החלטה בדבר הסגרת המעורבים בפרשת החשודים בהונאת כ-150 קשישים אמריקאים, לארה"ב

העתירה

1. ביום 20.11.08 פנתה ארצות הברית לישראל, בבקשה להסגיר לידיה את המשיבים, בגין עבירות פליליות בהן הם מואשמים בארצות הברית. על פי הנטען בתצהיר העומד ביסוד בקשת ההסגרה, החתום על ידי עו"ד סטיב לי, תובע פדראלי במחוז הדרומי של מדינת ניו יורק, מבוקשים המשיבים בגין עבירה של קשירת קשר לביצוע הונאה באמצעות הדואר ובאמצעים אלקטרוניים, באמצעות טלמרקטינג ( Conspiracy to Commit Mail Fraud and Wire Fraud through Telemarketing, Title 18, U.S.C., Sections 1349 and 2326(2) ), וביצוע הונאה באמצעים אלקטרוניים באמצעות טלמרקטינג ( Wire Fraud through Telemarketing, Title 18, U.S.C., sections 1343 and 2326(2) and 2 ). העונש הצפוי למשיבים בגין כל אחת מן העבירות הללו הוא 20 שנות מאסר.

בקשת ההסגרה באה, לאחר שביום 23.9.08, הוגשו נגד המשיבים שני כתבי אישום, על ידי חבר מושבעים גדול פדראלי בניו-יורק, ובאותו יום הורה שופט על מעצרם.

העבירות המיוחסות למשיבים בארה"ב הן עבירות הסגרה, לפי סעיף 2(א) לחוק ההסגרה,  תשי"ד-1954  (להלן: "חוק ההסגרה "), ולפי סעיף 2(1) לפרוטוקול המתקן את אמנת ההסגרה שבין שתי המדינות, ואשר נכנס לתוקפו ביום 10.1.07.

מכאן עתירתו של היועץ המשפטי לממשלה כי ייקבע שהמשיבים בני הסגרה לארה"ב.

2. הבקשה הוגשה במקור כנגד 9 משיבים, אלא שבינתיים הסכימו שתיים, משיבה 4 על פי הבקשה המקורית (החלטה מיום 11.8.09, ולהלן: גולדפרב ) ומשיבה 6 על פי הבקשה המקורית (החלטה מיום 11.12.08, ולהלן: בלחסן ), להיות מוסגרות לארה"ב, ועניינן הוסר מן הפרק.

3. על פי הנטען בבקשה, המשיבים, איש כפי חלקו, הקימו והפעילו רשת עבריינית מתוחכמת ורחבת היקף, לשם הונאת קשישים החיים בארה"ב. הם הצליחו לקבל במרמה מקורבנותיהם סכומים המצטברים כדי 2 מיליון דולר. המשיבים פעלו מתוך משרדים, הממוקמים ברמת גן, במהלך שנת 2008. שיטת הפעולה הייתה כזו: המשיבים השיגו פרטים של קשישים תושבי ארה"ב, התקשרו אליהם, והציגו בפניהם מצג שווא לפיו זכו בסכום כסף גבוה בהגרלת לוטו, וכי כדי לקבל את כספי הזכייה עליהם לשלם תחילה אלפי דולרים כתשלומי מס ותשלומים אחרים. למותר לציין, כי איש מן הקשישים הללו לא זכה בהגרלה, שמעולם לא התקיימה. מבין הקשישים אליהם פנו, היו כאלה שנפלו קורבן למצג השווא של המשיבים, ושלחו סכומי כסף גבוהים למשיבים ולשותפיהם, על מנת לקבל את כספי "הזכייה" לאחר מכן. הכספים הללו, שהתקבלו על ידי המשיבים במרמה, לא הוחזרו מעולם לקורבנות.

