דיון ביחס שבין חובת הסודיות לבין חובת הדיווח של מטפלים בתחום הנפשי

התובע נורה על ידי שומר בחניון מכוניות וכתוצאה מכך נגרמו לו נזקי גוף. התביעה מעוררת מספר סוגיות, ובין היתר, היחס בין חובת הסודיות לבין חובת הדיווח של מטפלים בתחום הנפשי.

הנפשות הפועלות והעובדות שאינן שנויות במחלוקת 

1.            התובע הועסק כשומר על ידי הנתבעת 1 (להלן: " מיקוד")  שהיא חברה העוסקת במתן שירותי אבטחה וקבלנות כוח אדם.

מיקוד הציבה את התובע כשומר וכמאבטח בחניון המכוניות של הנתבעת 2 (להלן: " הרץ"), שהיא חברה העוסקת בהשכרת רכבים, והנתבעת 3 היא מבטחתה.

הנתבע מס' 6 (להלן: " הנתבע") הועסק אף הוא כשומר על ידי מיקוד אבטחה, ועבד יחד עם התובע כשומר וכמאבטח בחניון של הרץ, במקביל ללימודיו כסטודנט באוניברסיטת חיפה, היא הנתבעת מס' 10  (להלן: " האוניברסיטה"). נקדים ונספר כי האוניברסיטה מפעילה מרכז לייעוץ פסיכולוגי לרווחת הסטודנטים (להלן: " המדור הקליני"), והנתבע פנה ביוזמתו למדור הקליני לשם קבלת טיפול נפשי.

2.            התובע והנתבע חילקו ביניהם את משמרות העבודה בחניון הרץ, ונוצרו ביניהם חיכוכים על רקע היעדרויות ואיחורים תכופים של התובע מהעבודה. באחד הימים, הגיע התובע לעבודה באיחור של מספר שעות, הנתבע דיווח על כך לאחראי במיקוד ("הלשין" עליו כלשונו של התובע), והתובע פוטר מעבודתו בחודש אוגוסט 2004. התובע לא החזיר את הנשק לאחר פיטוריו, ורק לאחר שמיקוד הגישה תלונה במשטרה, החזיר את האקדח למיקוד.

לאחר פיטוריו, ניסה התובע ליצור קשר עם הנתבע, אך הנתבע, שחשש מפניו, סירב לפגוש אותו או להשיב לשיחותיו הטלפוניות.

ביום 9.11.2004, בסביבות השעה 03:00 בלילה, בעת שהנתבע שמר בחניון הרץ, הגיע התובע לחניון, טיפס מעל הגדר ונכנס לחניון. יש מחלוקת בין הצדדים אם התובע אחז בידו פלייר או כלי כלשהו, אך אין חולק כי התובע ניפץ מראה של מכונית אחת לפחות (לטענת הנתבעים, של ארבע מכוניות). מכאן ואילך נתפתח אירוע, שעל פרטיו נעמוד בהמשך, שבסופו ירה הנתבע בתובע ולעבר התובע מספר כדורים מאקדחו, וכתוצאה מכך נפגע התובע בעכוז, באוזן ובאיברים פנימיים. עקב כך נגרמה לתובע נכות גבוהה לצמיתות, הכוללת, בין היתר, גימגום חריף ביותר ונכות בתחום הנפשי.

3.            הנתבע הועמד לדין פלילי והורשע, על סמך הודייתו, בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 333+ 335(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (ת.פ. (חי) 3178/04 בפני כב' השופט אילן שיף).

למרות חומרתה של העבירה, בחר בית המשפט המחוזי שלא לשלוח את הנתבע למאסר בפועל והטיל עליו 6 חודשי מאסר בעבודות שירות תוך העמדתו במבחן לתקופה של שנה וקביעת פיצוי בסך של 20,000 ש"ח לזכות התובע. בגזר הדין, נסמך בית המשפט על המלצתו החיובית של קצין המבחן, ועמד בהרחבה על נסיבותיו האישיות של הנתבע, כעולה חדש שעלה לארץ מאוקראינה בשנת 1999, כסטודנט שהשלים בהצלחה לימודים אקדמיים בתחום המוסיקה וכמי שזכה לתעודות הוקרה על פעילות התנדבותית.  המדינה הגישה ערעור על גזר הדין, אך בדיון בבית המשפט העליון חזרה בה מהדרישה להטיל על הנתבע מאסר בפועל, וצו המבחן הוארך לשנתיים (ע"פ 6853/05 ניתן ביום 6.3.2006). 

כתב התביעה ועילות התביעה כנגד הנתבעים

4.            משנסתיים ההליך הפלילי כנגד הנתבע, הגיש התובע התביעה דכאן, בה ייחס לנתבעים אחריות לאירוע. אביא בתמצית את עיקרי הרשלנות שייחס התובע לנתבעים:

מיקוד והרץ - בכך שהתרשלו בהליך קבלתו של הנתבע לעבודה כשומר, בהליך הכשרתו כשומר ובכך שלא פיקחו ולא ערכו ביקורות לבדיקת טיב השמירה ולא ביצעו בדיקות תקופתיות של השומרים.

              המדינה: משרד הבריאות - בכך שנמנע מלהעביר דיווח נכון ומהימן ל"פקיד הרישוי" במשרד הפנים אודות מצבו של הנתבע בהתאם לסעיף 11א' לחוק כלי היריה, התש"ט-1949 (להלן: " חוק כלי היריה").

משרד הפנים  - בכך שהתרשל במתן רשיון נשק לנתבע ובכך שנמנע מלבדוק את עברו הרפואי או הנפשי של הנתבע.

משרד הביטחון  - בכך שלא העביר מידע למשרד הפנים בדבר אי גיוסו של הנתבע לשירות חובה בצה"ל ולא דיווח למשרד הבריאות אודות מצבו הבריאותי.

              האוניברסיטה - בכך שהמדור הקליני לא דיווח למשרד הבריאות כמתחייב מהוראות סעיף 11א' לחוק כלי יריה אודות מצבו הנפשי של הנתבע.

              הנתבע - כמי שירה בתובע. נציין כי הנתבע היה מיוצג בתחילת הדרך ע"י הסיוע המשפטי, אך בהמשך עזב את הארץ, ככל הנראה בשל התביעה דכאן.

התובע שינה את טעמו בסיכומים וגרסתו הנוכחית היא שהנתבע ירה בו ברשלנות ולא במתכוון