מעמדם של ילדי שוהים זרים חוקיים (עובדי שגרירויות ובתי שגרירים) בישראל

מהו מעמדם של ילדים אשר נולדו בישראל או הגיעו לישראל בגיל רך, כשהוריהם

שוהים זרים ומחזיקים באשרת עבודה כדין, והאם יש להעניק להם מעמד בישראל

מכוח החלטת ממשלה 156 מיום 8.6.06 (להלן: "החלטת הממשלה") או מנימוקים

אחרים.

העובדות:

1.         חלק מהעותרים הם הורים לילדים, הם הגיעו לישראל באופן חוקי וקיבלו אשרה כדין לעבוד בישראל (להלן: "ההורים").

העותרים האחרים הם ילדיהם של הורים אלה הזכאים, לטענת העותרים, לקבל רישיון לישיבת קבע בישראל (להלן: "הילדים").

2.         לטענת העותרים, הילדים נולדו בישראל ו/או עלו לישראל בגיל רך, וחלקם שוהים בישראל שנים רבות.  הם למדו ולומדים במוסדות חינוך בישראל, הם דוברי השפה העברית, חבריהם נמצאים בישראל ומרכז חייהם הוא בישראל.

            הילדים רואים עצמם כישראלים לכל דבר, הם השתלבו בישראל מבחינה חברתית ותרבותית, חלקם אינו יודע את שפת ארץ מוצאם ואין להם קשר עם ארץ מוצאם.

3.         העותרים פנו למשיבים בבקשה למתן מעמד לילדיהם.

            המשיבים דחו את בקשותיהם והם, כולם או חלקם, הגישו ערעור על ההחלטות.

            עניינם של העותרים הגיע לועדה הבין-משרדית אשר דחתה את בקשתם מהטעמים העיקריים כדלקמן:

א.        במעמד קבלת החלטת ממשלה מס' 156 שהו ההורים באשרה תקפה בישראל.

ב.         מאחר והעותרים שוהים באופן חוקי בישראל, אין הם נכללים בתנאי החלטת ממשלה 156, שעניינה מתן מעמד לילדי שוהים בלתי חוקיים בישראל, הוריהם ואחיהם.

4.         לאור האמור לעיל, הגישו העותרים את העתירות נשוא פסק-דין זה.

הדיון בעתירות אוחד ומשום כך דן פסק דין זה בכל העתירות המפורטות לעיל.

5.         טענות העותרים הן כדלקמן:

א.        החלטת הממשלה חלה על ילדי שוהים זרים בלתי חוקיים ומשום כך יש להחילה, קל וחומר, על ילדי שוהים זרים חוקיים.

            לא יעלה על הדעת כי מצב ילדיהם של שוהים בלתי חוקיים יהיה טוב יותר ממצבם של ילדי שוהים חוקיים.