תמ"ש
בית משפט לעניני משפחה ירושלים
|
15303-04
29/10/2009
|
בפני השופט:
1. נילי מימון 2. סגנית נשיא לענייני משפחה במחוז ירושלים
|
- נגד - |
התובע:
ד. ל.
|
הנתבע:
1. ל. ר. 2. ל. נ. קטינה 3. ל. י. קטין
עו"ד ארמון אברג'יל
|
פסק-דין |
תביעה זו הינה תביעה חוזרת של התובע לביטול חיובו במזונות ילדיו נוכח התנכרותם אליו.
הרקע העובדות והתשתית לתביעה פורטו בפסק הדין מיום 30.11.08 בו הופחת סכום החיוב במזונות מסכום של 3,000 ש"ח לשני הילדים ל- 1,500 ש"ח לחודש.
משכך יובאו הדברים כפי שפורטו בפסק הדין הנ"ל, שכן נכונים הם גם לכאן.
התובע ואם הקטינים נישאו זה לזו בשנת 1992. לקראת סוף שנת 2007 עזב התובע את הבית.
בפברואר 2006 פתח התובע בהליכי גירושין, ומאז לגירסת התובע, העלימה ממנו אם הקטינים את הילדים וגורמת לכך שלא יפגשו עמו ומתסיסה אותם כנגדו.
עד אז לדבריו היה בקשר טוב עם הקטינים.
אם הקטינים טוענת שהאשם בכך שאין הקטינים מסכימים ליצור קשר עם התובע הוא בתובע שכן התייחס אליהם ואליה באופן לא הולם.
בין הצדדים התנהלו הליכים בענין הסדרי ראיה בין התובע לילדיו.
במהלך ההליכים בתביעה דנן ניתנה הסכמה לפיה הקטינים יופנו לטיפול בנסיון ליצור קשר בינם לבין התובע, התובע הוא שיממן את הטיפול.
דא עקא שאם הקטינים לא מילאה אחר ההחלטה שניתנה להפניית הקטינים לטיפול, ולא שלחה את הילדים אל המומחה, אף הגישה בקשה לביטול ההחלטה לפיה הופנו התובע והילדים למומחה לטיפול בענין חידוש הקשר עם התובע.
לדברי האם הם מטופלים בלשכת הרווחה ואין צורך במומחה.
מתסקיר פקידת הסעד אשר הוגש לבית הדין הרבני במסגרת הליכי הסדרי הראיה עולה כי פקידת הסעד מנסה להביא ליצירת קשר בין התובע לקטינים, אולם לדבריה צירוף הקטינים לטיפול ושילובם בו הוא הכרחי להצלחת הקשר, אולם הדבר לא נעשה.
מתסקיר קודם של ועדת תסקירים מיולי 2007 עולה כי האם איננה משתפת פעולה בענין הקשר בין הילדים לאב, כי נפגעה מאוד מהחלטת התובע להתגרש ו"מתבצרת" עם ילדיה ומונעת קשר שלהם עם אביהם, והילדים מסרבים לקשר בכל תוקף. האם מתקשה להבין את גודל הנזק שגורמת בכך לילדים, ומתעלמת מהנזק הרגשי שנגרם להם על אף התראות פקידת הסעד.
עפ"י האמור בתסקיר, הילדים חוזרים על דברים קשים ביותר שאמרה אמם כנגד אביהם, חוזרים על הדברים ללא שהדברים הוכחו.
הנתבעת נהגה להסתגר עם הילדים בחדר על מנת שלא יהיה לה ולהם קשר עם התובע.
כן צויין כי האם מתנגדת לטיפול הנחוץ על מנת לקדם את הקשר עם האב, והילדים מסרבים לכך.
לא זו אף זו. נקבע מועד לשיחה של בית המשפט, הילדים הוזמנו לבית המשפט לשיחה אולם ביום בו היו אמורים לבוא הודיעה אם הילדים שלא יבואו כי מסרבים לכך.
עולה מכל האמור כי "הכח" מצוי בידי אם הקטינים לאפשר ולקדם את יצירת הקשר בין הקטינים לבין אביהם, וכן לעצם הפנייתם לטיפול.
אם הקטינים מונעת ע"י רגשותיה הפגועים מעצם החלטת התובע להתגרש, עושה הכל על מנת למנוע טיפול מקצועי בילדים ושינוי בעמדתם לקראת קשר עם אביהם.