לפניי תביעה במסגרתה עתרה הגב' ליאת בן שחר (להלן- התובעת) לביטול עסקת רכישת ריהוט שביצעה עם חברת טרנד ריהוט בע"מ (להלן- הנתבעת) ולהשבת מלוא הסכום ששילמה עבורו.
ביום 11/10/06 רכשה התובעת מהנתבעת מערכת ישיבה סלונית מעור הכוללת ספה דו מושבית וספה תלת מושבית (להלן: הסלון) בעלות של 11,000 ש"ח, ובתוספת דמי הובלה בסך של 350 ש"ח. לסלון ניתנה אחריות לשנה, ואחריות נוספת למשך חמש שנים על המנגנון המכני.
לטענת התובעת, ביום 9/1/07, עת הובא הסלון לביתה, גילתה כי העור המכסה את המנגנון של אחת ממשענות היד, קרוע. לטענתה, יצרה קשר באופן מיידי עם הנתבעת, והובטח לה שהפגם יתוקן במהרה, אולם למרות הבטחה זו ולמרות פניות חוזרות ונשנות מצידה, הסלון לא תוקן.
התובעת טענה, כי בשלב מסויים, שלחה הנתבעת נציג לבדיקת הסלון בביתה, וזה טען בפניה כי לא ניתן לבצע את התיקון במקום, וכי יש לקחת את הספה למפעל, אולם, למרות פניות רבות מצידה, לא תואם מועד לאיסוף הספה ותיקונה.
עוד טענה, כי ביום 3/5/07 ביקר בביתה מנהל שירות הלקוחות של הנתבעת, וטען כי ניתן לבצע את התיקון בביתה, התנצל, והבטיח שהספה תתוקן בתוך חודש ימים.
לטענת התובעת, מכיוון שעד ליום 10/7/07 לא תוקן הסלון, היא הודיעה טלפונית לנתבעת כי אינה מעוניינת עוד בסלון, ואף שלחה לה מכתב באמצעות עורך דין, בו ביקשה שיושב לה כספה.
הנתבעת טענה בכתב ההגנה (שהוגש באיחור ולאחר מתן פסק דין בהעדר הגנה), כי לאחר שקיבלה את תלונת התובעת ביום אספקת הסלון, שלחה נציג מטעמה, אשר בדק את הסלון ומצא קרע קטן בחלקה הפנימי של כרית הידית השמאלית בספה התלת מושבית, פגם אשר אינו מונע שימוש בספה ואף אינו נראה לעין במצב רגיל.
לטענתה, פנתה לטכנאי מקצועי, שהמליץ להחליף את כיסוי העור הקרוע ולא לתקנו, ולכן היא הזמינה מהספק בחו"ל כיסוי עור חדש בגוון המתאים, הסבירה לתובעת כי הדבר עשוי להמשך זמן מה והתובעת הסכימה. לטענתה, כאשר קיבלה מכתב מעורך הדין של התובעת, השיבה לו כי הכיסוי אמור להגיע לארץ, ומספר ימים לאחר מכן, פנתה אל התובעת והודיעה לה על קבלת הכיסוי החדש וניסתה לתאם מועד להחלפתו, אך התובעת סירבה לביצוע התיקון ודרשה את ביטול העסקה.
ביום 26/6/08 התקיים דיון בפני כבוד השופט דניאל, במהלכו העידו התובעת ונציג הנתבעת, מר שרפי אשר, וחזרו על עיקר טענותיהם כפי שבאו לידי ביטוי בכתבי הטענות.
התובעת העידה כי, בינתיים, אחת מרגלי הסלון נשברה וכי נוצרו קרעים דומים גם במשענת היד השניה של הספה ובמשענת יד של הספה השניה (בסך הכל שלושה קרעים).
לדבריה, היא הסכימה להמתין פעם אחר פעם לאור הבטחות הנתבעת כי הליקויים יתוקנו, אך מאחר והדבר לא נעשה לאחר זמן רב, היא החליטה להגיש את התביעה.
נציג הנתבעת טען, כי הוא עצמו הגיע לבית התובעת ב- 20/3/07 וכתב את קריאת השירות, וביום 19/4/07 הפנה את העניין לאדם שמתמחה בתיקון עור, שהגיע אל התובעת ככל הנראה רק בחודש מאי, ואשר לאחר בדיקה, המומחה הביע דעתו כי יש להחליף את החלק ולא לתקנו, ומיד לאחר קבלת חוות דעתו, פנתה הנתבעת למפעל באיטליה והזמינה כיסוי חדש באותו גוון, הזמנה שאמורה לארוך 60-90 ימי עבודה. לדבריו, הכיסוי הגיע לידי הנתבעת בסוף יולי-תחילת אוגוסט, ונעשה נסיון לקבוע עם התובעת מועד לתיקון, אך עורך דינה הודיע כי היא מגישה תביעה.
התובעת התנגדה לאפשר לנתבעת לתקן את הסלון, ומסרה כי לאור המתנתה חודשים רבים, ולאור העובדה שלאחר זמן כה רב יתכן ויהיה שינוי בצבע, היא עומדת על ביטול העסקה.
בסיום הדיון, קבע כבוד השופט דניאל, כי יש לאפשר לנתבעת לפעול לתיקון הסלון, אם כי ברור כי התובעת זכאית לפיצוי בגין הטרדה ועוגמת הנפש שנגרמו לה כתוצאה מכך שהתיקון לא בוצע בתוך פרק זמן סביר מעת תלונתה, והציע לצדדים לבוא ביניהם בדברים בנוגע לסיום התיק.
ביום 6/8/08 הודיעה התובעת לבית המשפט, כי הסלון נלקח מביתה לתיקון ביום 14/7/08, והוחזר ביום 20/7/08 כששלוש ממשענותיו הוחלפו והרגל תוקנה, אולם, עם קבלת הסלון גילתה כי בגב הספה הדו מושבית קיים תפר קרוע, באזור בו היה הקרע בעבר במשענת יד ימין - העור מתוח, משופשף ועומד להקרע, ובספה התלת מושבית שני המנגנונים של שתי משענות היד תקועים.
התובעת צירפה תמונות ואת טופס ההחלפה, עליו ציינה את הליקויים והחתימה את המוביל.
כמו כן, טענה התובעת, כי התיקון בוצע בצורה רשלנית, המשענות הותקנו באופן לא סימטרי, התפרים עקומים והידיות עקומות.
על כן, הבהירה התובעת כי היא עומדת על ביטול העסקה והשבת מלוא תמורתה ודרשה פיצוי על הטרדה, עוגמת הנפש והוצאות משפט.
ביום 17/9/08 הודיעה הנתבעת, כי למרות שסוכם על החלפת 2 כיסויים למשענות היד ותיקון רגל הספה, היא פעלה להחלפת 3 משענות יד, החליפה את הרגל האמצעית של הספה התלת מושבית וביצעה ניקוי וטיפול מקצועי לסלון, כשכל אותה עת סיפקה לתובעת סלון חלופי.