השופטת נילי ארד
- ביום 24.9.09 ניתן פסק הדין בערעור שעניינו בסחר והעסקה בזנות בכפייה שעשתה המשיבה במערערת (להלן:
המבקשת).
- לאחר פרסום פסק הדין הגישה באת-כוחה של המבקשת
לראשונה בקשה לתיקון פסק הדין, באופן שפסק הדין יפורסם ללא שמות מזהים של המבקשת והמשיבה גם יחד; וכי בית הדין יורה לכל אמצעי התקשורת להימנע מפרסום פסק הדין עם שמות מזהים של המבקשת ושל המשיבה (להלן:
הבקשה).
- בהחלטה מיום 5.10.09 נדרשה באת-כוח המבקשת להשלים טיעוניה בכל הנוגע לעתירתה לתיקון פסק הדין, הן במבוקשה לחיסוי שמה של המשיבה והן באשר למקום המצאה של המבקשת כיום. בד בבד התבקשה תגובת המשיבה לבקשה.
- "בהשלמת טיעון דחופה לבקשה לתיקון פסק הדין" טענה באת-כוח המבקשת כי פרסום שם שולחתה בציבור הרחב "יפגע בה פגיעה קשה ביותר". עיקר טעמיה כפי שפורטו בבקשה נביא להלן, מפאת חשיבותם לענייננו. ואלה הדברים:
המבקשת חזרה לארץ מוצאה במולדובה, ומתעדכנת באמצעות המרכז לקורבנות סחר לגבי תוצאות ההליך המשפטי.
לאחר פרסומו תורגם פסק הדין לשפה הרוסית, תוכנו פורסם באתרי החדשות בשפה הרוסית ו"בכל מדינות חבר העמים".
"המבקשת גרה בכפר קטן במולדובה והעובדה כי הייתה קורבן סחר יכולה בקלות רבה, כפי שקרה במקרים אחרים בעבר, להתפרסם ובכך לגרום למבקשת נזק בלתי הפיך". היותה קורבן סחר "מהווה אות קלון והמבקשת תיאלץ לעזוב את מקום מגוריה, הדבר יפגע באפשרויות מציאת מקומות עבודה וכו'."
"זאת ועוד, באשר לאנשים המקורבים למשיבה, הרי שיעשו הכל בכדי לנקום למבקשת ובבני משפחתה".
מטעמים אלה חזרה על בקשתה להורות על תיקון פסק הדין ופרסומו ללא שמות מזהים של הצדדים.
5. המשיבה מצידה, הודיעה בתגובתה כי היא מותירה תיקון פסק הדין לשיקול דעת בית הדין ו"מכל מקום למשיבה אין שום התנגדות כי לא יפורסמו שמות הצדדים".
הכרעה
6. בפתח הדברים יצוין, כי בכל גלגוליה של הפרשה - בהליך הפלילי שהתקיים נגד המשיבה בבית משפט המחוזי, בו נגזרו עליה ארבע שנות מאסר; בתביעתה של המבקשת נגד המשיבה בבית הדין האזורי; ובערעור גופו - לא הוגשה בקשה ולא ניתנה החלטה לאיסור פרסום שמות הצדדים, או לחסיון הדיונים או לסגירת הדלתיים. טעמיה של המשיבה לאיסור פרסום שמות הצדדים פורטו לראשונה, כנדרש, בהשלמת הטיעון כמפורט לעיל.
עם זאת, לאחר שנתנו דעתנו למהות הבקשה ולאחר ששקלנו את הטיעונים מטעם המבקשת ונוכח עמדתה של המשיבה, הגענו למסקנה כי המקרה שלפנינו מצדיק סטייה מעקרון פומביות הדיון לרבות פרסום שמות הצדדים וכי בנסיבותיו מן
הדין להיענות לבקשה בחלקה בלבד, באופן שיותר פרסום חלקי של פסק דין הדין במסגרתו ייאסר פרסום שמה של המבקשת בלבד. טעמינו לכך נבאר להלן.
7. מדיניות נקוטה בפסיקתו של בית המשפט העליון ובבית דין זה היא, כי מן הדין ליתן הגנה מרבית לקורבנות סחר כדי להבטיח שלא ישללו זכויותיהן. במסגרת הגנה זו יטה בית הדין למנוע פגיעה קשה בצנעת הפרט, בנוסף לבושה ולעוגמת הנפש שחוו כקורבנות סחר. פגיעה העלולה להיגרם להן כתוצאה מחשיפת פרטים אינטימיים בחייהן במהלך ניהול ההליך המשפטי . מדיניות זו מעוגנת אף בהוראות החקיקה בכל הנוגע לסגירת דלתות בהליכים משפטיים שעניינם עבירות פליליות שנעשו בקורבנות סחר (סעיף 68(9) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד - 1984); בפרסום פרטיו המזהים של קטין קורבן עבירות סחר (סעיף 70(ג) לחוק בתי המשפט); ובהוראת סעיף 70(ד) לחוק בתי המשפט שעניינה ב"הגנה על בטחונו של בעל דין" ומניעת פגיעה בפרטיותו.
לפיכך,ככל שמתנהלים הליכים אזרחיים בעניינה של המתלוננת לאחר הרשעתם של הסוחרים ושל כל מי שנתן ידו בשרשרת הסחר, כפי שאירע בענייננו, "זכותה של המתלוננת להגנה על צנעת חייה ולמניעת חשיפה של פרטים אינטימיים הקשורים אליה, עומדת בעינה גם לאחר ההרשעה" .
על האמור נוסיף, כי
מדיניות משפטית בינלאומית אשר אושררה אף על ידי מדינת ישראל, גורסת אף היא הגנה על צנעת חייהן של קורבנות סחר ומניעת פרטי זיהויין ברבים. מדינת ישראל חתמה ביום 14.4.2001 על מסמך Protocol to Prevent, Supress and Punish Trafficking in Persons especially Women and Children, Supplementing the United Nations Conventions against Transnational Crime , במסגרתו נקבע כי "על המדינות שהן צדדים לאמנה להגן על פרטיות קורבנות הסחר בבני אדם ככל שניתן במסגרת המשפט המקומי" לרבות הגנה "על זיהויים בהליכים משפטיים" במהלך בירורם ולאחר סיומם .
מן הכלל אל הפרט