גזר דין בתיק ת"פ 7439-07

כתב האישום

כתב האישום עניינו עבירות שבצעו הנאשמים, שניהם עורכי דין, במסגרת עבודתם המקצועית. לאחר שמיעת הוכחות הורשעו הנאשמים בעבירות שעניינן קשירת קשר לביצוע פשע, גניבה על ידי מורשה וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, עבירות על פי סעיפים 499(א)(1), 393(2) ו-415 סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

עובדות כתב האישום נפרשו בהרחבה בהכרעת הדין, ותמציתן תובא להלן.

נאשם 1 החזיק בייפוי כוח של חברה אותה ייצג, היה אמור לטפל בתביעותיה לרבות זכות תביעה וחוב הוצל"פ, והוא העביר לנאשם 2 את ייפוי הכוח לטפל בחוב ההוצל"פ בלבד.

בשלב כלשו הודיעה החברה לנאשם 1 על הפסקת ההתקשרות עמו, והידיעה על כך הועברה לנאשם  2.

ב-24/2/04 הוצע לנאשם 2 לשלם לחברה 10,800ש"ח עבור חוב ההוצל"פ והלה שיתף את הנאשם 1 בפרטי ההצעה. באותו מועד הנאשם 1 כבר לא היה מוסמך לטפל בענייני החברה, ולמרות זאת השניים קשרו קשר להציג מצג שווא על פיו נאשם 2 מורשה לבצע פעולות מטעמה, ולא רק בעניין חוב ההוצל"פ, במטרה לקבל במרמה כספים שהיו מיועדים לה (להלן: " המצג הכוזב").

על סמך המצג הכוזב היתה החברה אמורה לקבל סך של 35,000 ש"ח בעבור סילוק החוב על פי זכות התביעה ועל פי חוב ההוצל"פ (להלן: " הסדר הנושים").

הנאשמים חתמו על הסדר הנושים, נטלו את התמורה הכספית לידיהם שלא כדין, וביטלו את זכות התביעה וחוב ההוצל"פ, וזאת מבלי ליידע את החברה.

ראיות לעונש

א.                  מטעם נאשם 1 הוגש מכתב תמיכה והוקרה ( טיעוני נאשם 1(2)) וכן העידו שלושה עדים לעונש. העדים מכירים את הנאשם שנים רבות ומעידים על אופיו הטוב, על נאמנותו ומסירותו, על תמיכתו ועזרתו בעתות משבר, כידיד וכאיש מקצוע.

ב.                  מטעם הנאשם 2 העידו ארבעה עדים לעונש וכולם מדברים בו טובות. לדבריהם, מדובר באדם ערכי, מוסרי, המוכן להתנדב לכל משימה, עליו ניתן לסמוך "בעיניים עצומות" כאדם וכאיש מקצוע.

בנוסף, הגיש נאשם 2 אסופת מסמכים המעידים על מצבו הבריאותי והכלכלי וכן על תרומתו לקהילה ( טיעונים ב').

טיעונים לעונש

א.      ב"כ התביעה, בטיעונים לעונש, מפנה לעובדות כתב האישום המלמדות על החומרה העולה ממעשיהם של הנאשמים.

הסכום אותו שלשלו הנאשמים לכיסם הסתכם ב- 35,000 ש"ח אולם היקף הנזק שנגרם לחברה בפועל היה גדול בהרבה, מאחר ובשל אותם מעשי מרמה אבדה לחברה תביעת זכות בסך 300,000 ש"ח וכן חוב הוצל"פ בסך 65,000ש"ח.

הנאשם 2 וחברת הביטוח השיבו במסגרת הסכם פשרה סך של 85,000 ש"ח, אך אין בו כדי לכסות על הנזקים שנגרמו.

הנאשמים פעלו בצוותא חדא ואם יש מקום להבחנה ביניהם, הבסיס לה הוא עברם הפלילי.

בעברו של נאשם 1 הרשעה בפרשה אחרת (ת"פ 1962/08), בגינה אף נשלל רישיונו, ולעומתו עברו של הנאשם 2 נקי.

חומרה יתרה נגזרת מעצם העובדה כי את המעשים ביצעו הנאשמים במסגרת מקצועם, וניצלו את הקשר המקצועי עם החברה כדי לגנוב ממנה כספים במרמה. במעשיהם פגעו הנאשמים בחברה ובכלל ציבור עורכי הדין, ועל כך עליהם ליתן את הדין.

על פי הפסיקה הענישה חייבת להיות להיות משמעותית, לבטא את חומרת המעשים ולהעביר מסר ברור לכלל ולפרט, ולכן הוא עותר להטיל על הנאשמים עונש שבין מרכיביו מאסר בפועל.