ביהמ"ש העליון דחה את ערעורם של אלי רון ונאשמים נוספים באסון ורסאי על גזר דינם

פרק א': מבוא

           ביום 24.5.2001 בעיצומה של חתונה שנערכה ב"אולמי ורסאי" שבירושלים, סמוך לשעה 22:45, קרסה לפתע רצפת האולם. מעוצמת הנגיפה קרסו גם שתי הרצפות שבקומות שמתחת לאולם. עשרות חוגגים, חלקם היו בעיצומם של ריקודים וחלקם ישבו ליד השולחנות, נפלו מגובה של שלוש קומות. באסון הכבד קיפחו את חייהם עשרים ושלושה בני אדם ונפצעו שלוש מאות חמישים ושישה.

1.        בגין המעשים והמחדלים שגרמו לתוצאות הקשות של האסון הגישה המדינה כתב אישום לבית המשפט המחוזי בירושלים נגד תשעה נאשמים: ארבעה מהנדסים, הם המערערים שבפנינו (להלן: המערערים), קבלן הבנייה וארבעת מפעילי האולם (שלושה מבעלי האולם ועובד שכיר). הדיון בעניינם של ארבעת מפעילי האולם הופרד בשלבים מקדמיים מהדיון בעניינם של המערערים וקבלן הבנייה ונוהל בבית משפט השלום. משפטם של המערערים וקבלן הבנייה, הוא ההליך נשוא הערעור שבכאן, התנהל בבית המשפט המחוזי וארך ימים רבים. עשרות עדים העידו ביותר ממאה ושבעים ישיבות. הוגשו מוצגים רבים, ובהם מוצגים עבי כרס, מצגות, הודעות במשטרה, מסמכים מזמן אמת ועוד ועוד. מורכבותו של ההליך נבעה בעיקר מן המחלוקת העובדתית שהקיפה שאלות רבות הקשורות במומחיות מתחום ההנדסה. בסופו של דבר הרשיע בית המשפט המחוזי את ארבעת המערערים בעבירות של גרימת מוות ברשלנות (סעיף 304 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין)) באשר למותם של עשרים ושלושה בני אדם ובחבלה ברשלנות (סעיף 341 לחוק העונשין) לגבי חבלות גוף שנגרמו לשלוש מאות חמישים ושישה בני אדם. המערער בע"פ 9869/07, אליהו רון (להלן: רון), זוכה מעבירות של הריגה, חבלה חמורה ופציעה שיוחסו לו בכתב האישום ותחת זאת הורשע אף הוא כאמור בעבירות של גרימת מוות ברשלנות ושל חבלה ברשלנות. קבלן הבנייה אדיב יעקב (להלן גם: יעקב) זוכה בדין. בהמשך נגזר דינם של המערערים: רון נידון לחמש שנות מאסר (ארבע מתוכן לריצוי בפועל); המערער בע"פ 9890/07, אורי פסח (להלן: פסח), נידון לשנים-עשר חודשי מאסר (שישה מתוכם לריצוי בפועל); המערער בע"פ 9894/07, דן שפר (להלן: שפר) והמערער בע"פ 9815/07, שמעון קאופמן (להלן: קאופמן), נידונו לשלושים חודשי מאסר כל אחד (עשרים ושניים מתוכם לריצוי בפועל).

           בפנינו ערעוריהם של רון, פסח, שפר וקאופמן נגד הרשעתם בדין ולחלופין נגד חומרת העונש שהוטל עליהם, וכן ערעורה של המדינה נגד זיכויו של רון מעבירות ההריגה, החבלה החמורה והפציעה ונגד קולת העונש של כל המערערים. דנו בערעורים במאוחד.

האישומים

2.        בהמשך הדברים נידרש לפרטי האישומים. בשלב זה נתאר בקווים כלליים את מעורבותם של ארבעת המערערים בגרימת המוות והחבלות, כפי שהדברים נטענו בכתב האישום:

(א)      רון הוא מהנדס בניין במקצועו. הוא הגה דרך ליציקת תקרות המכונה "פל-קל" ושימש כבעל שליטה בחברת "פל-קל הנדסה בע"מ" (להלן: חברת פל-קל). רון עסק בשיווק יציקת תקרות לפי רעיון הפל-קל והוא אחראי לתכנון וליציקת תקרות רבות בדרך זו ובהן רצפת "אולמי ורסאי" אשר קרסה. בכתב האישום נטען כי רון ידע שיציקת תקרות הפל-קל אינה עומדת בדרישות בטיחות בסיסיות ובדרישות התקן הישראלי לבנייה ולמרות זאת יצר מצגי שווא כלפי לקוחות ומהנדסים כאילו מדובר בדרך בטוחה ומאושרת.

(ב)      פסח, מהנדס בניין אף הוא, עבד כשכיר בחברת פל-קל בין השנים 1990-1983 ושימש כמשנה לרון. במסגרת עבודתו בחברת פל-קל שיווק פסח לקבלן יעקב את שירותיה של חברת פל-קל ושכנע אותו לעשות שימוש בפל-קל ביציקת תקרות הבניין בו היה מצוי אולם ורסאי. בכתב האישום נטען כי פסח תכנן את תקרות הבניין ופיקח בפועל על יציקתן. במעשיו, כך נטען, חרג פסח מכללי בטיחות מקובלים ופעל בניגוד להוראות התקן הישראלי לבנייה.

