ביהמ"ש העליון: חברת נטלי תספק שירותי עזרה ראשונה לבתי הספר

השופט י' עמית:

           ערעור ועתירה לבג"ץ שעניינם מתן שירותי עזרה ראשונה לתלמידי בתי הספר.

רקע והליכים קודמים

1.        בראשית הייתה אחות בית הספר, הדמות המיתולוגית ומוסד כשלעצמו. אחות בית הספר הייתה מופקדת על בדיקות התפתחות ומעקב ועל מתן שירותי עזרה ראשונה לתלמידים, והיא שהכירה את ההיסטוריה הרפואית של התלמיד כמי שהחזיקה בתיקו הרפואי. מאז מחצית שנות ה-90 ובעקבות מדיניות קיצוצים מתמשכת, הלכה ונמוגה דמותה של אחות בית הספר. חדר האחות, על הריח האופייני ששרר בו, הלך וננטש משך מספר גדל והולך של ימות השבוע, ובבתי ספר רבים הופקע והוסב לטובת מטרות אחרות. החל משנת הלימודים תשס"ו הוחלט במשרד החינוך שלא להעסיק כלל אחיות בבתי הספר ובכך בא הקץ על מוסד זה.

           בעקבות החלטת משרד החינוך הוגשה העתירה בבג"ץ 10794/05 לנדאו נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.8.07) (להלן: לנדאו). העתירה הוגשה על ידי 16 הורים והסתדרות המורים בישראל, בדרישה כי המדינה תדאג לספק שירותי עזרה ראשונה לבתי הספר, או לחלופין, תאפשר להורי תלמידים לגבות כספים במסגרת "תשלומי הורים" לפי חוק לימוד חובה, התש"ט-1949, כדי לשכור שירותי עזרה ראשונה לתלמידים. במסגרת הדיון בעתירה העלה משרד החינוך מספר חלופות כתחליף לנוכחות הקבועה והרצופה של אחות בית הספר, כמו הכשרת המורים או הכשרת הסגל המנהלי של בית הספר להגשת עזרה ראשונה. לאור התנגדות העותרים וחוסר שביעות רצון שהביע בית משפט זה לפתרונות המוצעים, גיבש משרד החינוך חלופה חדשה. על פי אותה חלופה, הוצע כי יינתנו שירותי עזרה ראשונה על ידי מוקדים אזוריים ממונעים, כאשר נציגי המוקד יגיעו למוסד החינוכי על פי קריאה ויעניקו עזרה ראשונה לפי הצורך בכל שעות פעילות המוסד. על מנת להיערך לשנת הלימודים הסמוכה, החליטה המדינה להימנע מלצאת למכרז להקמת המוקדים, והוחלט להתקשר עם מד"א למתן שירותי העזרה הראשונה בבתי הספר במהלך שנת הלימודים 2008. משרד החינוך הבהיר כי מדובר בהתקשרות לתקופה מוגבלת, שבמהלכה יופקו הלקחים הנדרשים על מנת לשפר את השירות. על רקע זה, ומשהניחה החלופה המוצעת את דעתם של העותרים, למעט אחד מהם, דחה בית המשפט את העתירה.

           וכך נאמר על ידי כב' הנשיאה השופטת ביניש בעניין לנדאו (סעיפים 12-13 ו-16 לפסק הדין):

"... אכן, הפתרון המוצע אינו פתרון אופטימאלי. המטרה של מתן עזרה ראשונה לתלמידים היתה מושגת באופן מיטבי לו היתה נמשכת נוכחותן הקבועה של האחיות בכל בתי הספר ... גם אם נוטה אני לקבל את הטענה כי על המדינה מוטלת החובה לספק לבתי הספר שירותי עזרה ראשונה, הרי שאלת היקפה של החובה, אשר אינה מוגדרת בתקנות או בחוק, היא שאלה מורכבת שאין אני רואה להיזקק לה בנסיבות העתירה שלפנינו. לצורך העניין שלפנינו ובהתחשב בעמדת המדינה, ניתן להסתפק בקביעה, כי החובה היא למתן שירותי עזרה ראשונה מקצועיים, וכי מאופיו של השירות חיוני כי יינתן במהירות ראויה. אכן, עמדת המדינה בדבר אופן מתן שירותי עזרה ראשונה אינה מנותקת משיקולים תקציביים ומשינוי התפיסה החברתית בדבר אופן הנהגת שירותי החובה. עניין זה הוא בתחום שיקולי המדיניות של הממשלה וכל עוד פועלת היא על פי שיקולים עניינים ובמתחם הסבירות, אין לנו עילה להתערב בהחלטותיה.

