכות ירודה.