שוטר שהכה אוהד 'הפועל' במהלך משחק כדורגל יפצה אותו ב 15,000 ש"ח.

תובענה לפיצוי בגין נזקי גוף. הצדדים חלוקים על החבות ועל הנזק.

רקע ועובדות שאינן במחלוקת

1. ביום 18.9.05, בפתח עונת הכדורגל של שנת 2005, טרם פתיחת משחק הדרבי בין קבוצות הפועל למכבי תל אביב באצטדיון בלומפילד ביפו [להלן - "הדרבי", " הפועל", " מכבי" ו - "האצטדיון" או " המגרש"], הוכה התובע, צעיר בן כ - 20, אוהד מושבע של הפועל, על ידי הנתבע 2 [להלן - "השוטר"], ששימש חלק מכוח האבטחה המשטרתי בשכר, לדרבי. האירוע נקלט במצלמות הטלוויזיה, ככל הנראה של ערוץ 5, חדשות הספורט וסרט הצילום הוגש כראייה לבית המשפט.

2. השוטר נחקר במח"ש, הועמד לדין פלילי, הודה, הורשע בגין תקיפה הגורמת חבלה ודינו נגזר.[להלן - "תקיפת השוטר" או " התקיפה"]. בין השאר נגזר על  השוטר לפצות את התובע בסך של 750 ש"ח והוא עשה כן. השוטר לא התגונן בפני התובענה.

עניינה של התובענה הוא ניסיון לייחס לנתבעות 1 ו -   3 [להלן - "המשטרה" ו - "מכבי"] אחריות לתקיפת השוטר.

המשחק והדרבי

3. כעת - על המשחק: ברוב משחקי הכדורגל, מוגדרת קבוצה אחת כמארחת והשנייה - כאורחת. המשחק נערך דרך כלל במגרשה של הקבוצה המארחת [המכונה לעיתים - "המגרש הביתי"] והיא זו שנהנית מפריבילגיות ומיתרונות הביתיות:

במישור הפיננסי -  הקבוצה המארחת היא זו שמוכרת את הכרטיסים למשחק וגורפת את כספי המכירה לקופתה.

במישור המשחק עצמו -  לקבוצה המארחת ניתנת שליטה על תגבור כמות האוהדים שלה במגרש הביתי. ההנחה היא ככל הנראה כי ריבוי האוהדים, מחזק ומעודד את הקבוצה במשחקה ומקנה לה יתרון פסיכולוגי על יריבתה. בהתאם, זכאית הקבוצה המארחת למכור כמות רבה יותר של כרטיסים לאוהדיה [בין מנויים ובין רוכשים אד - הוק], זאת על חשבון אוהדי הקבוצה האורחת. ככל הנדרש לפסק דין זה, מדובר ביחס של כ -  90% - 85% לקבוצה מארחת מול כ - 10% - 15% לקבוצה אורחת. הצדדים יצאו מנקודת הנחה [ואעשה כן אף אני], כי לקבוצה המארחת הזכות גם לקבוע את מיקום ישיבת אוהדי הקבוצות במגרש.

4. בצד הפריבילגיות, מוטלות על הקבוצה המארחת חובות, ביניהן, הדאגה לאבטחת המגרש והמשחק ומימון אבטחה זו. האבטחה לענייננו, מורכבת משוטרים בשכר וממאבטחים של חברה פרטית. מבחינה נורמטיבית, אחראית כמובן משטרת ישראל על האבטחה, במסגרת תפקידיה על פי דין, כפי שיפורטו להלן, אך אין בכך כדי להוציא את אחריות הקבוצה המארחת.

5. עד כאן משחק כדורגל באשר הוא. ואשר לדרבי, ייחודיותו בהיותו משחק בין שתי קבוצות יריבות עירוניות. במקרה כאן - הפועל מול מכבי תל אביב. מקובל, וכך העידו העדים, כי הדרבי הוא משחק "טעון" יותר ממשחק רגיל ואחד הסיכונים שיש לצפות הוא מאבק, לעיתים פיסי, בין אוהדי הקבוצות היריבות. אין מחלוקת לאור זאת, כי על סידורי האבטחה להלום גם סיכון זה על מנת למנוע התפרצויות אלימות. 

6. לדרבי התל אביבי ייחוד נוסף. האצטדיון משמש כמגרשן הביתי של שתי הקבוצות. המשמעות לענייננו, הנה כי אוהדים מושבעים הרגילים לשבת במקומות "קבועים" לשיטתם [אם כי אין להם הקצאה מובטחת בעניין זה] ולעודד את קבוצתם כאשר היא מארחת את היריבה העירונית במגרש, לא בהכרח יזכו לשבת שם כאשר קבוצתם היא האורחת.

7. לאור אלה, אפנה לנסיבות הספציפיות שקדמו לתקיפה. כאמור, באותו יום נועד להתקיים באצטדיון דרבי תל אביבי בו מארחת מכבי את הפועל. מכבי החלה בהתאם במכירת כרטיסים למשחק ובפעולות תיאום אבטחה מול המשטרה. אנו נתמקד בשערי האצטדיון ובפרט בשערים 4  ו - 5 מול שערים  6 ו - 7.

