1. בפני כתב תביעה אשר הוגש על ידי ר' ש' (להלן:
"התובע" או
"ר") כנגד מדינת ישראל (להלן:
"הנתבעת").
התובע טוען, כי הנתבעת התרשלה בחקירת פרשת אונס קטינה, ובשל התרשלות זו הוא נעצר למשך 88 ימים, ואף הוגש כנגדו כתב אישום, אשר בוטל בסופו של דבר בהסכמת הצדדים.
התובע טוען, כי בעקבות הפרשה האומללה, וכתוצאה ממנה, הוא סובל מנזק נפשי, וכן נגרמו לו נזקים בכל מישורי חייו, כמפורט בכתב התביעה.
2. ההגנה דוחה את טענותיו של התובע, וכופרת בחבותה לפצותו, הכל כמפורט בכתב ההגנה שהוגש מטעמה.
העובדות הצריכות לענין
3. בתאריך 18.4.99 נאנסה הקטינה ש.פ. (להלן:
"הקטינה"). האירוע התרחש כאשר הקטינה פסעה ברחוב, בערך בשעה 20:00, בדרכה מבית חברתה לביתה, ניגש אליה אדם זר, סתם את פיה, וגרר אותה לחצר בנין, שם ביצע בה מעשים מגונים ומעשה אונס.
הקטינה נחקרה במשטרה ומסרה פרטים אודות האנס, בין היתר לגבי גובהו, מבנה גופו, שעירותו, בגדיו, כובעו, ומשקפי השמש שהרכיב בזמן ביצוע האונס.
כחודשיים לאחר ביצוע האונס, בתאריך 16.7.99, זיהה אבי הקטינה בסופרמרקט אדם, שנראה לו דומה לקלסתרון שהורכב על פי הוראות הקטינה. הוא נחפז לביתו, והביא את הקטינה לסופרמרקט על מנת שתנסה לזהותו. מבדיקת התיק וכל החומר שהובא בפני עולה באופן חד משמעי, כי הקטינה
לא
זיהתה את החשוד, ועל כך ארחיב בהמשך.
למרות האמור, פנה מיד אבי הקטינה למשטרה, והודיע, כי בעת שהיה עם ילדיו בסופרמרקט, זיהתה הקטינה את האנס. לאחר הזיהוי הלכאורי, עקב אבי הקטינה אחר אותו אדם, במטרה לגלות את כתובת מגוריו, ואף פנה אליו בדברים כדי לברר את שמו.
בו ביום - 16.7.99 - נעצר התובע, ונחקר בחשד שביצע בקטינה מעשים מגונים ומעשה סדום.
4. למחרת מעצרו של החשוד, בתאריך 17.7.99, הגישה המשטרה בקשה להארכת מעצרו של התובע. בדיון זה היה התובע מיוצג על ידי עו"ד מנחם רובינשטיין, ובהסכמת הצדדים הוארך מעצרו עד יום 20.7.99. (החלטת כב' השופטת ד. רייך - שפירא).
בתאריך 20.7.99, התנהל דיון בבקשה להארכת מעצר (בפני כב' השופטת א. טלמור), ובסופו הוארך מעצרו של התובע למשך שבעה ימים נוספים.
בתאריך 22.7.99, הוגש ערר לבית המשפט המחוזי על החלטתה של כב' השופטת א. טלמור, בגידרו האריך בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ע. הגלר קפלן) את המעצר עד יום 26.7.99, תוך מתן התייחסות מפורטת באשר לפעולות החקירה שהמשטרה ביקשה לבצע.
בתאריך 26.7.99, נדונה בקשה להארכת מעצר נוספת (בפני כב' השופט ה. גרובס), בגידרה הוארך מעצרו של התובע עד יום 30.7.99, ובתאריך זה הוגש כנגד התובע כתב אישום המייחס לו ביצוע של מעשה סדום בקטינה, וכן הוגשה בקשה למעצרו של התובע עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו.
בתאריך 15.8.99, ניתנה החלטתו של בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ב. אופיר-תום), בגידרה, ולאחר התלבטות לא קלה הניכרת היטב מתוכן ההחלטה, החליט בית המשפט על מעצרו של התובע עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו.
בתאריך 31.8.99, הוגש ערר על החלטתה של כב' השופטת ב. אופיר- תום לבית המשפט העליון, ולאחר הידברות בין הצדדים, שוחרר התובע לביתו בתנאים מגבילים.
בתאריך 26.1.00 בוטל כתב האישום בהסכמת הצדדים.
טיעוני הצדדים
5. התובע מלין על ביצוע חקירה רשלנית, חסרה ופוגענית, שגרמה להחזקתו במעצר במשך 88 ימים, ולהגשת כתב אישום חמור כנגדו, והכל על לא עוול בכפו, טענות הנדחות מכל וכל על ידי הנתבעת.