מכבי התרשלה באבחון מחלת סרטן המעי הגס בזמן- תפצה ב- 902,481 ש"ח

1.         עניינה של התביעה הוא בטיפול הרפואי שקבלה המנוחה, הגברת זולפו צ'רגייב (שתכונה להלן גם: " המנוחה"). התובע 1 הוא האלמן של המנוחה, והתובעים 2-3 הם ילדיה.

המנוחה שהיא ילידת שנת 1972, נפטרה ביום 7.10.03 ממחלת הסרטן במעי הגס. התובעים טוענים כי הנתבעים אחרו באיבחון המחלה, בשל טיפול בלתי סביר במנוחה. לטענתם, לו היתה המחלה מאובחנת במועד מוקדם יותר, היו גדלים סיכויי ההשרדות של המנוחה.

העובדות

2.         העובדות העיקריות אינן שנויות במחלוקת, והן יתוארו להלן.

המנוחה סבלה מתופעות של דימום רקטלי ועצירות במשך כחודש ימים. ביום 17.4.00, פנתה המנוחה לנתבעת 1 (להלן: " דר. פרוטס"), והתלוננה על כך כי היא סובלת מעצירות עם דם טרי במשך החודש האחרון לפני הביקור אצל הרופאה. המנוחה נבדקה על ידי הדר. פרוטס, באמצעות מקלות דגימה מפי הטבעת, שלא העלתה דם טרי. למנוחה ניתן טיפול שכלל דיאטה של אכילת מזון עשיר בסיבים ושימוש בנרות.

יוער כי התובעים אינם טוענים כי טיפול זה היה רשלני. מאחר שכפי שיובהר - זה היה הביקור היחיד של המנוחה אצל דר. פרוטס, אני סבורה כי לא קמה למנוחה עילת תביעה כנגד רופאה זו, והתביעה נגדה צריכה להידחות. 

3.         ביום 1.5.00 פנתה המנוחה פעם נוספת למרפאה של הנתבעת 2 (להלן: " קופת החולים"). היא נבדקה על ידי רופאה אחרת - דר. איליושין. יוער כי במוצג 2 שהוא טופס רישום הבדיקה נרשם שמה של דר. פרוטס, אולם אין למעשה מחלוקת כי מי שטיפלה במנוחה בפועל במועד זה היתה דר. איליושין, ש" עבדה עם סיסמה של מישהו אחר עד שיסדרו לה סיסמה" (ר' עדות דר. פרוטס, עמ' 42 לפרוטוקול).

            במועד זה חזרה המנוחה על התלונות שהיו לה בביקור הקודם, ואף התלוננה על טנזמוס וכאב בטן. דר. איליושין הפנתה את המנוחה לבדיקות מעבדה.

4.         מבדיקות המעבדה עלה כי רמת ההמוגלובין של המנוחה במועד הבדיקות היתה 11.6. זוהי רמה נמוכה מהנורמה אך במעט. יחד עם זאת, תוצאות בדיקת המעבדה לא נמסרו באופן מסודר לאף אחד מהרופאים המטפלים  בקופת החולים - לא לדר. פרוטס אשר שמה היה רשום על גבי טופס הבדיקות, ולא לדר. איליושין ששלחה את המנוחה לביצוען.

5.         בהמשך פנתה המנוחה מספר פעמים למרפאת קופת חולים עם תלונות על כאבי ראש. קיימת מחלוקת האם בביקורים אלה היא ציינה את התופעות של העצירות, הדמם וכאבי הבטן. דר. צביאלי שבדק את המנוחה לא רשם תלונות כאלה, והעיד כי הוא רושם "לפרטי פרטים" את מה שנאמר לו על ידי פציינטים.

6.         ביום 3.8.00 נבדקה המנוחה פעם נוספת על ידי דר. איליושין. גם בפעם זאת היא פנתה לבדיקה בתלונה על כאבי ראש. לא ברור האם המנוחה התלוננה על נושא בעיות העיכול, אם כי דר. איליושין רשמה לה תרופה של "לקסדין" שהיא תרופה שנועדה למניעת עצירות.

ביום 8.8.00 מבוצעות למנוחה בדיקות דם נוספות. רמת ההמוגלובין שלה ירדה באותו מועד לרמה של 11.2. לא ברור מי הפנה את המנוחה לביצוע בדיקות אלה.

ביום 12.11.00 פנתה המנוחה פעם נוספת לקופת חולים. היא נבדקה על ידי דר. מרינה רסקינד, אשר הפנתה אותה לבדיקה אצל גסטרו-אנטרולוג. ביום 11.12.00 בוצעה למנוחה בדיקת קולונוסקופיה, שבה התגלה אצלה גידול חוסם בגובה 15 ס"מ מפי הטבעת. בדיקה פתולוגית העלתה כי מדובר בגידול סרטני.

7.         המנוחה אושפזה ביום 20.12.00 ונותחה ביום 24.12.00. הסרטן אובחן בדרגת התמיינות בינונית בשלב 2C, אולם מאחר שנמצא גוש גרורתי בעומק אונת הכבד השמאלית, המחלה דורגה בשלב D.

8.         המנוחה התחילה לקבל טיפול כימותרפי. היא גם עברה ניתוח נוסף ביום 3.6.01, בו נכרתה אונת הכבד השמאלית. לאחר הניתוח היא קבלה טיפולים כימותרפיים נוספים, אך למרות זאת המשיכה המחלה להתפשט במהירות, נתגלו גרורות בריאות ובמוח. המנוחה טופלה בהקרנות למוח, ובסופו של דבר היא נפטרה כאמור ביום 7.10.03.

המחלוקות

9.         מספר שאלות שנויות במחלוקת בין הצדדים, שיש להכריע בהן במסגרת ההליך הנוכחי.

ראשית, יש לבחון האם הטיפול של רופאי קופת חולים במנוחה היה טיפול סביר, ואם הוא היה רשלני - האם כתוצאה ממנו נגרם איחור באבחון מחלתה של המנוחה.

אם ייקבע כי חל איחור רשלני באיבחון המחלה, יהיה מקום לבחון האם כתוצאה מאיחור זה נגרעו סיכויי ההחלמה של המנוחה.