הצדדים חלוקים לגבי טענת התובע לפיה שער 5 מוקצה ומיועד "היסטורית" לאוהדי הפועל. אך אין חולק כי מנכ"ל מכבי, אלי דריקס, החליט עובר לדרבי כי הכרטיסים לשערים 4 ו - 5 יוקצו לאוהדי מכבי. משרד הכרטיסים "לאן", שמכר כרטיסים בעיקר במתחם מכבי, הונחה לבצע מכירה בהתאם. עוד אין חולק, כי על מנת למנוע חיכוך בין אוהדי שתי הקבוצות, "בודדו" כ - 240 מושבים בשער 6 [בעל כניסה משותפת וצמוד מצד אחד לשער 7 ומצד שני לשער 5], במובן זה שלא נמכרו אליהם כרטיסים והם נועדו לשמש מעין "שטח הפרדה". לפי תוכנית האבטחה, היו אוהדי הפועל אמורים לשבת בשער 7 ואילו אוהדי מכבי היו אמורים לשבת בשער 5 כאשר ביניהם מפריד "שטח ההפרדה".

אין חולק, כי למכבי כמו גם למשטרה, לא הייתה דרך למנוע הרמטית רכישת כרטיסים לשער 5 על ידי אוהדי הפועל והנחת העבודה הייתה כי מספר מסוים של אוהדי הפועל יצליחו להתמקם בכל זאת בשער 5 ויש לעשות בפועל להוצאתם משם, כמובן על מנת למנוע התפרצויות אלימות. 

8. ביום המשחק,  החלו הצופים הרבים ובהם האוהדים להיכנס לאצטדיון ולתפוס את מקומם. כצפוי, נמצא שמספר אוהדים של הפועל הצליח להתמקם בשער 5, בו נמצאו גם אוהדי מכבי והמשטרה נחלצה ל"הפרדת כוחות". ההוראה שניתנה לשוטרים הייתה להוציא את אוהדי הפועל משער 5 , דרך שער ברזל, ולהעבירם דרך שטח ההפרדה לשער 7. מאחר שבשער 7 ישבו כבר אוהדים אחרים של הפועל, הוחלט במקום לפנות "למעלה" את אוהדי הפועל שכבר ישבו בשער 7, על מנת לאפשר את הכנסתם של אוהדי הפועל שהוצאו משער 5 לאותו מתחם, ללא יצירת לחץ ודוחק.

9. התובע, אוהד מושבע כאמור של הפועל, רכש מראש כרטיס לשער 7 ולא התפתה להתמקם בשער 5, נדרש בשלב זה על ידי השוטרים לקום על רגליו ולעלות "למעלה" על מנת לפנות מקום לאוהדים שהוצאו כאמור משער 5. התובע עשה כן ואזי, ללא התגרות, ספק התגרות או פעולה פתאומית כלשהי מצידו [שאולי עלולה הייתה להטעות את השוטר מולו] "ספג" אגרוף בפניו מהשוטר. התובע מסר בזמנו שהרים נעל שנשמטה מרגלו במהלך העלייה ואולי השוטר טעה לחשוב כי בדעתו לפעול באלימות, השוטר מסר כי התובע נפנף כלפיו בדגל והוא שבר לו אותו. סרט הטלוויזיה מראה כי התובע, כמו גם אוהדי הפועל שלצידו, לא התפרעו [בעת הצילום] כי היו במקום שוטרי יס"מ רבים, התובע לא החזיק ולא נופף בדגל, לא התגרה בשוטר ולא נקט באלימות או קצה אלימות, אף לא מילולית והשוטר הוא שהטיח בתובע אגרוף. לאחר מכן נטל השוטר דגל שהיה בידי אוהד אחר של הפועל וניסה לשבור אותו ולבסוף, הורחק על ידי שוטרי יס"מ מקרבת התובע. עד כאן האירוע עצמו וכפי שנאמר "תמונה אחת שווה אלף מילים".

אינני מוציאה מכלל אפשרות, כי לאירוע כפי שנקלט במצלמות הטלוויזיה, קדמו אי סדרים קשים, לרבות קשיים בהם נתקלו השוטרים או השוטר בעת הוצאת אוהדי הפועל משער 5 והעברתם לשער 7, בפרט נוכח מימדיו הצרים של שער הברזל בפתח שער 5, אינני מקלה ראש בתפקידם הקשה של השוטרים - להפריד בין אוהדי שתי הקבוצות בשער 5. יחד עם זאת, מן הסרט עולה, כי התובע הותקף על ידי השוטר על לא עוול בכפו, ולא ניתן היה לטעות כי אין פניו של התובע לאלימות או להפרת סדר כלשהי עובר לתקיפת השוטר.

המחלוקות