תפ"ח
בית המשפט המחוזי חיפה
|
163-11-09
27/04/2010
|
בפני השופט:
1. י' אלרון [אב"ד]
2. מ' גלעד
3. א' אליקים
|
| - נגד - |
התובע:
מדינת ישראל
|
הנתבע:
סלים סלותי
|
| גזר דין |
א.
מבוא
הנאשם הורשע, על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום המתוקן א' (להלן: "כתב האישום המתוקן").
בכתב האישום המקורי יוחסה לנאשם עבירת רצח.
במסגרת הסדר הטיעון, הוגש כתב אישום מתוקן בעבירת הריגה בניגוד לסע' 298 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.
כמו כן הונחה בפנינו מסגרת עונשית ולפיה, סוכם בין הצדדים כי באת כח המאשימה תעתור לגזור על הנאשם 20 שנות מאסר בפועל ופיצוי למשפחת המנוח ובאי כח הנאשמים יעתרו לגזור על הנאשם 16 שנות מאסר בפועל.
ב.
עובדות כתב האישום
במועד הרלוונטי לכתב האישום היה הנאשם גיסו של יוסף שאהין (להלן: "המנוח").
במועד שאינו ידוע למאשימה, בין המועדים 19.4.03 ו- 5.1.04, נסעו הנאשם והמנוח סמוך לבור מים שעומקו כ- 6 מטרים (להלן: "בור המים"), הנמצא בקרבת מוסד "גלעם" באזור שפרעם.
על פי כתב האישום, "הנאשם אחז במנוח בחזקה והטילו לתוך בור מים כשראשו כלפי מטה. כתוצאה ממעשיו של הנאשם נגרם מותו של המנוח".
כתוצאה מהאמור לעיל, גרם הנאשם למות המנוח במעשה אסור.
ג.
ראיות לעונש:
במסגרת הראיות לעונש, הגישה באת כח המאשימה את גיליון הרשעותיו הקודמות של הנאשם (ט/1) ממנו עולה כי לחובתו הרשעה בגין עבירת קשר לעוון.
ד.
טיעונים לעונש:
באת כח המאשימה, בפתח טיעוניה לעונש נימקה את הקושי הראייתי, אשר נחשף בפני בית המשפט ועמד בבסיס הסדר הטיעון בציינה כי "מחד גיסא המדובר באירוע טראגי, כאשר בגין מעשיו של הנאשם, קופחו חיי המנוח, מאידך גיסא שרידי גופתו של המנוח נמצאו בתוך הבאר שלתוכה הושלך אולם לא ניתן לקבוע את מנגנון גרימת המוות ואף לא את המועד המדויק בו נפטר המנוח".
לשיטתה של באת כוח המאשימה, "לא ניצב דבר על כף זכותו של הנאשם", ומנתה שיקולים לחומרא בלבד: נסיבות ביצוע העבירה, בהן השלכת גופת המנוח אל תוך באר שנועדה למנוע את גילוי המעשה, שניצבות, לדבריה, "בראש מדרג החומרה ואף כפסע בינה לבין רצח"; היות המנוח בן משפחתו של הנאשם וגיסו לשעבר; אי-גילוי סיבת היעלמותו עד לחלוף זמן רב והגילוי האקראי של הגופה וזיהוי שרידיה.
עוד הדגישה באת כוח המאשימה את הכאב העמוק אותו חשה משפחת המנוח כתוצאה מהמוות, עליו נוספו, לדבריה "חודשים ארוכים של חרדות ואי בהירות אשר רחפו כצל על מקורביו כל עוד היה בגדר נעדר" .
לבסוף, הגדירה את הבעת החרטה של הנאשם על מעשיו כחרטה "מהפה אל החוץ", לאור נסיבות האירוע שפורטו לעיל.
מתוך כך ביקשה באת כוח המאשימה לגזור על הנאשם עונש של 20 שנות מאסר בפועל, העונש המרבי עליו סוכם בהסדר הטיעון ולחייבו בפיצוי משפחת המנוח.
מנגד, ב"כ הנאשם בטיעוניו לעונש ביקש לאמץ את הרף התחתון שבהסדר הטיעון ולגזור על הנאשם 16 שנות מאסר בפועל בלבד.