כלל לא ערכה ביטוח גרירה בטעות- תפצה את המבוטח שנתקע עם רכבו

השאלה העומדת לדיון היא האם על הנתבעים לפצות את התובע בגין עוגמת הנפש וההוצאות שנגרמו לו בעקבות טעות טכנית של הנתבעים, בגינה לא נערך לו ביטוח גרירה לרכבו במסגרת הביטוח המקיף?

כללי:

בעלי דין:

בכל זמן הרלוונטי לתביעה:

1)      1)      התובע ביטח את רכבו הפרטי אצל הנתבעת 1 באמצעות הנתבע 2;

2)      2)      הנתבעת 1 ביטחה את רכבו של התובע בביטוח מקיף;

3)      3)      הנתבע 2 הינו סוכן ביטוח, באמצעותו ביטח התובע את רכבו אצל הנתבעת בביטוח מקיף.

תביעת התובע וטענות הצדדים:

ביום 1.2.06 רכש ביטוח מקיף לרכבו הכולל מנוי גרירה ורכב חלופי. לטענתו, בתום תקופת הביטוח פנה התובע לנתבע 2 בבקשה לחדש את הביטוח, וביקש כי תנאי הביטוח יישארו כפי שהם ללא שינויים. התובע טוען כי סוכן הביטוח הודיע לו כי הביטוח יישאר ללא שינויים וזאת לתקופה החדשה מהתאריכים 1.2.07- 31.1.08.

בכתב תביעתו טען התובע כי בלילה שבין התאריכים 25-26.6.07 בשעה 02:15 ארעה תקלה ברכבו בכביש דימונה, ולא יכול היה להמשיך ליסוע בחזרה לביתו. התובע התקשר לשרותי הגרירה בהם היה צריך להיות מבוטח על פי בקשתו, על מנת שיגררו את רכבו, אולם מחברת הגרירה הודיעו לו כי אין לו מנוי גרירה, ולכן אינם יכולים לגרור אותו. חב' הגרירה הציעה לתובע לשלם בכרטיס אשראי ו/או במזומן לצורך ביטחון, והוא סירב משום שהוא לא מחזיק בכרטיס אשראי וכן כי הוא יודע כי יש לו מנוי לגרירה. על אף זאת, כאשר ראה התובע כי אין לו מה לעשות בנדון, התקשר לאביו אשר גר בגדרה וביקש את עזרתו. אביו של התובע נחלץ לעזרתו והביא עימו מכונאי מוסמך וכל זאת בשעה לא נוחה של הלילה, כאשר המרחק נסיעה הוא רב מאוד שכן אביו גר בגדרה והרכב היה בדימונה. לטענת התובע רק בשעות הבוקר המאוחרות הצליחו להתגבר על הבעיה ברכב.

טוען התובע שהוא עצמאי ועובד כצלם באירועים, הוא חזר מאירוע ביחד עם עובד שלו, ולכן נאלץ לשלם לעובד שכר עבור שעות נוספות. התובע ציין בכתב התביעה כי למחרת בבוקר הוא התקשר לנתבע 2 וסיפר לו על אשר אירע, הנתבע 2 אמר שיבדוק. ואכן לאחר מכן התקשר אליו הנתבע 2 ואמר לו שבשל טעות טכנית לא הופיע כי יש לו מנוי גרירה, והציע לו לבקש פיצוי מחברת הביטוח. משפנה התובע לחברת הביטוח בדרישה לפיצוי,  סירבה הנתבעת 1 לפצות את התובע מהטעם שהתובע לא הציג קבלות עבור הנזקים הנטענים. התובע צירף לכתב התביעה את פוליסות הרכב אשר מהם ניתן לראות כי התובע שילם עבור ביטוח מקיף הכולל בין היתר שירותי גרירה.

התובע ציין בכתב התביעה כי אין לו חשבוניות להציג עבור הנזקים אותם הוא תובע אולם ביקש כי בית המשפט הנכבד יפסוק לו את הנזקים כדלקמן:

1. דלק הלוך ושוב של הרכב בו הגיע אביו לדימונה בסך 300 ש"ח;
2. תשלום עבור שעות נוספות של העובד שהיה עימו בעבודה בסך של 250 ש"ח;
3. תשלום סמלי למכונאי בסך של 250 ש"ח;
4. פיצוי אישי על עוגמת נפש בסך של 200 ש"ח.

בכתב ההגנה  טענה הנתבעת 1 כי אכן ביום 26.6.07 פנה התובע לחברת SIXT  על מנת לקבל שירותי גרירה, אולם משום שלא היה ברור אם לתובע יש מנוי לשרותי גרירה התבקש התובע למסור אמצעי תשלום לבטחון עד אשר תתברר השאלה, אולם התובע סירב לכך.

הנתבעת 1 טענה כי התובע היה יכול ע"י מסירת אמצעי תשלום בטחון להקטין את נזקיו כפי שנטענו בכתב תביעתו.

הנתבעת 1 טענה כי בהתאם לסעיפים ג.7 לפרק 1 ו-א.11 לפרק 2 לתנאי כתב השירות, בו הוגדרו מקרים בהם אי בהירות לגבי זכאות המבוטח לשרותי גרירה, יידרש המבוטח למסור פרטי כרטיס אשראי למשך 60 יום במהלכם תיבדק זכאותו ואם יתברר כי המבוטח זכאי לשירותים אלו הוא לא יחוייב בכל תשלום, ועל כן לטענתה פעל התובע בניגוד לתנאי הפוליסה ואין מקום לפצותו.