חב' הגיחון גבתה כספים כשמונה המים היה מנותק- תפצה

תיקים אלה הם בגין חיובו של התובע, על ידי הנתבעת, בחשבונות מים שאינם צריכתו הפרטית, אלא תוצאה של גניבת מים.

בתיק ת.ק. 1190/07 -

מלכתחילה טענה הנתבעת כי היא זכאית לחייב את התובע בחיובים אלה, ועל התובע מוטלת האחריות לפעול כדי להפסיק את גניבת המים.

בפסק הדין מיום 8.3.07, דחיתי טענה זו של הנתבעת, וקבעתי כי הגניבה נעשית מן הנתבעת והיא אינה רשאית לגלגלה על התובע.

הנתבעת ערערה על פסק הדין ולעניין קביעה עקרונית זו, דחה בית המשפט המחוזי את הערעור (בר"ע 3106/07).

התיק הוחזר אליי לחישוב סכום ההחזר המגיע לתובע לאחר קבלת חוו"ד של הנתבעת.

הנתבעת בחרה שלא להגיש חוות דעת  מטעמה והסתפקה בתקיפת חוות הדעת  של התובע.

בדקתי את החשבונות שהוגשו וביצעתי את ההשוואות, ולהלן ממצאי:

טבלה ב' של המומחה מטעם התובע תואמת את הטבלאות של הנתבעת, להוציא שתי מחלוקות.

ראשית, הנתבעת טוענת כי בתקופה שמיום 30.6.03 ועד ליום 8.9.03 היה התובע מנותק ממונה המים, ולפיכך " לא מובן מהיכן מביא המומחה את החיובים הבאים" וכאן היא מפרטת את החיובים אשר מופיעים בטבלה ב' של המומחה מטעם התובע, לגבי תקופה זו (עמוד שני לתגובת הנתבעת).

ראוי היה לה, לנתבעת, שלא היתה כלל מעלה טענה זו.

התובע צירף 3 חשבונות אשר נשלחו אליו על ידי הנתבעת, ובהם מופיעים חיובים אלה, גם בתקופה בו היה המונה מנותק (נספחים 6, 7, ו-8). בשלושת החשבונות מצויין במפורש כי הצריכה הפרטית היא 0 והחיוב הוא רק עבור הצריכה של המונה הראשי.

ראוי לציין כי שלושת הסכומים מסתכמים בסכום נכבד של 1,602.17 ש"ח.

אין בלבי ספק כי חשבונות אלה, אשר הופקו על ידי הנתבעת, נמצאים בידיעתה.

למרות זאת, בחרה הנתבעת, באמצעות מר טחובר, מנהל מטה הגביה שלה, לנסות ולהעלים עובדה זו מבית המשפט.

אני רואה התנהלות זו של הנתבעת באופן חמור ביותר, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בגוף מעין ציבורי, הנותן שירות של הרשות המקומית.

שנית, קיימים 3 חיובים בטבלה ב' של המומחה מטעם התובע, אשר בהם יש הפרש קל בין נתוני התובע לבין נתוני הנתבעת, ואלו הם:

התקופה שבין 15.1.05 לבין 14.3.05.

התקופה שבין 18.11.05 לבין 16.1.06.