(ג)       שפר וקאופמן הם ה"קונסקרוקטורים", המהנדסים האחראים לתכנון שלד הבניין. השניים היו שותפים בפירמה "דן שפר - שמעון קאופמן מהנדסי בניין". על פי כתב האישום, הצהיר שפר בפני הרשויות על היותו מתכנן השלד ואילו קאופמן הצהיר על היותו המהנדס האחראי לביצוע השלד. השניים התחייבו לבצע גם את "הפיקוח העליון" בזמן בניית השלד.

הכרעת הדין

3.          הכרעת דינו היסודית והמפורטת של בית המשפט המחוזי (כב' השופט מ' גל) ניתנה ביום 17.12.2006 ובה 442 עמודים. נוכח אופייה המורכב של הכרעת הדין אין טעם לפתוח בתיאור מלא שלה. את קביעותיו של בית משפט קמא ואת ההשגות העיקריות לגביהן נפרט בהמשך הדברים. בשלב זה נתמקד בעיקרי הדברים.

           בית משפט קמא קבע כי על רקע הסדרים מעורפלים ובלתי תקינים של פיקוח מוסדי ומקצועי על שיטות בנייה הוחדרה על ידי רון דרך ליציקת תקרות המכונה "פל-קל". דרך זו אינה ממלאת אחרי דרישות התקן הישראלי לבנייה מבטון ופלדה (ת"י 466) (להלן גם: התקן) ואינה עולה בקנה אחד עם תקנים מוכרים אחרים. היא אף אינה תואמת כללי עבודה מקובלים וכמעט בלתי אפשרי מבחינה מעשית לצקת על פיה תקרה בהתאם לתוכניות. הנוקט בדרך זו מצמצם את מקדמי הבטיחות ומכניס לתהליך הבנייה גורם ממשי של חוסר ודאות ובכך הוא נוטל סיכון מעבר למותר. תקרה הבנויה על פי רעיון הפל-קל חשופה להיכשל כשל פתאומי ללא התרעה מוקדמת מספקת. כשל מסוג זה אירע ברצפת אולמי ורסאי כאשר קרסה הרצפה כהרף עין בלי שהחוגגים יכלו למלט עצמם מן האסון ולנוס על נפשם. בהכרעת הדין נקבע כי כשל זה מקורו בבעיות אינהרנטיות של הפל-קל וכי הבחירה בפל-קל לצורך יציקת רצפת אולמי ורסאי לקתה בנטילת סיכון בלתי סביר והיא רשלנית. בית משפט קמא עמד על כך כי המסקנה בדבר המסוכנות שביציקת תקרות פל-קל במתכונת שיושמה באולמי ורסאי מקבלת משנה תוקף נוכח פרסום דו"ח הוועדה לבדיקת מקרי כשל של מבנים אשר הוצא על ידי לשכת המהנדסים, האדריכלים והאקדמאים במקצועות הטכנולוגיים בישראל, זמן קצר לפני יציקת תקרת ורסאי, בחודש דצמבר 1987 (להלן: דו"ח ועדת הכשלים). בדו"ח זה הביעו מחבריו חשש לעמידותן של תקרות פל-קל בפני "עומסים דינאמיים" (עומסים המאפיינים, לדוגמא, רצפות של אולמי שמחות) וקבעו כי תקרות פל-קל אינן ממלאות אחרי דרישות ת"י 466. בהכרעת הדין נקבע כי המערערים כולם ידעו על מסקנות הדו"ח ואף על פי כן פעלו ליציקת תקרות פל-קל, כמפורט להלן:

           רון פעל נמרצות לשיווק הפל-קל וסייע למהנדסים בהכנת תוכניות וביציקת התקרות. גם בבניין שבו נמצא אולם ורסאי (שייקרא להלן: בניין ורסאי או הבניין) הייתה לחברת פל-קל שבשליטתו מעורבות בתכנון ובפיקוח על ביצוע העבודות. רון יצר מצגים כוזבים לפיהם תקרות פל-קל תואמות את ת"י 466 ואף ניסה לשכנע את שפר בטיבה של דרך יציקה זו, תוך שהוא מסתיר ממנו את מלוא הנתונים לגבי אי תקינותה. גם לפסח לא גילה רון את האמת. עוד נקבע כי רון ידע שתקרות בניין ורסאי יתוכננו כתקרות פל-קל ואף ביקר פעם אחת במקום.

           פסח הועסק כאמור בחברת פל-קל ובשלהי שנות השמונים שימש בה בתפקיד בכיר ועסק במכירה ושיווק. הוא היה האחראי מטעם חברת פל-קל באזור ירושלים ושכנע את קבלן הבנייה של בניין ורסאי לעשות שימוש בפל-קל ביציקת תקרות הבניין. פסח אף היה שותף להכנת חישובים הנדסיים שהגיש שפר לעריית ירושלים לפני קבלת היתר בנייה. בית המשפט המחוזי דחה את טענת התביעה כלפיו לפיה הוא נטל חלק פעיל בהכנת תוכניות הבנייה או בפיקוח על עבודות היציקה של התקרות בבניין ורסאי.