הנשיא סטיב אדלר
1. בפנינו שני ערעורים על החלטתו של בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע (השופט אילן סופר; עב 1118/09 בשא 1531/09) מיום 17.8.2009 (להלן גם:
ההחלטה), בה נדחתה בקשת מר גולדברגר לאשר את ניהולה של חלק מהתובענה שהגיש כתובענה ייצוגית (להלן גם:
הבקשה לאישור).
העובדות הצריכות לעניין
2.
מר גולדברגרעבד כשומר בחברת אגודת השומרים בע"מ (להלן:
החברה) המספקת, בין היתר, שירותי שמירה ללקוחותיה. ביום 25.12.2008, בעודו עובד בחברה, הגיש מר גולדברגר כתב תביעה נגד החברה, בעילות מגוונות. סכום התביעה היא 74,241 ש"ח.
ביום 28.4.2009 הגיש מר גולדברגר בקשה לאישור ניהול חלק מעילות התביעה, כתובענה ייצוגית. בין העילות שלגביהן התבקשה הבקשה לאישור: ניכויים שלא כדין בגין דמי טיפול וטלפון סלולרי; אי הפרשה לקרן פנסיה ואי קבלת כספי פיצויים מהקרן עם סיום העבודה, בניגוד לחובת החברה על פי צו ההרחבה בענף השמירה (להלן:
צו ההרחבה); אי תשלום תוספת ותק, דמי חגים ואש"ל, בניגוד לחובת החברה על פי צו ההרחבה.
החלטת בית הדין האזורי
3. בית הדין האזורי סקר במפורט את הוראות
חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן:
החוק או
חוק תובענות ייצוגיות) ונתן דעתו ליתרונותיו ולחסרונותיו המובנים של הליך התובענה הייצוגית, בהתייחס לדין ולפסיקה. כן ציין בית הדין, כי תכלית החוק היא "
להגן על אוכלוסיות קשות יום, שהפנייה לערכאות קשה עליהן בשל העדר משאבים ויכולת כספית, כמו גם תובעים פוטנציאליים שההפסד הכספי שנגרם להם כתוצאה מהפגיעה בזכויותיהם הוא קטן ביותר ואינו מצדיק מבחינתם ניהול הליך משפטי, הדורש השקעה של זמן וממון" (פסקה 10 לפסק הדין האזורי).
לאור ניתוח זה, קבע בית הדין האזורי כי עיון בבקשה מעלה שהרכיבים שאותם התבקש לאשר כתובענה ייצוגית אינם עולים בקנה אחד עם תכלית החוק. זאת משום, שהמדובר בתביעה כספית המגיעה לעשרות אלפי שקלים לכל עובד; משום השוני הניכר בין העובדים בהיקף משרתם, מספר הימים שעבדו, הסכמתם - ככל שהיתה כזו - לניכויים, הפרשות שכן הופרשו - לחלק מהעובדים - לקופת גמל. עוד העלה בית הדין תמיהה בשאלה, האם ניתן לדון בשאלת זכאות העובד לפיצויים, מקום בו טרם הפסיק לעבוד. בנוסף, ציין בית הדין, כי עיון בתביעה מלמד שאינה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט, בניגוד להלכה הפסוקה; וכי הקבוצה אותה מבקש התובע לייצג היא קבוצה מוגדרת וידועה של אנשים שפרטיהם מתועדים ורשומים אצל הנתבעת. לבסוף, ציין בית הדין האזורי כי ראוי לדחות את הבקשה לאישור גם על פי הוראות
סעיף 10(3) לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות ומן הטעם שבמרבית התקופה הרלוונטית חל על הצדדים הסכם קיבוצי.
לאור דחיית הבקשה לאישור תביעה ייצוגית נפסק, כי המערער יישא בהוצאות החברה בסך 3,000 ש"ח.
הטענות בערעור
4.
