כתב אישום שמכיל את כל הפרטים מרפא את הפגם שנפל בהודעת תשלום קנס

הערעור

1.       הערעור דנן נסב בשאלה, מה נפקותו של פגם שנפל בהודעת תשלום קנס, בהליך של ברירת משפט, לפי סעיף 228 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, בכך שלא צוינו בהודעה פרטיו של עורך הדו"ח, כאשר בעקבות בקשה להישפט הוגש כתב-אישום שאינו לוקה עוד בפגם האמור.

2.       לפניי ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט לעניינים מקומיים בירושלים (כב' השופטת י' ייטב) מיום 23.3.09, בת"פ 1250/2009, לפיו הורשע המערער בעבירה לפי סעיף 5(ו)(3) לחוק עזר לירושלים (העמדת רכב וחנייתו), התשכ"א-1960, בכך שהחנה את רכבו בתוך צומת, או בתחום של שנים-עשר מטרים ממנו, ונידון לתשלום קנס בסך 100 ש"ח, או יום מאסר תמורתו.

הרקע להגשת כתב-האישום

3.       בסמוך ליום 6.7.08 קיבל המערער, באמצעות הדואר, הודעה לתשלום קנס מספר 0-8-122872 (להלן - הודעת תשלום הקנס או ד"וח החניה), בהליך של ברירת משפט, לפי סעיף 228 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן - חוק סדר הדין הפלילי). בהודעת תשלום הקנס צוין, כי ביום 2.3.08 בשעה 13:00, ברחוב המון מס' 4 בירושלים, העמיד המערער את מכוניתו בתוך צומת, או בתחום של שנים-עשר מטרים ממנו, זאת בניגוד לסעיף 5(ו)(3) לחוק עזר לירושלים (העמדת רכב וחנייתו), התשכ"א-1960 (מוצג נ/3 בבית-משפט קמא). עוד צוין בהודעת הקנס, כי על המערער לשלם הקנס בסך 100 ש"ח, אלא אם יודיע כי ברצונו להישפט בבית-המשפט על העבירה.

4.       ביום 5.8.08 ביקש המערער מרשות החניה לבטל את הודעת תשלום הקנס, זאת מן הטעם שכל מקומות החניה באזור שבו ניתן הדו"ח מצויים בטווח של שנים-עשר מטרים מהצומת, ושבדרך-כלל לא נרשמים דו"חות חניה בנסיבות דומות (מסמך מש/1 בערעור). משנדחתה בקשתו ביום 27.10.08 (מוצג נ/1 בבית-משפט קמא), הגיש המערער, ביום 16.11.08, בהתאם לסעיף 229(א)(2) לחוק סדר הדין הפלילי, ותקנה 42(א) לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד-1974 (להלן - תקנות סדר הדין הפלילי), בקשה להישפט על העבירה.

5.       בעקבות הגשת הבקשה להישפט, הוגשו לבית-משפט קמא, ביום 5.1.09, הזמנה למשפט וכתב-אישום בגין עבירת החניה האמורה, זאת על-פי הוראת תקנה 43 לתקנות סדר הדין הפלילי, ובהתאם לטופס 8ב לתוספת לתקנות.

ההליך בבית-משפט קמא

6.       בישיבת הטיעון, שהתקיימה ביום 26.3.09, הוקרא למערער כתב-האישום. במענה לאישום, לא חלק המערער על כך כי החנה את רכבו בתוך הצומת, או במרחק של שנים-עשר מטרים ממנו, אך טען כי חניית הרכב לא הפריעה לתנועה, וכי פקח החניה רשם את הדו"ח למרות שהעירייה לא נוהגת לרשום דו"חות במקום זה. עוד טען המערער, כי בהודעת תשלום הקנס שנשלחה לו נפל פגם, שכן בהודעה לא צוינו שמו של עורך הדו"ח, כמו גם שמותיהם של העדים (בנוסף לעורך הדו"ח), למרות שהיה צריך לציין זאת בהתאם לטופס 8א לתקנות סדר הדין הפלילי.

7.       בית-המשפט קמא דחה את טענת המערער בדבר אכיפה סלקטיבית ברישום הד"וח, ולא מצא כי אי-רישום שמו של הפקח בהודעת הקנס מקים עילה לביטול האישום. לפיכך, ועל יסוד הודאתו של המערער, לפיה החנה את רכבו בתוך הצומת, או בתחום של שנים-עשר מטרים ממנו, הרשיע את המערער בעבירה שיוחסה לו בכתב-האישום. הואיל והמאשימה הסתפקה בחיוב המערער בתשלום הקנס המקורי, על-פי דו"ח ברירת המשפט, גזר בית-משפט קמא את דינו של המערער לתשלום קנס המקורי בסך 100 ש"ח.