את המשיבים, כעולה מחומר הראיות, ניתן לחלק לשתי קבוצות. הקבוצה האחת, משיבים 1-4 לבקשה, היא "קבוצת המנהלים". הקבוצה האחרת, משיבים 5-7 לבקשה, היא "קבוצת אנשי המכירות". אנשי המכירות השתמשו בנוסח טקסט שהוכן מראש, התקשרו לקשישים בארה"ב והודיעו להם על "הזכייה". הם הציגו לקשישים שאלות לגבי אזרחותם, גילם, מצבם הכלכלי, והאם יש מי שמטפל בענייניהם הכספיים. תכלית השאלות הייתה לבחור את הקורבנות המתאימים, היינו אלה שהם בעלי אמצעים אולם נטולי הגנה מן הבחינה הכלכלית, כגון שאין להם בני משפחה המנהלים עבורם את ענייניהם הכספיים. משאיתר איש המכירות קורבן מתאים, העביר את השיחה עימו לאחד המנהלים, שהוצג על ידו כ"שותף במשרד עורכי דין בעיר אולבני במדינת ניו יורק". המנהל הסביר לקשיש כי על מנת לקבל את כספי הזכייה עליו להעביר את תשלומי המיסים הנדרשים ותשלומים אחרים עבור "הוצאות", בהעברה בנקאית או בדואר, לשותפיהם של המשיבים בישראל. הובטח לקשיש, באותה שיחה, כי עם העברת התשלומים הנדרשים, יישלחו אליו כספי הזכייה. עוד הנחו המנהלים את הקשישים בשיחות אלה, כי אם יישאלו לפשר העברת הכספים לישראל, עליהם לשקר. הם סיפקו לקשישים מספרי טלפון בארה"ב לשיחות חינם (מספרי 800-1), והקשישים הונחו לעדכן אותם באמצעות מספרי טלפון אלה על העברת הכסף.

בדרך זו שכנעו המשיבים עשרות קשישים בארה"ב לשלוח לישראל כסף. לאחר העברת הכסף לישראל, יצרו המנהלים קשר נוסף עם הקשישים, ושכנעו אותם לשלוח סכומי כסף נוספים לצורך קבלת כספי הזכייה. כאמור, בסך הכל העבירו הקורבנות הקשישים למשיבים ולשותפיהם כשני מיליון דולר, כתוצאה ממצגי השווא שהציגו המשיבים בפניהם באותן שיחות טלפון המתוארות לעיל.

4. בחודש מאי 2008 הגיע לידי ה- FBI מידע על מעשי המרמה הללו, ועל כך שהם מבוצעים מתוך משרד הממוקם ברמת גן. המידע הועבר למשטרת ישראל וזו פתחה בחקירה. ביום 9.9.08 עצרה משטרת ישראל את כל המשיבים, למעט גולדפרב, שנעצרה יומיים מאוחר יותר, כששבה לישראל מחו"ל. חומר הראיות שנאסף בישראל, והכולל ראיות חפציות, הודעות של המשיבים, ועוד, הועבר לידי רשויות האכיפה האמריקאיות, על יסוד בקשה לעזרה משפטית שהוגשה על ידן ביום 17.9.08.

5. בקשת ההסגרה מפרטת את תמצית חומר הראיות. לבקשה צורפו תצהירים של התובע לי ושל סוכנת ה- FBI אליזבת' נייגרד, החוקרת האחראית על חקירת הפרשה בארה"ב. כמו כן צורפו חומרי חקירה שנאספו על ידי משטרת ישראל והועברו לארה"ב בהליך של עזרה משפטית, וכן תצהירים של חמישה מקורבנות העבירה. ככלל, המשיבים לא חלקו כי בקשת ההסגרה מבוססת בראיות כנדרש, אולם משיבים 5-7 טענו, כי מחומר הראיות עולה מעורבות שולית מצידם, עד כי אין מקום להורות על הסגרתם. לטענה זו אתייחס בהמשך. טענה אחת, המתייחסת לתשתית הראייתית, יש להסיר מהפרק כבר עתה. כאמור, בלחסן הוסגרה לארה"ב, בהסכמתה, במהלך חודש דצמבר 2008. ב"כ משיבים 4 ו-6 ביקשו לקבל לידיהם את ההסכם שנחתם, אם נחתם, בינה לבין רשויות האכיפה האמריקאיות, ואת ההודעות שנגבו ממנה בארה"ב, במסגרת ההסכם.

ב"כ העותר הסכימה לפנות לרשויות האמריקאיות בשאלה האם הפכה בלחסן לעדת מדינה, והאם ניתן לקבל מכתב רשמי שיתייחס לשאלה האם חל שינוי בתמונה הראייתית לנוכח ההודעות שמסרה  בפני הרשויות האמריקאיות.

במענה לפנייתה של ב"כ העותר הודיעו הרשויות האמריקאיות כי אינן מוכנות להתייחס למעמדה של בלחסן, ובאשר לתמונה הראייתית, לא רק שלא חל בה שינוי, אלא הראיות החדשות שממשיכות הרשויות האמריקאיות לאסוף אף מחזקות את הראיות שהיוו תשתית לבקשת ההסגרה. יהיה הדבר אשר יהיה, מקובלת עליי עמדת ב"כ העותר, כי אין יסוד לדרישה לצירוף כל חומר הראיות המצוי בידי המדינה המבקשת, ודי בהצגתו של חומר המשקף באורח הוגן את התשתית הראייתית נגד המבוקש (ע"פ 8010/07 חזיזה נ.  מדינת ישראל , תק-על 2009(2), 1720). כמו כן, בחינתה של התשתית הראייתית נעשית על פי אמות המידה של דיני ההסגרה, ואלה אינן זהות לאמות המידה הנדרשות לניהול משפט פלילי: "השאלה בהליך ההסגרה אינה אם חומר הראיות מצביע על כך כי הנאשם אשם בעבירה המיוחסת לו, אלא אם חומר הראיות מצביע על כך כי יש מקום לנהל משפט אשר בו תוכרע אשמתו או חפותו של הנאשם" (ע"פ 318/79 אנג'ל נ. מדינת ישראל , פ"ד לד (3), 98, 105).

לא למותר להוסיף, כי בלחסן נחקרה על ידי משטרת ישראל ומסרה הודעות מפורטות ומפלילות. כאמור, הודעות אלה צורפו לבקשת ההסגרה בתמיכה לה, והמשיבים קבלו הודעות אלה לעיונם. אין יסוד להניח, כי מי ששתפה פעולה מלכתחילה עם משטרת ישראל, והסכימה להסגיר עצמה לידי רשויות האכיפה האמריקאיות, מסרה לידיהן של רשויות אלה הודעות, המשנות את התמונה הראייתית מן היסוד.

עוד יש להזכיר, כי ביני לביני גם גולדפרב הסכימה להיות מוסגרת לידי ארה"ב, אולם הסכמתה ניתנה לאחר שמיעת טיעוני הצדדים בתיק.

6. מכאן לגופה של הבקשה:

אין חולק, כי התנאים המקדמיים לבקשת ההסגרה מתקיימים בעניינם של המשיבים. העבירות בגינן מתבקשת ההסגרה הן עבירות הסגרה, ומתקיימת דרישת "הפליליות הכפולה", שכן לו הועמדו לדין בישראל ניתן היה להאשים את המשיבים בעבירות של קבלת דבר במרמה (סעיף 415 סיפא לחוק העונשין, תשל"ז-1977), ניסיון לקבלת דבר במרמה (סעיף 415 סיפא בצירוף סעיף 25 לחוק), וקשירת קשר לביצוע פשע (סעיף 499 לחוק); בין ישראל לארצות הברית יש הסכם הסגרה, והמשיבים הם בבחינת נאשמים במדינה המבקשת; ממשלת ארצות הברית נתנה את התחייבותה כי המשיבים יוחזרו לישראל לשם ריצוי עונשם, אם יורשעו בדין ויוטל עליהם עונש מאסר. כאמור, אין חולק כי גם דרישת סעיף 9 (א) לחוק ההסגרה התמלאה לעניין קיומן של ראיות מספיקות, בכפוף לאותה הסתייגות של משיבים 5-7 שתוארה לעיל.

טענות המשיבים

7. הטענה העיקרית שהועלתה על ידי המשיבים כולם היא הטענה ש"מרכז הכובד" של העבירות המיוחסות להם הוא בישראל. המעשים בוצעו בישראל, החקירה החלה על ידי משטרת ישראל, מרבית הראיות שנאספו מצויות בישראל, ובהיענותה לבקשת ההסגרה מתפרקת מדינת ישראל מריבונותה. עוד נטען, כי אין מתקיימת בענייננו התכלית של הליך ההסגרה. הליך זה נועד למנוע אפשרות של הימלטות מן הדין. מאחר שאין חולק, כי בידי רשויות האכיפה בישראל די ראיות לשם העמדתם של המשיבים לדין כאן, אין כל הצדקה להסגרתם. הפרשנות הראויה, כך נטען, צריכה להביא למסקנה כי לנוכח חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, לא יוסגר אזרח ישראלי אלא אם לא ניתן להעמידו לדין בישראל. המשיבים בקשו לעגן טענות אלה בסייג להסגרה בשל פגיעה בתקנת הציבור (סעיף 2ב(א)(8) לחוק ההסגרה), ובהגנה מן הצדק.