טענות מר גולדברגרבערעורו (עע 425/09) הן, כי בית הדין האזורי החליט בבקשה לאישור מבלי לערוך בירור של העובדות העולות מן הבקשה והתגובה, לרבות תקופת עבודתו בחברה, עילתו בעניין פנסיה חגים וניכויים ותחולת ההסכם הקיבוצי על החברה. עוד הוא טוען, כי בית הדין טעה בקבעו כי הבקשה אינה עולה בקנה אחד עם תכליותיו של חוק תובענות ייצוגיות; כי יש להתייחס לכל אחת מהעילות הכלולות בבקשה לאישור בנפרד, גם אם יתכן שחלקן יאושרו וחלקן לא; כי גובה הסכום הנתבע אינו מונע אישור התובענה כייצוגית; כי ההבדלים הטבועים בין העובדים במקום העבודה, בכל הנוגע לימי עבודה, מועד תחילת עבודה, היקף משרה וכדו', אינם אמורים לשמש טעם לדחיית בקשה לאישור, וכי פרשנות אחרת נוגדת את הוראתו המפורשת של המחוקק; כי אין זה נכון שעל התובענה לעורר סוגיות חדשניות או סוגיות עקרוניות בבסיס משפט העבודה, או כי עליה להיות בעלת "תועלת מערכתית"; כי היותה של הקבוצה מוגדרת וידועה אינו מונע אישורה כייצוגית; וכי טעה בית הדין הנכבד בקביעתו לגבי חלות ההסכם הקיבוצי.
בתשובתה לערעור העובד, חוזרת החברה על קביעות בית הדין קמא, בציינה כי היה על מר גולדברגר לפנות להסתדרות בעניינו, דבר שלא נעשה, וכי החברה היתה כפופה, ועודנה כפופה, להוראות ההסכם הקיבוצי. בנוסף מציינת החברה כי למר גולדברגר לא קמה עילת תביעה אישית וכי אין התובענה הייצוגית הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת, וזאת, בין היתר, משום גובה הסעד והשונות בין הסעדים הנתבעים ביחס לכל עובד ועובד.
5.
טענות החברהבערעורה (עע 513/09) נוגעות אך ורק לסכום ההוצאות שנפסקו לה, כשלטענתה משנדחתה הבקשה להגשת תובענה ייצוגית ראוי היה לפסוק הוצאות משפט גבוהות הרבה יותר. לחיזוק טענתה מציינת החברה את הזמן הרב וההשקעה המרובה בתשובתה לבקשה; את גובה התביעה, שהיא - לשיטתה - תביעת סרק; ואת העובדה שהבקשה נדחתה במלואה.
בתשובתו לערעור החברה, ציין מר גולדברגר כי ראוי לקבל את ערעורו, לדחות את הערעור שכנגד ולבטל את פסק הדין של ערכאה קמא לרבות ההוצאות שנפסקו לחובתו. עוד טען הוא, כי יש לחייב את החברה בהוצאות ובשכר טרחת עורך דין, בשתי הערכאות.
דיון והכרעה
6. לאחר שעיינו בכלל החומר שהובא לפנינו במסגרת הערעורים ונתנו דעתנו להחלטת בית הדין האזורי ולטענות הצדדים בערעוריהם, הגענו לכלל מסקנה כי דין ערעורו של מר גולדברגר להידחות ואילו דין ערעור החברה להתקבל חלקית. להלן נבאר מסקנתנו.
הכרעה בערעורו של מר גולדברגר
7.
בכל הנוגע לערעורו של מר גולדברגר, שיקול מרכזי לדחייתו הוא גובה התביעה והעילות השונות והמגוונות עליהן הושתתה הבקשה לאישור.
מושכלות ראשונים הם, כי לצד יתרונותיה של התובענה הייצוגית ישנם גם חסרונות אותם על בית הדין לשקול בכל מקרה לגופו ובנסיבותיו . ככלל, כאשר שעור התביעה גבוה, אין קושי להגישה כתביעת היחיד ואין הצדקה מיוחדת להגישה במסגרת המיוחדת של תובענה ייצוגית . בית דין זה עמד על העקרון האמור בפסיקותיו, פעם אחר פעם . כך גם לאחרונה, בציינו כי:
"סכומי התביעות הינם סכומים ניכרים, המצדיקים בהחלט הגשת תביעה אישית של מי מן התובעים הפוטנציאליים המעוניין בקבלת סעד... " .