1. 1. התובעת מס' 1 (להלן: "התובעת") מעצבת אופנה בעיסוקה, עותרת לסעדים שעניינם הטלת איסור על הנתבעים לייצר ו/או לשווק פרטי לבוש דומים לאלה שהיא עיצבה ושיווקה באמצעות התובעת 2. לטענתה העתקת פרטי לבוש מסוימים מהקולקציה אותה היא עיצבה, ייצרה ושיווקה גרמה לה נזקים כספיים, אשר אף אותם היא תובעת מהנתבעים.
הנתבעים, רשת חנויות לשיווק בגדי אופנה (הנתבעת 1) ובעליה (הנתבעים 3-4) ייצרו ושיווקו, כך לטענת התובעת, מכנסי ג'ינס אשר צורתם ועיצובם החיצוני דומה, אם לא זהה, למכנסיים שעוצבו ושווקו ע"י התובעת במסגרת קולקציית חורף 2004.
המכנס בו מדובר הוצא למכירה ע"י התובעת בפברואר 2004, ועוצב על יסוד גיזרה קודמת שעוצבה על ידה (מכנס לולאות), אשר שונתה במספר אלמנטים, לקראת עונת 2004. מכנסיים בעיצוב זה נמכרו בכמויות גדולות והיוו הצלחה בשוק הישראלי.
משראו הנתבעים כי טוב, החליטו להעתיק למכנסי הג'ינס שהם משווקים את האלמנטים העיצוביים הבולטים המופיעים במכנסיים שעוצבו ושווקו ע"י התובעת. באופן זה הם שיווקו מכנסי ג'ינס הזהים או דומים עד מאוד, בחוזי הכללי שלהם, למכנסי הג'ינס שעיצבה ושיווקה התובעת, במחיר נמוך באופן ניכר מהמחיר שננקב או נקבע על ידה.
בכך ביצעו כלפיהן הנתבעים, כך לטענת התובעות, עוולות של גניבת עין והטעיה והפרו את זכויותיה לפי חוק זכויות יוצרים וחוקים אחרים.
2. הנתבעים דוחים את טענות התובעות וטוענים כי לא הוכח כלל כי התובעת היא שעיצבה את הדגם בו מדובר וכי השקיעה בעיצובו. אין כל חידוש או ייחודיות בדגם המדובר. האלמנטים העיצוביים נפוצים בשוק האופנה ושוק המכנסיים בפרט, ואין הם יחודיים לתובעות.
מוסיפים וטוענים הנתבעים כי התובעת לא רשמה, אף לא ביקשה לרשום דגם זה של מכנסיים, אותו היא מבקשת לשייך לה, כמדגם רשום ומוגן. לא את המכנסיים ולא אלמנטים בודדים מתוכם.
לטענתם הם "נחשפו" לדגם זה של מכנס ג'ינס בעת שביקרו בסין והזמינו מיצרן מקומי פריטי לבוש שונים ורבים.
בנסיבות אלה, אין מדובר, לטענת הנתבעים, בהעתקה או בזיוף של מכנסיים אשר צברו מוניטין כמכנסי "סיגל דקל", אלא בשיווק מכנסים במדגם או בצורה המזוהה דווקא כשלהם, היינו של רשת האופנה "זיפ הופ". ודאי שאין מדובר בחוזי זהה של זוגות המכנסיים המשווקים על ידם ובין אלה המשווקים ע"י התובעים.
3. 3. העילה המרכזית עליה מבססות התובעות את תביעתן היא גניבת העין כמשמעותה בסעיף 1 לחוק עוולות מסחריות 1999, אשר זו לשונו:
"לא יגרום עוסק לכך שנכס שהוא מוכר או שרות שהוא נותן ייחשבו בטעות כנכס או כשרות של עוסק אחר או כנכס או כשרות שיש להם קשר לעוסק אחר".
על מנת לבסס תובענה על יסוד עילה זו, יש להוכיח קיומו של מוניטין למוצר או לשרות הנמכר או מסופק ע"י התובע ואם אכן קיים כזה, האם קיים חשש סביר להטעיית הלקוח או היצרן שיניח כי מוצר המסופק לו ע"י הנתבע - של התובע הוא.
(ראה ע"א 5792/99 פד"י נ"ה (3) 933).
א.
האם הוכח קיומו של מוניטין?
שמה של סיגל דקל, כמעצבת אופנה ומשווקת בגדים ואביזרים נלווים, מוכר בקרב צרכני מוצריה שנועדו בעיקר לנשים. בבעלותה כ-8 חנויות ברחבי הארץ המשווקות את מוצריה ובגדיה. הקולקציות השונות של הבגדים אותם היא מעצבת מתפרסמות באמצעי התקשורת וכך גם קולקציית חורף 2004 שבמסגרתה הוצגו המכנסיים נשוא התובענה, המכונות "מכנס רב כיסים" (ראה נספח א' לכתב התביעה).
הראיות שהוצגו בפני מצביעות על עבודות עיצוב של המכנסיים בה הושקעה מחשבה ותכנון (ראה נספח ה' לת/1).
בדגם הייחודי בו מדובר, שולבו אלמנטים שונים, כמו חגורת עור, כיסים נפוחים ורוכסנים המופיעים, יחדיו, ובמשולב, באופן בלעדי במכנסיים שעוצבו ע"י התובעת. לאמור: שילובם יחדיו בזוג מכנסיים שעוצב והוצא למכירה ע"י התובעת הוא ייחודי. אף אם אלמנטים אלה אינם, כל אחד בפני עצמו, אלמנטים ייחודיים, הרי וכאמור, שילובם יחדיו במכנס יוצרים חוזי מיוחד וייחודי למכנסי התובעת. לא הוצגו בפני זוגות מכנסיים בעלי חוזי דומה (למעט זוגות המכנסיים המפרות).
טענת הנתבע 3 לפיה הוא ראה מכנס בעל חוזי דומה, במפעל היצרן בסין, לשם הגיע כדי "ללקט" סחורה ופרטי לבוש שונים לשם מכירתם ברשת החנויות שלו, טענה זו לא הוכחה ולא נתמכה במסמכים או ראיות אחרות. אף את זהות היצרן בסין או פרטים מזהים אחרים אודותיו לא ידע זאב אהרונסון, שהעיד מטעם הנתבעים, למסור.
אף גירסתו כי בארץ הכניס שינויים במספר אלמנטים במכנס שהגיע מסין על פי דרישת השוק, אף טענה זו לא הוכחה ואינה נשמעת אמינה.