א. בקשת רשות ערעור על החלטתו מיום 20.5.04 של ראש ההוצל"פ (כב' הרשם יובל גזית) בתיק הוצל"פ מס' 0152159038 בה נקבע כי הכספים המופקדים אצל המשיבה אינם ניתנים לעיקול במועד זה; וכן על החלטת ראש ההוצל"פ מיום 14.6.04 לפיה נקבע כי גם אם ישנה חלק מהחלטתו, הרי שעיקרי ההחלטה מיום 20.5.04 ישארו בעינם.
אני מחליטה לתת רשות ערעור ולדון בבקשת רשות הערעור כבערעור.
ב.
העובדות העיקריות הצריכות לענייננו, הן כדלהלן:
ביום 23.3.97 הגישה המערערת כנגד החייב, מר קיש (להלן: "
החייב"), עובד שלה לשעבר, תביעה להשבה בגין גניבה ומעילה ברכוש המערערת. המערערת קיבלה צו עיקול זמני על נכסי החייב, לרבות כספים שנצברו אצל המשיבה (ת"א 32932/97).
המשיבה, קרן מקפת - מרכז לפנסיה ותגמולים (להלן: "
המשיבה" או "
קרן מקפת"), היא "אגודה שיתופית" המנהלת בין היתר, קרן פנסיה מקיפה שהיא "קופת גמל לקצבה" כמשמעותה דאז בתקנות מס הכנסה (כללים לניהול ולאישור קופות גמל) התשכ"ד - 1964 (להלן: "
תקנות מס הכנסה") וכיום בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), התשס"ה-2005,.
החייב נעצר ע"י המשטרה, שוחרר לחופשה, ברח לחו"ל ומאז אבדו עקבותיו.
ביום 24.3.97 הוטל עיקול זמני על כספים וזכויות החייב אצל המשיבה.
ביום 30.4.97 אישרה המשיבה קבלת צו העיקול והודיעה כי משיכת הכספים כפופה לתקנות מס הכנסה, כללים לאישור ולניהול קופות גמל, וכן כפופה לתקנות "קרן מקפת" ולפיכך, לא ניתן לבצע את הצו נכון למועד קבלת צו העיקול.
לימים ניתן פס"ד כנגד החייב וביום 20.1.98 נחתמה פסיקתא כנגד החייב בה אושרו, בין היתר, העיקולים הזמניים שהוטלו על נכסי החייב אצל המשיבה.
המערערת פתחה בהליכי הוצל"פ כנגד החייב במסגרתם עתרה, בין היתר, לממש את הכספים המופקדים אצל המשיבה.
ביום 21.01.04 הורה כב' הרשם יובל גזית למשיבה "לשבור", טרם מועד הפרעון, את חשבונו של החייב, בכפוף להוראות כל דין ולהעביר הכספים המעוקלים ללשכת הוצל"פ.
המשיבה התנגדה, בין היתר, מהטעם שזכויות החייב הינן זכויות פנסיה מוקפאות שלא הבשילו עדיין. כמו כן, טענה כי בהתאם לתקנותיה, תקנות מס הכנסה וסעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים, התשנ"ג-1963 (להלן: "
סעיף 26 לחוק"), כספי החייב שנצברו בקופת הגמל לקצבה, אינם ניתנים לעיקול, גם לאחר שהבשילו התנאים למשיכתם, וזאת גם אם הוטלו ע"י נושי העובד ולא ע"י נושי המעביד. המשיבה הסתמכה על בר"ע 3024/01 (י-ם)
צדוק עזר נ' בנק המזרחי ואח' (טרם פורסם, 6.6.02) (להלן: "
פרשת עזר"); ב"ש 1090/96 (חי')
אורון נ' אורון (טרם פורסם, 29.9.96) (להלן: "
פרשת אורון"); תב"ע נד 60-3 (נצרת
) ישראל שלו נ' איאיאס. בע"מ, עבודה אזורי, כרך ה', 291) (להלן: "
פרשת שלו").
המערערת השיבה כי התגובה שהוגשה לראש ההוצל"פ לא נתמכה בתצהיר ודינה להדחות. כן טענה כי סעיף 26 בנוסחו טרם התיקון, חל על כספי פיטורים בלבד ומגן על כספי העובד מפני נושי המעביד, אך אינו חל כאשר העובד הוא החייב והמעביד הינו נושה. אישור העיקול ניתן עוד בשנת 1998 ועל כן מנועה המשיבה מלהסתמך על סעיף 26 שתוקן לאחר מועד זה. המערערת הסתמכה בטיעוניה על בר"ע (חיפה) 1378/97
עויסאת עסאם נ' בנק הפועלים בע"מ (טרם פורסם, 26.6.98) (להלן: "
פרשת עסאם").
ביום 20.5.04 ניתנה החלטת ראש ההוצל"פ, נשוא הערעור שבפני, לפיה נקבע, בין היתר, כי לא נפל פגם בכך שתגובת המשיבה לא נתמכה בתצהיר, שכן היא נסמכה על טיעונים משפטיים ומדובר במשיבה שהיא צד ג' נטול אינטרסים שבקשתו הוגשה בתום לב, מתוך הגינות על מנת שלא יתפס ראש ההוצל"פ לכלל טעות.
עוד קבע ראש ההוצל"פ כי הכספים שנצברו בקרן מקפת אינם כספים שהופקדו ע"י המערערת כמעבידתו של החייב, אלא הופקדו גם ע"י מעבידים אחרים.
ראש ההוצל"פ בחן את סעיף 26 לחוק וקבע כי פרשת עסאם אינה רלוונטית לענייננו משבענין זה הועברו הכספים למעביד ואילו במקרה שבפנינו "
הכספים נותרו בקופת התגמולים וטרם גמל המועד להעברתם לחייב" (עמ' 2).
ראש ההוצל"פ קבע כי יש ליישם במקרה דנן את פרשת אורון ולקבוע כי לא ניתן לעקל הכספים במועד זה ולא ניתן לממשם על חשבון חובו של החייב. ראש ההוצל"פ קיבל חיזוק לגישה זו מפרשת עזר, בה נקבע כי כוונת המחוקק היתה חיזוק יציבותו של הביטחון הסוציאלי של העובד ובני משפחתו.
ראש ההוצל"פ התבסס על ס' 50(1) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז - 1967, לפיו צו עיקול אינו תופס ב"
נכס שאינו ניתן לעיקול לפי כל דין", וקבע כך:
"הכספים המופקדים אצל צד ג' אינם ניתנים לעיקול, שכן לא הונחה התשתית העובדתית המלמדת כי גמל המועד לתשלומם לחייב.