הפקידה דיווחה לאב כי לבנו חוב לבנק - הבן אינו זכאי לפיצוי בגין הפרת סודיות

1.                  1.                  על פי כתב התביעה, נקלע התובע בשנת 2004 לחריגה בחשבונו אצל הנתבע.  לטענתו, פקידה של הנתבע עדכנה את אביו, אריה כהן, בדבר פרטי החשבון על אף שחשבונו של התובע היה ללא ערבים וללא מיופה כח. 

התובע טוען כי הדבר קרה פעמיים, גם ביום 29.5.08, לאחר שהפקידה התנצלה על האירוע הראשון והבטיחה שלא יקרה שנית.

2.                  2.                  לטענת התובע, הנתבע לא שמר על הסודיות הבנקאית ובכך גרם לקרע חמור ביחסים שבין התובע לבין אביו, ודורש פיצוי בסך של 17,800 ש"ח בשל עוגמת הנפש שנגרמה לו.

3.                  3.                  בכתב ההגנה נטען, כי עובדי הנתבע עשו במשך תקופה ארוכה נסיונות רבים, בטלפון ובכתב, ליצור קשר עם התובע על מנת להסדיר את חובו אך ללא הצלחה. הואיל והניסיונות לאתר את התובע עלו בתוהו, התקשר הסניף אל בית הוריו של התובע כדי לנסות ולשוחח עם התובע.  האב ענה לשיחת הטלפון ומיד עם תחילת השיחה ביקשה העובדת לשוחח עם התובע.  משנאמר לה שהוא לא נמצא, ביקשה את מספר הטלפון שלו.  האב ביקש לדעת את הסיבה שמבקשים לשוחח עם התובע ושאל אם הוא יכול לעזור.  מאחר והאב הינו לקוח של הסניף והיה ערב לאשראי שניתן לבנו בעבר, נאמר לו כי בחשבון של בנו קיים חוב מזה זמן רב והסניף אינו מצליח ליצור קשר עם הבן.

הפקידה הוסיפה, מתוך כוונה טובה, כי יהיה חבל להעביר את גביית החוב לטיפול משפטי, דבר שיגרום להוצאות מיותרות.

4.                  4.                  הנתבע טוען כי האב אינו אדם זר לתובע, היה מעורב בחשבון התובע מאז היות התובע קטין, והיה ערב בעבר להלוואות שניתנו לתובע, ועל כן טוען הנתבע כי אין בשיחה שהתקיימה עם האב משום פגיעה בפרטיותו של התובע וכי לא נגרם לו נזק בגין אותה שיחה.

לחלופין, טוען הנתבע כי עומדת לו ההגנה הקבועה בסעיף 18(2) (ב), (ג) ו- (ד) לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א - 1981 שבו נאמר, כי תהא זו הגנה טובה לפוגע אם הפגיעה נעשתה בתום לב, בנסיבות שבהן היתה מוטלת עליו חובה חוקית, מוסרית, חברתית או מקצועית לעשותה, או שהפגיעה נעשתה תוך ביצוע עיסוקו של הפוגע כדין ובמהלך עבודתו הרגיל.

5.                  5.                  לאחר ששמעתי את הצדדים, הגעתי למסקנה שעל אף שהפקידה מטעם הנתבע לא נהגה בהתאם לכללי הסודיות הבנקאית החלים על הנתבע בגלותה לאביו של התובע את פרטי חובו של התובע - יש לתובע אשם תורם בשיעור של 100% לגבי הנזק שנגרם לו, לטענתו.  

אין מחלוקת שהתובע התעלם מפניותיו של הנתבע במשך תקופה ארוכה, על אף שידע שקיים חוב בחשבונו (פרוטוקול עמ' 1 שורות 8 - 9).  אילו היה התובע חוזר לנתבע ומסדיר את חובו - לא היה המידע בדבר החוב מגיע לאביו.   משלא פעל התובע כאמור - אין לו להלין אלא על עצמו.

6.                  6.                  זאת ועוד, התובע לא הרים הנטל המוטל עליו להוכחת סכום הנזק שנתבע על ידו. 

לאור האמור - התביעה נדחית.

לפנים משורת הדין, אין צו להוצאות.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים תוך 15 ימים.

המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום כ' באייר, תשס"ט (14 במאי 2009) בהעדר הצדדים.