נאמן אינו בבחינת "זוכה" לעניין סעיף 35 לחוק הירושה

השופט, ד"ר קובי ורדי

בפנינו ערעור על פסק דינו של בימ"ש לענייני משפחה בתל-אביב (כב' השופט שאול שוחט) מיום 7.2.06 (תע 2611/02, 2664/02) אשר דחה את התנגדותו של המערער לקיום צוואת אביו, ד"ר ב. י. ז"ל (להלן: "המנוח") והורה על קיומה.

הרקע והמחלוקות בין הצדדים

1.         המנוח נפטר ביום 15.2.02.

במותו הניח אחריו המנוח, אישה, אשר עזבונה הוא המשיב 1, שהלכה לעולמה ביום 24.7.04 במהלך ניהול ההליכים בפני בימ"ש קמא (להלן: "אשתו"), ושני ילדים: בן, הוא המערער, ובת, היא המשיבה 2 (להלן: "הבת" או "המשיבה"), לה שלושה ילדים (להלן: "הנכדים").

בצוואתו מיום 12.7.00 (להלן: "הצוואה"), שהיא צוואה בפני רשות (נוטריון) ציווה המנוח את רכושו באופן הבא:

לאשתו ציווה 45% מעזבונו, כאשר חלק זה הונחל לה על דרך של הקמת קרן נאמנות (להלן: "קרן ש'").

לבתו ציווה דירה ו-22.5% מעזבונו, כאשר חלק זה של העזבון יועבר מייד לבת, עם חלוקת העזבון.

למערער ציווה דירה ו-22.5% מהעזבון, כאשר חלק זה של העזבון הונחל לו על דרך של הקמת קרן נאמנות למשך 15 שנה מיום פטירת המנוח (להלן: " קרן הבן").

לנכדים ציווה את יתרת עזבונו (10%) בחלקים שווים, כולל נכדים שעתידים להיוולד עד לשנת 2012, כאשר חלקם הונחל על דרך של הקמת נאמנות (להלן: "קרן הנכדים").

באשר לבית המגורים של המנוח ואשתו, ציווה המנוח כי הזכויות בבית זה יועברו על שם נאמן ויוחזקו על ידו, כאשר לאשתו תהיה זכות מגורים בבית זה כל ימי חייה, וללא תמורה. לאחר מותה ציווה המנוח כי 45% מזכויותיו  בבית יועברו על שם הבת, 45% מהזכויות יתווספו לקרן הבן ו-10% הנותרים יתווספו לקרן הנכדים.

לצורך הקמת שלושת הנאמנויות הנ"ל מינה המנוח שלושה נאמנים, שיפעלו במשותף בכל אחת מהקרנות הנ"ל: עו"ד פלאט, מר ד. י., אחיו של המנוח וגברת ט. י., אשת אחיו של המנוח ( סעיף 25 לצוואה).

2.         ביום 7.4.02 הגישה אשתו של המנוח בפני הרשם לענייני ירושה בקשה לצו קיום הצוואה.

הבת לא התנגדה ותמכה בבקשה זו.

מנגד, הגיש המערער התנגדות לבקשה זו בה טען שתי טענות עיקריות, בהתבסס על סעיף 35 ל חוק הירושה, תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק הירושה"). 

הראשונה, כי יש לבטל את הוראות הנאמנות בצוואה מחמת מעורבותו של הנאמן בעריכתה.

השנייה, כי יש לבטל את ההוראות בצוואה המזכות את הבת, מאחר והייתה מעורבת בעריכת הצוואה.

המערער הצהיר בפני בימ"ש קמא כי הוא חוזר בו מטענותיו בדבר השפעה בלתי הוגנת ומטענתו כי המנוח לא הבין את טיבה של הצוואה.

כמו כן, טענתו לפיה נפל פגם בצוואה היות והיא נכתבה מראש והוגשה בכתב לנוטריון, בניגוד לסעיף 22(א) לחוק הירושה, נזנחה ע"י המערער ובמקומה טען המערער כי נפל פגם בצוואה מאחר והנוטריון לא וידא שהמנוח הבין את כל הוראות הנאמנות.