בעל חנות זכאי לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לו עקב התור למשרד הפנים הסמוך לחנותו

1.      1.      התביעה נשוא תיק זה עניינה פיצויים בגין נזקים אשר נגרמו לתובע, לטענתו, בעקבות התרשלות, הפרת חובה חקוקה ויצירת מטרד על ידי הנתבעת.

2.      2.      התובע הנו הבעלים של חנות אשר נמצאת ברח' שכם 17 בירושלים, אשר שמה המסחרי "היי לייף" (להלן: "החנות"). את החנות מנהל התובע משנת 1983.

עד לחודש מרץ 2006 ניהלה מדינת ישראל סניף של לשכת מנהל האוכלוסין לתושבי מזרח ירושלים בנכס אשר היה צמוד כמרחק חנות אחת מחנותו של התובע (להלן: " הלשכה").

לטענת התובע, בזמן שנוהלה במקום הלשכה, נוצר עומס של תושבי מזרח העיר אשר פנו ללשכה לקבלת שירותים, אשר לא כולם הורשו להיכנס לתוך הבניין, אלא התבקשו לעמוד מחוצה לו. לטענתו, ריכוז גדול זה של אנשים גרם למריבות קולניות ותגרות ידניות ממש מחוץ לחנות.

עוד לטענת התובע, בשלב כלשהו הקימה הנתבעת בפתח דלת הכניסה ללשכת מנהל האוכלוסין שני מסלולים עשויים מברזל, אשר נועדו למבקרים בלשכה, וכן סככה אשר עמדה מעל לחנותו. לטענתו, הסככה והמעקות גרמו לחסימה מוחלטת של החנות וחלון הראוה לעוברים מזדמנים, אשר לא יכולים היו לעבור במדרכה אלא רק  על הכביש הרחק מן ההמון ומן החנות.

לטענת התובע, בעקבות התנהלות זו של הנתבעת, ירדו הכנסות העסק שלו, עד כדי כך שהוא נאלץ לסגור את החנות.

3.      3.      הנתבעת מודה כי בשערי לשכת מנהל האוכלוסין נוצר בחלק משעות היום עומס בשל תור הממתינים שנזקקו לשירותיה, אלא שלטענתה, העומס החל עוד באמצע שנות התשעים ובמהלך השנים נעשו מאמצים לטפל בעומס ובתור ובשנים הרלבנטיות לתביעה לא היה תור שהפריע לתובע. עוד לטענת הנתבעת, הוכח כי היא פעלה כנדרש ממנה.

4.      4.      מטעם התובע העידו אמיל לחדו, העובד בסמוך לחנות התובע; וערי יחיא, ספר המחזיק בחנות בסמוך לחנות התובע; ווטרו סופיה, אחת הקונות בחנות התובע; אבראהים סמעאן חנא, אחד הפונים ללשכה והתובע עצמו, אשר נתן שני תצהירי עדות ראשית. התובע אף הגיש כראיה מטעמו חוות דעת מומחה שערך רמי ארז - יועץ ארגוני.            

5.      5.      מטעם הנתבעת העיד אבי לקח, מנהל לשכת מנהל האוכלוסין במזרח ירושלים, אשר נתן שני תצהירי עדות ראשית.

העובדות

6.      6.      לשכת מנהל האוכלוסין התנהלה בדרך שכם 17 בירושלים מאז ראשית שנות השמונים (סעיף 3 לתצהיר אבי לקח מיום 8.2.06). התובע החל לנהל את החנות בשנת 1983 לאחר שאביו נפטר (התובע, עמוד 5 לפרוטוקול).

7.      7.      בתצהיר העדות הראשית שנתן ביום 30.12.03 הצהיר התובע:

"הנני מצהיר כי בשנת 1999 החליטה המכי (כך במקור, ע.כ.) היא מקימה בנוסף לשער הכניסה שני מסלילי ברזל באורך של 3 מטר כ"א וזאת כדי שהמבקרים יעמדו בתור" (סעיף 7 לתצהיר).

וערי יחיא, ספר המחזיק בחנות בסמוך לחנות התובע, הצהיר:

"בסביבות שנת 2000 - 1999 התקינו על המדרכה בסמוך לחנותי ולחנותו של מר סלפיתי מעקות ברזל על מנת, ככה נראה, לתעל את כמות האנשים הרבה העומדת בתור למשרד הפנים לתור אחד" (סעיף 5 לתצהיר).

"המון האנשים אשר צבאו וצובאים על משרד הפנים עומדים במעין תור ארוך ובלתי מסודר, מסתירים את הכניסה לחנות שלי ושל מר סלפיתי ועושים רעש רב ויש שם אף תגרות קולניות ומפחידות. אנשים מוכרים תורים, מכים ומרביצים והכל על מנת להיות מיחידי הסגולה הנכנסים באותו יום למקום" (סעיף 6 לתצהיר).

"האנשים זורקים זבל על הרצפה מחוץ לחנותי ואף גרמו לשבירת דלת הברזל בכניסה לחנות מרוב עומס" (סעיף 7 לתצהיר).

"ביוני 2003 אף התקינו במקום סככה וזו חוסמת את השלט של חנותי ואת החנות עצמה כך שאנשים בכלל לא יודעים שאני קיים במקום" (סעיף 8 לתצהיר).

ווטרו סופיה הצהירה: