פס"ד בתביעה להחזרת קטינים חטופים לפי חוק אמנת האג

בפני תביעה להחזרת קטינים חטופים לפי חוק אמנת האג(החזרת ילדים חטופים), התשנ"א - 1991 (להלן: " האמנה").

רקע:

התובע אזרח שבדי.

הנתבעת אזרחית ישראלית שעברה להתגורר  בשבדיה לאחר שירותה הצבאי בצה"ל. 

הצדדים הכירו זה את זו  בשבדיה, בשנת 2001 ובאמצע אותה שנה עברו להתגורר יחד.

השניים אינם נשואים.

מהקשר בין השניים  נולדו  הקטינים בעניינם עוסקת תביעה זו: נ. יליד 2002 וא. ילידת 2004.

מערכת היחסים בין השניים התאפיינה בעליות ובמורדות ואף ידעה שני משברים האחד בשנת 2004 והשני בשנת 2006.

בחודשי  הקיץ נהגה הנתבעת, בהסכמת התובע להגיע עם הקטינים לישראל לביקור משפחתי ולאחריו הייתה שבה לשבדיה .

הילדים היו משולבים בשבדיה , במסגרות חינוך.

לתובע משפחה בשבדיה הורים המבקרים את הילדים באופן קבוע ואח תאום המתגורר בסמוך.

בחודש אוגוסט שנת 2008 הגיעה הנתבעת  בהסכמת התובע  עם הקטינים לישראל .

התובע  הגיע לארץ כחודש וחצי אחריה  ב-1.10.08.

הקטינים החלו ללמוד במסגרות חינוך ישראליות .

התובע שב לשבדיה לאחר שבעה חודשים, דהיינו בחודש אפריל שנת 2009, עם סיום "חופשה הורית" שנטל ממקום עבודתו. הנתבעת והילדים נשארו בארץ.

התובע  טוען שהייתה  ההסכמה בינו לבין הנתבעת  שהצדדים יבקרו  בארץ עם הקטינים בתקופת "החופשה ההורית" שלו. חופשה בת 7 חודשים , כלומר עד לחודש אפריל שנת 2009  ולאחריה ישובו לשבדיה. כשהיו כבר בישראל התובע נתן הסכמתו  שהנתבעת תשוב  עם הקטינים לשבדיה אחריו, בסוף שנת הלימודים דהיינו, בסוף חודש יוני שנת 2009.

הנתבעת לא שבה עם הקטינים לאחר אותו מועד. התובע טוען שזוהי הרחקה  שלא כדין בהתאם לאמנה.

הנתבעת טוענת שהייתה הסכמה בינה לבין התובע להעתקת מקום המגורים של בני הזוג  והקטינים משבדיה לישראל. שהיא פעלה על פי אותה הסכמה .התובע חזר בו מההסכמה לאחר שהילדים  כבר נמצאים בארץ מזה כשנה, נטעו  שורשים והשתלבו בסביבתם ובקרב בני משפחתם המורחבת. לכן, במקרה זה לא מתקיים יסוד ההרחקה שלא כדין .

לפיכך  פונה התובע  לבית המשפט לקבלת סעד להחזרת הילדים לשבדיה, בהתאם לסעיף 12 לחוק,  שכן ביום הגשת התביעה טרם חלפה שנה מאז הגיעו הקטינים לארץ.