תמצית טיעוני הצדדים

8.       את ערעורו מיקד המערער כנגד קביעתו של בית-משפט קמא, לפיה לא נפל בהודעת הקנס פגם המקים עילה לביטול ההליך. הוא זנח את הטענות שהעלה בבית-משפט קמא, בדבר מקום החניה בצומת והאכיפה הסלקטיבית ברישום דו"ח החניה. לטענת המערער, משלא צוינו בהודעת תשלום הקנס פרטי עורך הדו"ח, כנדרש על-פי טופס 8א לתוספת לתקנות סדר הדין הפלילי, יש לראות את ההודעה לתשלום קנס כנעדרת כל תוקף חוקי, ויש להכריז עליה כבטלה.

9.       ב"כ  המשיבה, עו"ד ליבמן, אישר כי בהודעת תשלום הקנס שנשלחה למערער אכן נפל פגם, בכך שלא נכלל בה שמו של הפקח שרשם את דו"ח החניה. לדבריו, שמו של הפקח הופיע בהודעת תשלום הקנס שהוצמדה לרכב, כמו גם בעותק כתב-האישום שהוגש לבית-המשפט בעקבות הבקשה להישפט שהגיש המערער. הוא הסביר, כי השמטת שמו של הפקח מעותק הודעת תשלום הקנס שנשלחה למערער בדואר, נבעה מתקלה, שמקורה במערך המחשוב של רשות החנייה; וכי התקלה - שחלה גם על הודעות תשלום קנס רבות אחרות - כבר תוקנה. לגופו של עניין טען ב"כ המשיבה, כי משביקש המערער להישפט, ומשהוגש נגדו כתב-אישום, שבגדרו נכלל שמו של פקח החניה, אין עוד נפקות לתקלה שקרתה בהשמטת שם הפקח מעותק הודעת תשלום הקנס שנשלח למערער. לשיטתו, המערער יכול היה להעלות בערכאה הדיונית טענה מקדמית, לפיה בעותק כתב-האישום המצוי בידיו, נפל פגם של אי-ציון שמו של הפקח; ואם היה מעלה טענה מקדמית זו, היה אמור בית-המשפט להורות על תיקון עותק כתב-האישום שבידי המערער על-ידי הוספת שמו של פקח החניה, אך בוודאי שלא לבטל את האישום נגדו.

דיון

8.       לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות.

          תקנה 40 לתקנות סדר הדין הפלילי מורה, כי הודעה לתשלום קנס, בהליך של ברירת משפט, לפי סעיף 228 לחוק סדר הדין הפלילי, תהא ערוכה לפי טופס 8א לתוספת לתקנות. טופס 8א כולל, בין-השאר, את פרטי בעל הרכב, תיאור העובדות המהוות את העבירה, ציון סעיף החיקוק הרלבנטי, פרטי עורך הדו"ח וכן העדים (בנוסף לעורך הדו"ח), זאת בצד הנחיות בדבר דרך תשלום הקנס, הגשת בקשה לביטול הודעת התשלום או הגשת בקשה להישפט. כאמור, אין מחלוקת, כי בהודעת תשלום הקנס שנשלחה למערער נפל פגם, בכך שלא צוינו בה פרטי עורך הדו"ח, כנדרש בטופס 8א לתוספת לתקנות.

          ואולם, כפי שיובהר להלן, אף אם נפל פגם בטופס הודעת תשלום הקנס, בכך שלא צוין בו שמו של עד התביעה עורך דו"ח החניה, מתיתר הצורך בענייננו להכריע בשאלת נפקות הפגם, זאת הואיל והמערער הגיש בקשה להישפט, וההליך של ברירת המשפט נותב להליך של הגשת כתב-אישום - שבו צוין שמו של עד התביעה.

9.       משהודיע המערער, בהתאם לסעיף 229(א)(2) לחוק סדר הדין הפלילי ולתקנה 42 לתקנות סדר הדין הפלילי, כי ברצונו להישפט על העבירה, הועבר ההליך למסלול של הגשת כתב-אישום.

תקנה 43 לתקנות סדר הדין הפלילי, שכותרתה "הזמנה למשפט בברירת משפט", מורה, כי אם "נשלחה במועד הודעה על בקשה להישפט לפי תקנה 42, תומצא לנאשם הזמנה למשפט, לפי טופס 8ב שבתוספת".