בהתחשב באילוצים ובקיצוצים התקציביים עימם מתמודד משרד החינוך, נראה, על פניו, כי הפתרון הנוכחי אשר מוצע על ידי המדינה הינו פתרון סביר. במיוחד כך כשמדובר בהתקשרות חוזית בין המדינה לבין מד"א לתקופה מוגבלת של מעט למעלה משנה, תוך מעקב אחרי הצלחת השיטה שתופעל בשנת הלימודים הקרובה באופן ניסיוני ... משכך, מסקנתנו היא שהפתרון המוצע הינו פתרון הנראה על פניו סביר והוא ייבחן על סמך נתונים ממשיים, לאחר תקופת הניסיון האמורה ... הגענו, אם כן, למסקנה כי הפתרון המוצע על ידי המדינה, לפיו שירותי העזרה הראשונה יינתנו על ידי מערך יעודי של מד"א, במסגרת ההתקשרות בין מד"א למדינה, הינו פתרון סביר. זאת, בין היתר, בהתחשב בעובדה שבתוך שישה חודשים תכונס ועדת מעקב, אשר תדון בטיב המענה אשר ניתן על ידי מערך יעודי זה. כאמור, בפני העותרים פתוחה הדלת לשוב ולפנות לבית המשפט, אם יתברר כי הפתרון שניתן אינו מספק, והמשיבים לא ימצאו פתרון הולם אחר".

2.        ויהי לאחר הדברים האלה, התקשר משרד החינוך עם מד"א בהסכם למתן שירותי עזרה ראשונה למוסדות החינוך לתקופה של כשנה וארבעה חודשים (עד לחודש אפריל 2009).

           ביום 30.10.08 פרסם משרד החינוך מכרז למתן שירותי עזרה ראשונה לתלמידים במערכת החינוך (להלן: המכרז). המערערת בעע"ם 2914/09 (להלן: מד"א) והמשיבה מס' 2 (להלן: נטלי) היו הגופים היחידים שהגישו הצעות למכרז, וביום 22.12.08 הודיעה ועדת המכרזים של משרד החינוך על זכייתה של נטלי במכרז. לאחר שנבדקו טענות והשגות שהועלו על ידי מד"א, ולאחר קבלת חוות דעת מגוף ייעוץ חיצוני, החליטה ועדת המכרזים ביום 20.1.09 להותיר את זכייתה של נטלי במכרז על כנה.

           נטלי התקשרה בהסכם עם משרד החינוך וביום 1.4.09 החלה להעניק שירותי עזרה ראשונה לתלמידי בתי הספר ברחבי הארץ. על פי הסכם ההתקשרות בין הצדדים, אמורה נטלי ליתן שירותי עזרה ראשונה עד ליום 31.8.2010 כשלמשרד החינוך עומדת האופציה להאריך את החוזה בשלוש שנים נוספות.

הערעור והעתירה שבפנינו

3.        בעקבות זכייתה של נטלי במכרז, הגישה מד"א ביום 22.1.09 עתירה מנהלית כנגד החלטת ועדת המכרזים, מנימוקים שונים עליהם נעמוד בהמשך. העתירה נדחתה בפסק דינו של כב' השופט דוד חשין מיום 15.3.09 ועל פסק דינו נסב עע"ם 2914/09 שבפנינו. נציין כי בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין בערעור נדחתה (החלטת כב' השופטת נאור מיום 17.3.09 בבר"ם 2445/09 והחלטתו של כב' השופט ג'ובראן מיום 1.4.09).

           בסמוך להגשת הערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים, הוגשה העתירה בבג"ץ 3217/09 כנגד שר החינוך והמפקחת על תחום הבריאות במשרד החינוך, הנסבה על אי יישום הוראות פסק הדין בעניין לנדאו ועל זכייתה של נטלי במכרז. לטענת העותרים, נודע להם אך בדיעבד ובאקראי אודות המכרז וההליכים המשפטיים שננקטו בעקבותיו.

           נוכח החפיפה בתשתית העובדתית ובחלק מהטיעונים המשפטיים הנוגעים למכרז, איחדנו את שמיעת הדיון בשני ההליכים דלעיל. עם זאת, מאחר שמדובר בשני הליכים שונים במהותם ובבסיסם המשפטי, אדון להלן בנפרד בכל אחד מהם.

עע"ם 2914/09

פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים

4.        בעתירה המינהלית בבית המשפט לעניינים מינהלים, העלתה מד"א מספר טענות כנגד זכייתה של נטלי במכרז. הטענה המרכזית נסבה על אי עמידתה של נטלי בתנאי הכשירות של המנהל הארגוני בפרוייקט. בסעיף 6.11.2 למכרז נאמר כי המנהל הארגוני " יהיה בעל ניסיון של 5 שנים אחרונות לפחות בניהול פרוייקטים עתירי כח אדם". מד"א טענה כי מר רז תמרי, המנהל הארגוני מטעמה של נטלי, לא עומד בתנאי זה, המהווה תנאי סף, ולכן היה על ועדת המכרזים לפסול את הצעתה של נטלי.

           הטענה נדחתה על ידי בית משפט קמא, מן הטעם שהדרישה בדבר ניסיונו של המנהל הארגוני לא נכללה במכרז כדרישת סף. מד"א הוסיפה וטענה כי גם אם לא מדובר בתנאי סף, נפל פגם בהצעתה של נטלי, מאחר שהמנהל הארגוני מטעמה אינו בעל ניסיון כנדרש. גם טענה זו נדחתה על ידי בית משפט קמא, לאחר שעמד על הקריטריונים לבחינת איכות ההצעה ומצא כי גם בהתעלם מדרישת הניסיון, המנהל הארגוני עומד בציון המינימלי הנדרש כדי לעמוד בתנאי המכרז.