נהג החוגר חגורת בטיחות מתחת לבית שחיו כמוהו כמי שנוהג ללא חגורה

השופט ס' ג'ובראן:

1.             בפנינו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, בתיק עפ 1195/06, מיום 23.7.2007, בו התקבל ערעור המשיבה על הכרעת דינו של בית המשפט לתעבורה בתיק 14721/05 מיום 7.9.2006.

2.             הסוגיה העומדת בפני הכרעה בתיק זה, היא אופן השימוש המתחייב מן החוק, בחגורת בטיחות בכלי רכב. הפתרון לכך, טמון בפרשנותה של תקנה 83ב(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: תקנות התעבורה).

עובדות המקרה והדיון בערכאות קודמות

3.             כתב האישום שהוגש כנגד המבקש, מייחס לו עבירה של נהיגה ברכב ללא חגירת חגורת בטיחות, לפי תקנה 83ב לתקנות התעבורה.

4.             על פי תיאור עובדות המקרה בדו"ח התנועה, המבקש נהג ביום 2.7.2004, בשעה 2:20 לפנות בוקר בכביש 4 לכיוון צפון, וחלף על פני צומת בתי הזיקוק כשהוא אינו חגור בחגורת בטיחות. טל יכנין, השוטר שהבחין בכך שהמבקש איננו חגור (להלן: טל), הורה לו לעצור לאחר הצומת. המבקש טען בפני השוטר כי היה חגור, אך החגורה הייתה מונחת מתחת לבית השחי שלו.

5.             בעדותו בפני בית המשפט לתעבורה, אישר טל את תוכנו של דו"ח התנועה. שוטר נוסף שנכח במקום האירוע לא מסר את עדותו. המבקש חזר בעדותו על האמור בדו"ח וטען כי נהג כשהוא חגור והחגורה עברה תחת ידו.

6.             בית המשפט לתעבורה בחיפה (כבוד השופט ש' יציב), זיכה ביום 7.9.2006 את המבקש מן העבירה שיוחסה לו בכתב האישום. בנוגע לשאלה העובדתית, קיבל בית המשפט את גרסת המבקש וקבע, כי הוא חגר את חגורת הבטיחות, כשהיא עוברת מתחת לבית שחיו. הסוגיה המשפטית שעלתה כתוצאה מכך, הייתה האם אופן חגירה זה מהווה הפרה של תקנה 83ב(א) לתקנות התעבורה, המחייבת אדם הנוהג ברכב לחגור חגורת בטיחות. מאחר ובגוף התקנה לא מפורט כיצד יש לחגור את חגורת הבטיחות בצורה תקנית, סבר בית המשפט לתעבורה כי עמימותו צריכה לפעול לטובת המבקש. נקודה נוספת שקיבלה התייחסות בפסק הדין, היא ההפניה של תקנה 83ב(א) לתקנה 364א לתקנות התעבורה, שהוראתה חובת התקנה של חגורות בטיחות כתנאי לרישום רכב על ידי רשות הרישוי. תקנה 364א מפנה גם היא בתורה לפרט 23 בתוספת השנייה של תקנות התעבורה, בו מפורטים סוגים שונים של חגורות בטיחות והמציין בין השאר כי חגורה אלכסונית חובקת את חזה הנוסע מן הירך לכתף שמנגד. בית המשפט לתעבורה סבר, שאין להקיש מן הפרט האמור לפרשנותה של תקנה 83ב(א). זאת, מאחר ותקנה 364א הינה במהותה הנחיה מנהלתית לרשות הרישוי - שלא לרשום רכב, אלא אם הותקנו בו החגורות המפורטות בפרט 23 - היא אינה מנסחת כלל התנהגות נורמטיבי כלפי נהגים המשתמשים ברכב, שהפרתו גוררת סנקציה פלילית. לפיכך, נקבע, כי לא ניתן ללמוד מן ההפניה לתקנה 364א על החובה לחגור חגורת בטיחות באופן תקני. תוצאה זו חיזקה את הנחתו הראשונית של בית המשפט ובאותה רוח נקבע, כי הרשעה המסתמכת על הנחיותיו של פרט 23, תעלה כדי פגיעה בעיקרון החוקיות.

7.             המשיבה הגישה ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה וביום 23.7.2007 ביטל בית המשפט המחוזי (כבוד השופט מ' פינקלשטיין), את הכרעת הדין והרשיע את המבקש בעבירה של אי חגירת חגורת בטיחות. בית המשפט המחוזי קבע, כי התכלית החקיקתית של תקנה 83ב(א) מחייבת לקרוא את תקנה 364א כחלק בלתי נפרד ממנה. לפיכך, לצורך קביעת אשמתו של המבקש, יש לפרש את תקנה 364א  כהוראת בטיחות, שבצידה סנקציה עונשית. עוד ציין בית המשפט המחוזי, כי החובה לחגור את חגורת הבטיחות בצורה תקנית, מרומזת גם בלשונה של תקנה 83ב(א) עצמה, הקובעת, כי על הנוסעים ברכב להיות חגורים ב"חגורת בטיחות". שמה של החגורה מעיד על ייעודה ושימוש לא בטיחותי בה, מרוקן את התקנה מתוכן.

טענות הצדדים

8.             מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, בגדרה טוען בא כוח המבקש, כי המקרה עוסק בסוגיה בעלת חשיבות כללית ושיש בידיו להוכיח מדוע שגה בית המשפט המחוזי במסקנתו. ראשית, טוען הוא כי בית המשפט לא היה מוסמך לקבוע, כי חגירת חגורת בטיחות מתחת לבית השחי איננה בטיחותית. לדבריו, טענה זו עלתה לראשונה בהשלמת הטיעונים להודעת הערעור ולא בערכאה הדיונית ומלבד זאת, היא לא הוכחה על ידי המשיבה ולכן קביעתו של בית המשפט המחוזי בעניין זה, איננה מבוססת. טענתו השנייה של בא כוח המבקש הייתה שהוראות היצרן אינן מחייבות לחגור את החגורה מעל הכתף. לבסוף טען הוא, כי אין לקרוא לתוך ההוראה הפלילית של תקנה 83ב(א) תוכן של הוראות חיקוק אחרות. תקנה 364א רלוונטית לדעת בא כוח המבקש רק לצורך סוגי הרכבים המפורטים בה ולא לצורך סוגי החגורות שיש להתקין ברכבים אלה. כמו כן, פרט 23, מפנה לתת סעיפים 364א(ג), 364א(ד) ו-364א(ה), ואילו תת הסעיף הרלוונטי לענייננו, בו מוזכרות הדרישות לרישום רכב, הוא 364א(א). מלבד זאת לשיטתו, גם לשונו של פרט 23 גופא איננה קובעת מפורשות, כי יש לחגור את החגורה, כך שתעבור מעל כתף הנהג. בא כוח המבקש טוען, שעמימותה של התקנה לא צריכה לעמוד לרעתו של המבקש והוא מדגיש שגם המשיבה מודה, כי ניתן היה לנסחה בצורה בהירה יותר. לאור כל האמור סבור הוא, כי יש לקבל את הערעור ולהשיב על כנו את פסק דינו של בית המשפט לתעבורה.

9.             בא כוח המשיבה מצידו, איננו רואה הצדקה לדיון נוסף בסוגיות שכבר הוכרעו בבית המשפט המחוזי. לעצם השאלה הפרשנית, טענתו היא, כי קיימת זיקה ברורה בין שלוש הוראות החיקוק הרלוונטיות ודווקא הפרדתן הינה מלאכותית. בשל כך, הנהג מחויב לחגור באופן המצוין בפרט 23 - כשהחגורה חובקת את החזה באלכסון, מן הירך לכתף שמנגד ולא מתחת לבית השחי. עוד טוען בא כוח המשיבה, כי גם תכלית החיקוק מחזקת את עמדתו. מטרתה של חגורת הבטיחות היא לשמור על הנוסע, לבל יוטח בשמשה או ייזרק ממושבו ולכן חייבת היא לעבור מעל ולא מתחת לכתף. באשר לסכנה הטמונה באופן שבו חגר המבקש בנסיעתו, מטעים בא כוח המשיבה, כי טענה זו עלתה אמנם בשלב השלמת הטיעונים לערעור בבית המשפט המחוזי, אך המבקש בחר שלא למסור את תגובתו עליה, ועל כן כעת, אין מקום להידרש לטענותיו.

דיון

10.          אופן השימוש הראוי בחגורות בטיחות, הינו נושא המעורר שאלה כללית, אשר חורגת מעניינם של הצדדים ומצדיק דיון לגופו של עניין בתיק. לפיכך, החלטנו לדון בבקשת רשות הערעור כבערעור. אולם נקדים ונאמר, כי אין בידינו לקבל את טענות בא כוח המבקש ועל כן דין הערעור להידחות.

המסגרת הנורמטיבית

11.          כפי שהוזכר לעיל, אין מחלוקת בין הצדדים על החלק העובדתי של העניין. מוסכם, כי חגורה אלכסונית במושב הנהג ברכב המדובר, היא חלק מדרישת החוק. כן מוסכם, כי המבקש חגר חגורת בטיחות, אך העביר את החלק האלכסוני שלה מתחת לבית השחי. השאלה העומדת בפנינו היא, האם צורת חגירה זו מותרת על פי תקנות התעבורה, או שמא חלה על הנוסע ברכב חובה להעביר את חגורת הבטיחות מעל כתפו, והפרתה הינה עבירה פלילית. במענה לשאלה זו, נעמוד תחילה על הסעיפים הצריכים לדיון.

12.          התקנה שעומדת במרכז הדיון והעוסקת בחובה לחגור חגורת בטיחות בזמן נהיגה היא תקנה 83ב(א) ולשונה: