האם יכול מורה לנהיגה לבסס תביעה לתשלום חוב בגין שיעורי נהיגה על יסוד רישומים שערך (יומן וכרטיס תלמיד), או במלים אחרות, האם יש לראות ברישומיו משום "רשומה מוסדית" הקבילה כראייה בהתאם להוראות סעיפים 35 ו-36 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971. זו השאלה העולה במסגרת תביעה זו.
2. התובעת, מורה לנהיגה, תובעת מהנתבע לשלם לה את שכרה עבור שיעורי הנהיגה שלמד אצלה בין נובמבר 2001 לאוגוסט 2002, אך לא שילם עבורם.
לטענת התובעת, במהלך התקופה האמורה השתתף התובע ב-46 שיעורים, אך שילם רק עבור מקצתם. את מספר השיעורים מבססת התובעת על כרטיס תלמיד המצוי בביתה, ושאותו היא ממלאת בדיעבד, רק לאחר שהשיעור התקיים בפועל (צילום הכרטיס של הנתבע צורף לכתב התביעה). בנוסף, את כל השיעורים המתוכננים, היא רושמת ביומן המצוי עמה. כשמתבטלים שיעורים, בין ביוזמתה ובין ביוזמת תלמיד, הדבר מסומן, בכך שנמתח קו על הרישום שנעשה קודם לכן. התובעת הציגה לי את היומן המתייחס לתקופה הרלוונטית. מהשוואה שערכתי, נוכחתי שאכן כל השיעורים שנרשמו בכרטיס התלמיד של הנתבע מופיעים ביומן במועדם. בעלה של התובעת, מר גבי בן-דוד, העיד כי ישנו רישום נוסף בספר הרכב, רישום הדרוש לצורכי מס. בשל הזמן שחלף, מצוי הספר כעת אצל רואה החשבון המטפל בענייניה של התובעת.
עוד טענה התובעת, שמחיר כל שיעור בתקופה הרלוונטית היה 125 ש"ח. אולם בשל היכרות קודמת עם הנתבע, שהיה חבר של בנה, סוכם עימו שייגבה ממנו מחיר מופחת בסך 95 ש"ח לשיעור.
3. אין מחלוקת שהנתבע שילם לתובעת סכום של 1,500 ש"ח, ושקיבל קבלה כנגד התשלום (הקבלה צורפה לכתב התביעה).
המחלוקת בין השניים נעוצה בשאלה אם כטענת הנתבעת, מדובר בתשלום מקדמה, וכי יתרת התשלום מעולם לא שולמה, או שכטענת התובע, השתתף רק בחמישה-עשר שיעורים ושילם עבור כל השיעורים שלמד. הנתבע אף טען כי בשונה מהתובעת, המנהלת עסק, הוא אינו שומר על יומניו ועל רישומיו משנים עברו, ולכן אין בידו כלי שיסייע לו לסתור את טענות התובעת. הנתבע התמקד במיוחד בהכחשת השיעור הכפול שהתקיים ביום 30.11.2001 והשיעור המשולש שהתקיים ביום 11.8.2002. התובעת סקרה את הרשום ביומנה במועדים האמורים, והראתה שאכן התקיימו השיעורים האמורים, ושהשיעור המשולש מתייחס לשיעור שבו תורגלה נסיעה מחוץ לעיר.
כאן גם המקום לציין, שלטענת התובעת, ההשתהות בהגשת התביעה נבעה ממגעים שהיו בינה לבין הנתבע, שאף הודה בחוב והבטיח לפרוע אותו. בשל ההיכרות הקודמת שהייתה בינם כאמור, לא מיהרה לתבוע את החוב בבית המשפט.
4. הרישומים שאותם הציגה התובעת באים בגדרה של
"רשומה מוסדית", כהגדרתה בסעיף 35 לפקודת הראיות. בהתאם להגדרה זו, "רשומה מוסדית" היא "מסמך, לרבות פלט אשר נערך על-ידי מוסד במהלך פעילותו הרגילה של המוסד". הגדרתו של "מוסד" לעניין זה, היא "המדינה, רשות מקומית, עסק או כל מי שמספק שירות לציבור", ואילו הגדרתו של "עסק" היא "לרבות משלח יד". מכאן אפוא, יש לומר שהרישומים שמנהלת התובעת ושהוגשו והוצגו לבית המשפט (כרטיס התלמיד והיומן) הם רשומה מוסדית, בהיותם
מסמך, אשר נערך על-ידי התובעת, מורה לנהיגה (בעלת משלח יד) במהלך הפעילות הרגילה של משלח-ידה.
מכיוון שכך, הרי שבתהאם לסעיף 36 לפקודת הראיות, תהיה הרשומה המוסדית ראייה קבילה להוכחת אמיתות תוכנה בהליך משפטי, אם נתקיימו שני אלה:
(1) (1) המוסד נוהג, במהלך ניהולו הרגיל, לערוך רישום של האירוע נושא הרשומה בסמוך להתרחשותה.
(2) (2) דרך איסוף הנתונים נושא הרשומה ודרך עריכת הרשומה יש בהן כדי להעיד על אמיתות תוכנה של הרשומה.
(התנאי השלישי הדרוש, עניינו בפלט מחשב, ולפיכך אינו רלוונטי לענייננו).
5. כפי שעמדתי על כך קודם לכן, מעדותה של התובעת, כמו גם מעדותו של בעלה, עולה שאכן עריכת היומן ורישום כרטיס התלמיד נעשים כחלק מהתנהלותה הרגילה של התובעת. כן הוכח שהרישום נעשה סמוך למועד התרחשותו. מאחר שהרישום ביומן משמש כלי מרכזי להתנהלותה של התובעת, הרי שיש בכך כדי להעיד על אמתיתות התוכן. על יסוד רישום זה נערך הרישום ביומן התלמיד. מכאן שמתקיים התנאי השני שלפיו, כאמור, יש ברשומה כדי להעיד על אמיתות התוכן.
6. לאור האמור, ועל יסוד הרישומים האמורים, אני מקבלת את תביעתה של התובעת. יחד עם זאת, התובעת עצמה הודתה בכך שסיכמה עם התובע שישלם רק 95 ש"ח לשיעור. מטעם זה ראיתי לנכון לחייב את הנתבע על-יסוד סיכום זה, ולא בהתאם למחיר ללא הנחה (125 ש"ח). לפיכך, הנתבע ישלם לתובעת סכומים אלו:
הסכום שהיה על הנתבע לשלם לתובעת עבור 46 שיעורים הוא 4,370 ש"ח. מסכום זה יש לנכות סכום של 1,500 ש"ח שכבר שילם לתובעת, כך שהחוב שנותר לתשלום הוא 2,870 ש"ח. סכום זה ישולם בתוספת הפרשי הצמדה מיום 11.8.2002 (מועד השיעור האחרון).
כן ישלם הנתבע לתובעת סכום של 330 ש"ח עבור הטרחה ועגמת הנפש שנגרמה לה כתוצאה מכך שלא שילם את חובו במועד, והיה עליה לחזר אחריו כדי שיפרע את חובו.
סכומים אלה ישולמו תוך 30 יום. אם לא ישולמו במועד, יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.
ניתן היום כ"ג באב, תשס"ז (7 באוגוסט 2007) בהיעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לצדדים.