לא הוכנסו למועדון בשל מקום מגוריהם ויפוצו ב- 15,000 ש"ח.

א.         פתח דבר:

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בנצרת (כב' השופט אברהים בולוס) מיום 26.02.09, בת.א. 2014/07, לפיו נדחתה תביעת המערערים לפיצוי כספי בטענה כי לא הוכנסו למועדון ה"ורטיגו" שברמת דוד בשל הפליה על רקע מקום מגורים, וזאת בניגוד לחוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, תשס"א-2000 (להלן: "החוק").

ב.         רקע:

1.         המערערים 4-1, כולם בגירים, ובמועדים הרלוונטיים לתביעה היו חיילים בשירות סדיר. 

2.         המשיבה 1 הינה חברת מניות בע"מ אשר במועדים הרלוונטיים לתביעה החזיקה ו/או שכרה מועדון ריקודים בשם "ורטיגו".

3.         המשיבים 2 ו-3 הינם בעלי המניות ומנהליה בפועל של המשיבה 1.

4.         המערערים וחבריהם הצטופפו יחד עם צעירים אחרים בכניסה למועדון, כל באי המועדון עברו מיון (סלקציה), וכחלק מאותה סלקציה המערערים ואחרים נתבקשו להציג בפני המאבטחים שבפתח המועדון תעודת זהות, וכל זאת, כטענת המערערים, לשם בדיקת מקום מגוריהם.

5.         לאחר שהמערערים הציגו את תעודות הזהות, נאמר להם ע"י המאבטחים, כי לא יורשו להיכנס למועדון בהיותם תושבי קצרין, ואילו יתר חבריהם שהינם תושבי מושבים וקיבוצים ברמת הגולן הורשו להיכנס.

6.         לאור השתלשלות האירועים כאמור, הגישו המערערים תביעה כספית על סך 200,000 ש"ח בבית משפט קמא בטענה, כי הפלו אותם ללא כל הצדקה ועל רקע מקום מגורים בלבד.

ג.          פסק דינו של בית משפט קמא:

7.         בית משפט קמא קבע עובדתית כי המערערים הוכיחו בפועל כי הם לא הוכנסו בסופו של יום למועדון, אך יחד עם זאת, הם לא הוכיחו כי הוטחה בפניהם מפורשות הסיבה העומדת מאחורי הסירוב לאפשר להם להיכנס.

8.         בית משפט קמא בחן את השאלה, האם הבחנה על יסוד מקום מגורים בארץ, בפני עצמה, הינה בעלת עוגן ואחיזה בעילות המנויות בסעיף 3 לחוק.

לאחר בחינה כאמור, קבע כי לא ניתן למצוא אחיזה להפליה הנטענת בלשונו של סעיף 3 לחוק ועל כן בחן את השאלה, האם הרשימה המצוינת בסעיף הינה רשימה סגורה או שמא רשימה שכל מטרתה להדגיש סוגי הפליה ולאו דווקא להעיד כי המחוקק ראה לצמצם את תחולת החוק לחלופות המנויות באופן קזואיסטי ומפורש.

בית משפט קמא הגיע למסקנה, כי העילות המנויות בסעיף 3 לחוק מהוות רשימה סגורה , מאחר והמחוקק גילה דעתו מפורשות, דעה המשתקפת לטעמיו מדברי ההסבר לחוק, לפיה תכלית החוק הינה טיפול בהפליה על רקע החלופות המנויות בסעיף 3 לחוק ותו לאו.

בית משפט קמא מצא חיזוק למסקנה זו בבר"ע (י-ם) 478/08 ג.י.א.ת ניהול והשקעות בע"מ נ' ארז מור, (טרם פורסם).

9.         בית משפט קמא אף ציין כי פרשנות זו מתיישבת עם סעיף 9(א) לחוק, הקובע:  

"העובר על הוראות סעיף 3, דינו - כפל הקנס הקבוע בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן - חוק העונשין)".

לשיטתו של בית משפט קמא, פרשנות הנורמה הפלילית הנסמכת על סעיף 3 לחוק, מובילה למסקנה של סגירת רשימה זו, אחרת נחטא לתהליך הפרשני הנכון אשר מחייב יצירת ודאות בנורמה הפלילית, העברת אזהרה ברורה ונהירה, העדפת הפרשנות המקלה אשר מתיישבת עם תכליתה של הנורמה, ונסתור את עקרון החוקיות לפיו אין לאקונה בקודקס הפלילי ששתיקתו הינה בבחינת הסדר שלילי.

10.        בסופו של יום, דחה בית משפט קמא את התביעה בקבעו כי ראוי להתייחס לרשימה הנ"ל כרשימה סגורה, באשר על רקע עילות אלו וההיסטוריה שקדמה לחקיקת החוק, קבע המחוקק את נקודת האיזון בתחרות שבין ערך השוויון לבין עקרון חופש ההתקשרות, כל הרחבה או צמצום יסיטו את נקודת האיזון מהתכלית שעומדת מאחורי חקיקת החוק, הסטה שמן הראוי כי תיעשה בדבר חקיקה ולא בדרך פרשנית.